קידוח גז מול חופי ישראל / צילום: ענת כהן
1. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, לא בכותרות הגדולות, הסיסמאות, הקלישאות ולפעמים גם השקרים שמציפים את הדיון הכלכלי הציבורי. את האמת הזאת אנחנו מזכירים כאן שוב ושוב משום שהדיון הכלכלי, בכל תחום, הפך לצערנו לסיסמתי, צדקני, מתחסד וטהרני, וגרוע מכול: נטול עובדות. כ
ל אלה שזעקו וזועקים עם תופי הטם טם שלהם בעיתונות, בתוכניות הרדיו ובתוכניות הטלוויזיה כאילו הם פועלים "למען האינטרס הציבורי" ומשרבבים את מילת הקסם "מונופול" ואת צירופי המילים "לשבור את המונופול" או "לפרק את המונופול", צריכים לעשות את חשבון הנפש שלהם עתה, אחרי הפרסום אמש של מתווה הפשרה בשוק הגז. אכן, פירקנו את המונופול, ממש ניפצנו אותו, אבל הבעיה שעשינו את זה רק בכותרות ענק מגוחכות. את הדבר הכי חשוב לא יגידו הרגולטורים: מה הרוויח הצרכן מכל זה? אה, שכחנו לספר: הוא לא הרוויח. האינטרס הציבורי "הרוויח" אפס אחד גדול.
בסוף דצמבר כתבנו פה טור ארוך מאוד על מהומת מונופול הגז, תחת הכותרת "מהומה רבה על לא מאומה", ובחודשים שחלפו מאז קיוונו מאוד שנוכל להכות על חטא, חשבנו לתומנו שחבורת הרגולטורים אכן תפעל "למען האינטרס הציבורי", כפי שהיא ומלחכי הפנכה שלהם בתקשורת הבטיחו. ו בכן, הם אכן פעלו שזה ייכתב אצל כתבי החצר שלהם, אבל בין כתיבה לבין מעשים נפתח כרגיל פער עצום. לא רק שההר הוליד עכבר, הוא לא הוליד דבר.
2. בשעה שש לערך שלשום עלו על קו הטלפון כמה רגולטורים בכירים כדי לתדרך את כתבי האנרגיה. בשיחת הוועידה השתתפו אודי אדירי, סגן הממונה על התקציבים לענייני תשתיות ואנרגיה; מוריס דורפמן, האיש של יוג'ין קנדל במועצה הלאומית לכלכלה; דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים; וסשה ורשבסקי, יו"ר רשות הגז במשרד התשתיות והאנרגיה.
הם הציגו מתווה פשרה שהם גיבשו עם חברות הגז על בסיס נייר עמדה שהם חיברו והגדירו הצעה להסדרת הפעילות במשק הגז הטבעי במטרה להבטיח אספקת גז טבעי לצרכנים בישראל, לעודד את התחרות במשק הגז הטבעי, ליצור ודאות רגולטורית ולעודד פעילות חיפוש גז טבעי. החבורה המאוד מכובדת הזאת הדגישה כי מדובר ב"הצעה עבודה המהווה טיוטה לצורכי משא ומתן בלבד ואין בנייר זה כדי להביע את עמדת ממשלת ישראל בסוגיות הנדונות".
סליחה? אז בשביל מה אתם מתדרכים כתבים חודש לפני הבחירות? מי שמכם לקבוע איזשהו מתווה לפשרה בתקופת בחירות? סליחה, אבל כיצד קורה שחבורה של פקידים, בכירים ככל שיהיו, מנסים לבצע סוג של מחטף בתחפושת של נייר עמדה לא מחייב?
3. הידיעה על הצגת מתווה הפשרה פורסמה קצת לפני סגירת המסחר בבורסה. מניות הגז, עוד לפני פרסום הפרטים, "הריחו" כבר תקופה ארוכה שההר יוליד עכבר ושעריהן המריאו. השוק יודע הרבה יותר טוב את מה שהרגולטורים מנסים להכחיש: זו לא פשרה, זו בדיחה, שלא זו בלבד שאינה "מפרקת" את המונופול, היא גם לא תוזיל באופן משמעותי את מחירי הגז, ובוודאי שלא תתרום כהוא זה להורדת יוקר המחיה כפי שהבטיחו כל בעלי העין העקומה שליוו את כל הנושא הזה.
אחרי שיחה הוועידה הוצפו אתרי האינטרנט והעיתונים בכותרות מהדהדות על "פירוק מונופול הגז". הציבור, שכבר איבד מזמן את הידיים והרגליים בין שמות המאגרים - לוויתן, תמר, כריש ותנין, רישיונות אלון, רות ועוד מושגים כמו "שיווק בנפרד", "מכר בנפרד" - חושב לו לתומו שהנה, קמה חבורה של רגולטורים אמיצים ויכלה למונופול הגז הכוחני, שתמחר מחירי גז מנופחים. הנה, ניצחנו את המונופול, דוד ניצח את גוליית, ומחירי החשמל שלנו בדרך לרצפה!
ובכן, הכותרת הנכונה לכל מה שקרה אמש הוא: עבדנו עליכם, המונופול לא התפרק ומחירי הגז לא יירדו. מיד נסביר זאת בפרוטרוט. באופן כללי ניתן לומר, בסגנון "סבתא בישלה דייסה", שמתווה הפשרה ניסה לרצות את כולם. אפשר להבין זאת מהכותרת שלו: הוא נתן קצת תחרות, הוא נתן קצת פיקוח על המחירים, הוא נתן קצת ודאות ליזמים ולמי לא נשאר? כמובן, לצרכן.
4. ולפרטים: מתווה הפשרה למעשה מקבע את המונופול של תמר ומקבע בפועל גם את המונופול של לוויתן, המאגר הגדול יותר שיפותח בשנים הקרובות. כיצד זה קרה? זה קרה משום שהבוס הגדול של שני המאגרים, נובל אנרג'י, נשאר הבוס הגדול של שניהם גם אחרי מתווה הפשרה, אף שהחברה נדרשת לדלל במשהו את החזקותיה בתמר. בסופו של דבר המדינה החליטה לא להתעסק עם נובל, בין אם בעקבות איומיה לפנות לערכאות משפטיות ובין אם היא הבינה שהתגלגלות בבתי משפט לא תועיל לאיש.
לגבי "תחרות" עתידית, לאחר שיפותח לוויתן, המדינה דורשת מכל אחד מהשותפים (נובל, דלק ורציו) למכור בנפרד את הגז בתקווה שזה ייצור איזו תחרות. זה הרי בלוף. תחרות לא תהיה ותיאומי מחירים, גם אם מוכרים בנפרד, אפשר לעשות לא רק בישיבה משותפת על אסדת הקידוח אלא בקריצות וברמזים. הדבר דומה לשלושה בני משפחה שמנהלים עסק אחד ומבקשים מהם למכור בנפרד.
נותרנו עם מאגר תמר, שהגז ממנו כבר זורם: הכותרת הכי גדולה מתמר היא שתשובה (דלק) "ייאלץ" למכור את החזקותיו במאגר לצד שלישי שאינו מחזיק בזכויות בחזקות אחרות, כלומר, משקיע חדש לחלוטין, בתקווה שהוא ישנה במשהו את המפה התחרותית. ובכן, גם זה בלוף - א. כי "כופים" על תשובה אקזיט מהסרטים בתמר; ב. המשקיע החדש, אם רק יימצא במהרה, לא ישנה כהוא זה את מפת התחרות, נהפוך הוא, כל מה שהוא ירצה זה החזר גבוה ומהיר על השקעתו. אז תשכחו ממחירי גז נמוכים יותר.
השורה התחתונה: הכותרות מדברות על 4-5-6 שחקנים "חדשים" בשוק הגז, אבל המציאות היא אחרת לחלוטין: השחקן הוותיק ששולט על שני המאגרים הגדולים ביותר (נובל) לא זז ממקומו, משקיע חדש אולי יצטרף למאגר תמר, משקיעים חדשים ירכשו שני מאגרים קטנים ולא ממש משפיעים כמו כריש ותנין, הבוס הגדול נובל ושני שותפיו יפצלו את מכירותיהם ממאגר הגז הגדול ביותר של ישראל, אבל תסמכו עליהם שלא יפצלו את מחיריהם - וכל החארטה הזאת, סליחה על הביטוי, מוצגת כ"פירוק המונופול".
חכו, חכו, זה לא הסוף: יש גם "קצת" פיקוח מחירים בכל הסיפור הזה, כי הרי פקידי האוצר הם אנטי-פיקוח מחירים באופן גורף, בכל תחום, בכל שוק, וללא תנאי. אבל פה הם התחכמו: ב-5 השנים הקרובות, עד שסיפורי אלף לילה ולילה על תחרות בשוק הגז יקרמו עוד וגידים, הפקידים החליטו להטיל פיקוח על המחירים. יופי, אבל איזה פיקוח? פיקוח על החוזים שייחתמו, ולא על החוזים שכבר נחתמו. הם רק שכחו לציין שהחוזים הכבדים שמשפיעים על תעריפי החשמל בישראל, זה של חברת החשמל וזה של תחנות הכוח הפרטיות הגדולות, כבר נחתמו ולא יהיה בהם שום שינוי (זוכרים את זעקות השבר של הפקידים על החוזה עם חברת החשמל ועל בסיסי ההצמדה שלו?).
אם מישהו ייהנה מהפיקוח הקצוב בזמן הזה, יהיו אלה תחנות כוח פרטיות קטנות וחדשות, שכושר הייצור שלהן די שולי במשק החשמל הישראלי וההשפעה שלהן על הצרכן לא קיימת.
והנה ההסבר: חברת החשמל היא לקוח עוגן של מאגר תמר. היא תרכוש לאורך חיי החוזה שלה עם המאגר קרוב למחצית מתפוקתו. בזמנו הרגולטורים דחו הכנסת סעיף בחוזה המאפשר לה לרכוש כלקוח עוגן את הגז הטבעי במחיר הנמוך ביותר במשק הישראלי משיקוליהם. כעת נוצר מצב אבסורדי: לחברת החשמל יש אמנם תחנות יציאה מהחוזה ב-2018-2019, אבל הן לא ישפיעו באופן משמעותי על המחירים אלא על הכמויות. במקביל, בפיקוח המדומה של מתווה הפשרה שגובש, ייהנו יצרני החשמל הפרטי ממחירים נמוכים יותר מאלה של חברת החשמל, זו שמספקת את החשמל לרוב הציבור בישראל. כלומר, הצרכנים, אלה שהרגולטורים כל כך דואגים להם, לא ייהנו בכלל מהפסטיבל, בעוד כמה בעלי תחנות כוח פרטיות ייהנו גם ייהנו.
5. אנחנו מצרפים כאן שוב את הטבלה שפרסמנו לפני כחודשיים על קידוח תמר והתזרים הצפוי שלו, כפי שבא לידי ביטוי בדוחות דלק קידוחים. גם השותפים מודים שמדובר בפרויקט "יפה" שיניב להם תשואה שנתית של 22%, תשואה נדיבה מאוד. מאגר תמר אמור להניב תזרים של כ-18.7 מיליארד דולר לאורך 22 השנים הקרובות ואנו מניחים שדלק קידוחים לא תשנה דבר מהותי בתחזית הזאת בעקבות מתווה הפשרה. על בסיס התחזית הזאת תשובה ימכור את החזקותיו במאגר.
הנה שוב המספרים שתיארנו בזמנו: השותפויות מוכרות את הגז הטבעי ללקוחותיהם (הדומיננטית שבהם היא חברת החשמל) ב-5.6-5.9 דולרים ליחידת חום. הוצאת הגז מלב הים (עלויות הפקה) עולה כ-0.5-0.6 דולרים בלבד ליחידת תפוקה. על זה יש להוסיף את עלויות הפיתוח וההפעלה שמשתנות משנה לשנה, כפי שאפשר לראות בטבלה. על פי הערכות, הן מגיעות ל-1.5 דולרים נוספים, ועל זה המדינה מקבלת משהו כמו 2.5 דולרים בממוצע ואף יותר שאמורים להניב לה לאורך כל הפרויקט כ-32 מיליארד דולר (דומה למחיר הדלק, שבו לבלו ולמע"מ יש חלק גדול). היזמים מרוויחים די יפה, משהו שיכול להגיע ל-1.5 דולרים ליחידת תפוקה, תלוי בשנה.
במקום שסבתא תבשל דייסה שבה עובדים על הציבור בפירוק לכאורה של המונופול, המדינה יכלה לפקח על המחירים באופן אפקטיבי תוך שהיא מאלצת את היזמים להרוויח פחות, ובמקביל לוותר על חלק מרווחיה או להחליט שהיא מתנהגת כמו נורבגיה ולנהל בעצמה את לוויתן (עם נובל כמפעילה). אבל זה משהו שפקידי האוצר לא מסוגלים אפילו לדמיין: פיקוח מחירים אפקטיבי? בעלות על מאגר גז? הם מעדיפים כותרות מפוצצות על "פירוק מונופול הגז".
לצערנו, שוב הציבור נפל קורבן לפעלולים של רגולטורים רודפי פרסום.
