בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
אתמול הרציתי באוניברסיטת תל אביב בפני משלחת של אנשי עסקים סינים, אחת מני רבות הפוקדות את הארץ בחודשים האחרונים. הסינים מגיעים לישראל בהמוניהם. הם נפגשים עם אנשי עסקים במגזרי הכלכלה השונים, עם חברי האקדמיה, עם משקיעים ועם נציגים ממשרדי הממשלה. העניין שלהם בהיי-טק הישראלי ניכר, אם בביקורים הרבים שהם מבקשים לערוך בחברות היי-טק ותיקות וצעירות ואם בהרצאות לגבי ההיי-טק הישראלי, אותן הם גומעים בצמא. הם מתעניינים במקורות החדשנות הישראלית, באופי היזמים הישראלים, במודל ההשקעות ובהחזרים. האורחים הסינים יושבים בהרצאות כשאוזניות על ראשיהם, המשדרות להם תרגום סימולטני מאנגלית לסינית. רבים מהם מקפידים לרשום הערות במהלך ההרצאות. אולי הם מסכמים עבור מי ששלחו אותם למסע הזה. פעמים רבות הם שואלים שאלות.
בסוף ההרצאה ניגשים חלק מהם להצטלם עם המרצה ולשאול שאלות נוספות. גם אתמול ניגשו אליי מספר אורחים. האחרון שהצטלם איתי קרא לחבר משלחת אחר וביקש ממנו לתרגם. נדרשו שניים שלושה ניסיונות כדי שאוכל להבין את שאלתו: "האם יהיה שינוי כלשהו במדינת ישראל או בהיי-טק הישראלי בעקבות הבחירות שהתרחשו כאן בשבוע שעבר?". הסתכלתי בבן שיחי הסיני. ככל שיכולתי לחוש, לא היתה קנטרנות או התרסה בשאלתו. הוא פשוט רצה לדעת.
חשבתי על התשובה הנכונה לשאלתו. בשבועות האחרונים התגלינו ברגעים המכוערים ביותר שלנו כעם וכאומה. השתלחנו ללא הבחנה בציבורים שלמים מימין ומשמאל וממגזרים שונים במה שנקרא החברה הישראלית. חזינו ב"מנהיגים" חסרי אחריות מפרקים ממשלה מכהנת ללא סיבה אמיתית ופונים מיד למערכת בחירות יקרה, בזבזנית ובעיקר מיותרת. ובמערכת הזו, ה"מנהיגים" האלה עשו כל דבר אפשרי כדי להקצין, לשסות תומכי מפלגות אלה באלה ולהקצין עמדות וספינים באופן שהגביר עוד יותר את השנאה המיותרת. נוספו לכל אלה הצהרות קיצוניות בזויות, חלקן גזעניות בעליל, הן מימין והן משמאל, הצהרות ששילהבו עוד יותר את להבות הכעסים והקיצוניות.
המערכת הזו הגיע לשיא מבייש כשראש ממשלת ישראל פנה לרגשות הפחד הנמוכים ביותר של הציבור היהודי בישראל על ידי רמיזות גזעניות כנגד הערבים, כעשרים אחוזים מאזרחי המדינה, ביום הבחירות עצמו. וכל הצעקה האדירה הזו עוד לא ממש הסתיימה וספיחיה ממשיכים בהצהרות שנאה גזעניות מכל הכיוונים, גם בימים שאחרי מערכת הבחירות האומללה הזו. מה שמוכיח שוב, יותר מאי פעם, שאין הנהגה אמיתית כיום במדינה ומי שמחשיבים עצמם "מנהיגים", אינם מסוגלים לגלות אחריות ציבורית ולהרגיע את הרוחות.
במצגת שלי למשלחות מסין אני משלב תמיד תמונה של ראש ממשלת ישראל לוחץ יד לסגנית ראש ממשלת סין, שביקרה בארץ לרגל כנס ההיי-טק הגדול שהתקיים כאן בשנה שעברה. אני מספר לאורחים על החשיבות שתופס ההיי-טק בסדר היום הציבורי הישראלי, עד כדי כך שהאורחת הנכבדת מסין הגיעה לכנס, נשאה שם דברי הלל לחדשנות הישראלית וסיפרה על כוונות שתי הממשלות לחזק את קשריהן האסטרטגיים סביב נושאי כלכלה וחדשנות. השקף הזה במצגת עדיין רלוונטי והדמויות המופיעות בו בהחלט בתוקף, עד להודעה חדשה. את השקף הזה אין צורך לשנות. "שאלה טובה מאוד, ידידי", עניתי לאורח הסיני, "אני מנחש ששום דבר אצלנו לא ישתנה. הכל יהיה אותו הדבר בעתיד הנראה לעין. כלום לא ישתנה כאן".