יוסי בכר / צילום: עיריית בת ים
יותר מעשור לאחר שאוחדו 14 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, חוזר רעיון האיחוד בין תל אביב לבת ים. אז כהיום - הרעיון המרכזי הוא שיתוף פעולה בתכנון, בתשתיות ובתחבורה ציבורית בין רשויות שכנות, צמצום כוח אדם ויצירת מבנה שלטוני יעיל שיחסוך כסף לקופה הציבורית.
אלא שלמרות התקדימים בשטח, ואף שתהליכי ביצור המטרופולין כמרכז עירוני חזק שמסביבו ערי לוויין היוו בסיס לתוכנית 2020 ולתוכנית המתאר הארצית שנוצרה מכוחה (תמ"א 35), המקרה של תל אביב ושכנתה הדרומית הוא מקרה חריג ומיוחד. בת ים אינה לוויין קטן במונחים מקומיים, כי אם עיר בינונית בת כ-130 אלף תושבים ובעלת צביון ותרבות עירוניים מגובשים, השונים בתכלית מאלה שבמרכז הכלכלי הגדול והשבע של תל אביב.
מסמך שהגיש לאחרונה המרכז לעירוניות ותרבות ים תיכונית, גוף מחקר שמושבו בבת ים, לוועדת וקנין הבוחנת את האיחוד, מזהיר מפני השלכות הרסניות שעלולות להיות לאיחוד בין שתי הערים, הן באספקט החברתי והכלכלי, הן בזה הדמוגרפי, והן הערכי.
"בעיריית תל אביב אומרים, באופן מתנשא לדעתי, שהם עושים טובה לבת ימים כשהם שוקלים לספח אותם, אבל ממינהל התכנון אנחנו שומעים שלתל אביב יש עניין בנדל"ן של בת ים", אומרת ל"גלובס" הסופרת והעיתונאית לשעבר אבירמה גולן, העומדת בראש המרכז.
"כמו שתל אביב ניצלה את הנדל"ן של יפו, כך היא רוצה לעשות כאן. מדובר בפוטנציאל כלכלי ופוליטי רב, ולכן לרון חולדאי יש חזון שתל אביב תהיה מטרופולין ענק, שיבלע את רמת גן, חולון, גבעתיים וכו'. אלא שכבר למדנו שבשיטה הניאו-ליברלית שלנו, מנועי הצמיחה לא מחלחלים למטה ולא מתבטאים בהכרח בסל שירותים טוב יותר לאזרח. מי ערב לנו שההתפשטות הנדל"נית של תל אביב", מוסיפה גולן, "לא תדחוף את הבת ימים עוד דרומה? ומי מבטיח לנו שהפנטזיה של עיריית תל אביב לא כוללת דחיקה של עשרות אלפי מהגרי העבודה ומבקשי מקלט דרומה, לכיוון בת ים?".
בישראל של 2015 יש 256 רשויות מקומיות. ב-2003, במסגרת הרפורמה בשלטון המקומי שהובילו שר האוצר דאז בנימין נתניהו ושר הפנים אברהם פורז, הוחלט על איחוד עשרות רשויות (לבסוף בוצעו שבעה איחודים בלבד - א.ש.) ועל קיצוץ מענקי האיזון שנתנה המדינה לרשויות המקומיות. בכך התחזקה מגמת ההפרטה של השלטון המקומי שהחלה עוד בשנות השמונים, במסגרתה נתפסו הרשויות כגופים כלכליים עצמאיים. ככאלה הן נדרשו, בין היתר, להתמודד לבדן עם הגירעונות שהיו שרויות בהם.
סינדרום ה"מאטצ'ניג"
רשויות בעלות משאבי קרקע, ובראשן אלו השייכות לפורום ה-15, פעלו להקמה של נכסים מניבי ארנונה שלא ממגורים, כלומר אזורי תעשייה ומסחר. תל אביב במיוחד, בהיותה מרכז הכוח הכלכלי של ישראל, נהנתה אז כמו היום ממשאבי מדינה אדירים שכלל לא היא טיפחה - בסיס המטכ"ל, משרדי ממשלה ועוד - שאפשרו לה לשרוד את הקיצוץ בקלות. ואולם, ערים קטנות ונטולות עתודות קרקע, כמו בת ים, נאלצו לקצץ בשירותים לאזרח.
"על פי חוק", מדגימה גולן, "מערכת החינוך מחויבת לספק לילד הלומד במסגרת החינוך המיוחד לימודים עד שש בערב. משרדי החינוך והרווחה נותנים לרשות סכום מסוים, אבל הרשות צריכה להוסיף סכום משלה (מאטצ'ינג). אם לרשות אין הכסף, למדינה אסור להוסיף כסף, וככה הילד חוזר הביתה ב-12:00. החשש שלנו הוא שבת ים תהפוך לדרום-דרום תל אביב", אומרת גולן. "אמנם בוועדת וקנין מראה גזבר העירייה טבלת אקסל שמוכיחה, לטענתו, שאין הבדל בהשקעת העירייה בבתי הספר השונים בעיר, אבל ברור שהורים בבית ספר אליאנס בצפון העיר יכולים להעניק לילדים שלהם פי כמה, וגם תורמים נוהגים לתרום לבתי ספר מפורסמים ועתירי הישגים, ולא לבית ספר מדשדש בדרום העיר".
אסף זמיר, סגן ראש עיריית תל אביב, דוחה את טענותיה של גולן: "בדרום תל אביב משקיעים פי שלושה מאשר בבת ים, כולל בבתי הספר, וכשאת רמת אביב מנקים פעם ביומיים, את שכונת שפירא מנקים פעמיים ביום".
ובכל זאת, מוזר שעיר חזקה כלכלית וסוציואקונומית כמו תל אביב מעוניינת לספח אליה את בת ים. נראה שהכל מתמצה באינטרס נדל"ני או פוליטי.
"זה לא זה ולא זה. לעיר תל אביב אין אינטרס לספח עוד שטחים, אבל אנחנו מאמינים שזה יהיה צודק והגון. הטיעון הבסיסי של עיריית בת ים הוא נכון. בתל אביב משקיעים יותר, כי היא מנוהלת כבר שנים ביעילות מקסימלית ובאיזון תקציבי, יש לה יותר שטח, נכסים מסחריים ואפשרויות פיתוח, ודירוג האשראי שלה מיטבי. ברגע שכל ערי גוש דן יתאחדו לרשות מטרופולינית אחת, שתנוהל על ידי תל אביב כגורם על, תהיה חלוקה צודקת יותר של משאבים, והתכנון והשירותים העירוניים יהיו יעילים יותר, החל מאיסוף אשפה, דרך תחבורה ציבורית ועד רווחה ותשתיות".
מודל פריזאי
"היום אנחנו מדברים על יצירת מטרופולין שמביא בחשבון גם את השוני בין החלקים השונים שלו", מסבירה גולן את מודל הרב ריכוזיות שעליו נשען המסמך שהגישה עם עמיתיה. "ברגע שיש עיר בעלת אופי תעשייתי, תיירותי, או של עיר חוף, היא צריכה להישאר כזו גם כחלק מהמטרופולין. אל מול הגישה הכלכלית נטו של משרד האוצר, אנחנו רוצים להכניס לשימוש את המונח 'כלכלה מוניציפלית', המביא בחשבון צרכים ייחודיים של תושבי ערים שונות, ומבוסס על עיקרון הדמוקרטיזציה של העירוניות, הנותנת יותר משקל לתושבים בהחלטה על סדרי העדיפויות העירוניים".
דוגמא מן העולם ליישום מודל הרב ריכוזיות היא פריז. בירת צרפת מורכבת מ- 20 רובעים, שבכל אחד מהם יש גוף מוניציפלי נבחר. גולן אומרת כי "אני לא אומרת שמה שנכון לשם נכון גם לפה, אבל צריך לדעת ששם זה עובד. רוב תושבי פריז אינם קשורים למבנה העירייה הגדולה במרכז העיר, ומכירים רק את מבנה העירייה הקטן ברובע שלהם ואת הפקיד הקבוע. אצלנו מדברים רק על חיסכון של משכורות לכמה פקידים, בשם היעילות. אבל לא חושבים על האזרח הבת ימי שירצה עזרה מפקיד בקריאת התראה שלא הבין, ושלקחו לו את העירייה לכיכר רבין".
מבחינת זמיר, לא מדובר בבעיה: שכונת צהלה רחוקה יותר מכיכר רבין מאשר בת ים. "כיום יש בתל אביב כשישים שכונות. אם נחלק את העיר וניתן לכל אחת מהן לנהל את עצמה, אז נכון, זה יהיה יותר דמוקרטי. אבל זה ייצר גם פערים אדירים בין השכונות וחוסר יעילות במשאבים".
גולן מסכימה כי יש צורך באיחוד ובסיפוח רשויות קטנות, וכי הדבר עשוי לייעל את פעולת השלטון המקומי, אך טוענת כי לא זה מה שעומד לנגד עיני המדינה: "שם חושבים רק איך להיפטר מהרשויות החלשות ואיך להוריד אותן מהגב שלנו. אני בפירוש חושדת במדינה שלי בעניין הזה, ויש לי הרבה מראי מקום שתומכים בחשד הזה". לדברי גולן, המדינה זיהתה אפשרות להתנער מאחריות לרשויות "שלא מתפקדות כביזנס טוב", ושמחה להעביר את הטיפול בהן לתל אביב ולרשויות חזקות אחרות.
מעיריית בת ים, שהחלה להניע את כל התהליך לאיחוד הערים בהגשת עתירה לבג"ץ (ראו מסגרת), נמסר בתגובה כי "עשרים שנה שתושב בת ים זוכה לשליש מהתקציב לו זוכה תושב תל אביב. אין שום סיבה שבכדי שהעוול ההיסטורי יתוקן תושבי בת ים יצטרכו לארגן כוח פוליטי מספק בתוך העיר תל אביב, על מנת לזכות בתקציבים.
"אחרי תקופה ארוכה של הפליה, המדינה צריכה להבטיח שתושבי בת ים יקבלו לאורך שנים תקציב הוגן ורק אחר כך לדבר על איחוד. המדינה נוהגת ב'הפרד ומשול' ומציבה מחסום פוליטי לתושבי בת ים, שיקטין את הפוטנציאל שיזכו לתקציב הוגן. הנהגת בת ים מחויבת להשגת שוויון לתושבים והיא תפעל בכל הכלים הציבוריים והמשפטיים על מנת להשיג שוויון בפועל".
"לפחות תשימו את האמת על השולחן"
הוועדה לבחינת האיחוד בין תל אביב לבת ים הוקמה ב-2014, בהוראתו של שר הפנים הקודם, גדעון סער. הצעד בא בעקבות עתירה שהגישה עיריית בת ים לבג"ץ, במסגרתה דרשה ליישם את המלצות ועדת רזין מ-2009 לחלוקת הכנסות שוויונית בינה לבין שכנותיה העשירות בגוש דן, תוך השארת עצמאותה המוניציפלית על כנה.
לדברי עו"ד בני וקנין, ראש עיריית אשקלון לשעבר ומי שעומד בראש הוועדה לבחינת האיחוד, "המנדט שלנו הוא קודם כל לבדוק אם יש צורך באיחוד בין הערים, ורק אם נקבל החלטה שלילית, נעבור לסוגיה השנייה של חלוקת הכנסות בין בת ים לתל אביב, חולון וראשון לציון".
וקנין, שעמד בעברו בראש שתי ועדות גבולות נוספות, מעריך כי הוועדה תגיש למנכ"ל משרד הפנים המלצות סופיות בתוך שלושה חודשים, ומוסיף כי היא פועלת באופן עצמאי ומקצועי ואינה מושפעת מזהות שר הפנים הבא. ואולם, יש מי שמטיל ספק ברצינות הוועדה. כך למשל טוענת ד"ר נילי שחורי, מתכננת ערים ומתמחה בכלכלה מוניציפלית, שנמנית על צוות החוקרים שהכינו את המסמך של המרכז לעירוניות: "לא ברור מה מטרתה של הוועדה ומה המדינה רוצה. המדינה אומרת איחוד, אבל בעצם מתכוונת לסיפוח, וחשוב לשים לב להבדל", היא מדגישה.
"באיחוד, כפי שהיה ב-2003, (למשל, יהוד-מונוסון - א.ש.) לוקחים שתי ערים ויוצרים עיר חדשה. במקרה כזה, כלל לא בטוח שהמנגנון של תל אביב דווקא הוא שימשיך להתקיים, וצריך ללכת לבחירות עירוניות. כאן ברור לכולם שרוצים להפוך את בת ים לחלק מתל אביב, אבל המדינה לא אומרת את זה במפורש. אף אחד במשרד האוצר לא הגיש דו"ח עלות-תועלת או מצע למהלך, ומי מבטיח שתל אביב תדע לתת שירותי חינוך טובים יותר מעיריית בת ים, שמחוברת לצרכים של התושבים שלה?
"מדובר כאן בשינוי מבני בסדר גודל שלא היה כמותו במדינת ישראל", אומרת שחורי, שבמסגרת הרפורמה ב-2003 עמדה בראש אחת מוועדות האיחוד. "לפחות תשימו את המשמעויות של המהלך הדרמטי הזה על השולחן".
