שלט למכירה של אנגלו סכסון / צילום: איל יצהר
הררי מילים נשפכו על ההסכמים הקואליציוניים המוגזמים, הכיבודים, חצאי התיקים, הלשכות והעלויות של הקמת ממשלת בנימין נתניהו הרביעית. אבל סעיף מהותי אחד כמעט חמק מתחת לרדאר הציבורי למרות חשיבותו הרבה למרבית הישראלים: שינוי קריטריון הזכאות לסיוע ממשלתי לרכישת דירה בפרויקטים של "מחיר למשתכן" - ממיצוי כושר השתכרות לוותק בשנות נישואין.
כך, בצורה יבשה ולקונית, אי שם בשלהי ההסכמים הקואליציוניים של נתניהו עם הסיעות החרדיות, מוחבא (שוב) קריטריון מפלה, שקובע כי בעיני "הממשלה הלאומית", הצעירים שעובדים ומשרתים בצה"ל אולי שווים, אבל יש כאלה ששווים הרבה יותר. אם הממשלה החדשה הייתה זקוקה לתזכורת מעוררת, הרי שהשבוע פורסמו נתוני השמאי הממשלתי, המצביעים על עליית מחירים נוספת של 4% רק ברבעון האחרון, והבהירו לה ולנו מהי המשימה הדחופה ביותר שנמצאת על הפרק: עצירת ההשתוללות בתחום הדיור.
עם עלייה מצטברת של כמעט 90% בשש השנים האחרונות, נאלצים הזוגות הצעירים בישראל, ודווקא אלה שעשו את "המסלול הנכון" (מהצבא ועד לשוק העבודה), לוותר מתוך אילוצים כלכליים על שני חלומות בסיסיים: לקנות בית ולגדל משפחה. עד שיוזמות הממשלה יחוללו מפנה בשוק (לצד הרחבת ההיצע, נדרשים צעדים אגרסיביים גם לצינון הביקוש מצד משקיעים), נאחזים הצעירים בציפורניים בכל הטבת מימון של קבוצת רכישה, או הטבה במחיר הקרקע, או בהיטל הפיתוח מטעם המדינה.
ודווקא על רקע אוזלת-היד שהפגינה הממשלה עד כה, בולטת תוכנית "מחיר למשתכן", שהייתה אולי הסובסידיה הממשלתית הגדולה והחשובה ביותר בתחום. וגם כאשר יושמה במשורה (כמה אלפי יחידות-דיור בשנה) לא ניתן היה להתעלם מגודל ההטבה שהיא מגלמת. על הנייר זה נשמע מצוין. בפועל, נקבע מנגנון הזכאות בזמנו בהתאם ללחץ הסקטוריאלי על ראש-הממשלה. כדי לכסות על האמת המבישה, נקבעו קריטריונים "אובייקטיביים" מופרכים, דוגמת ותק בשנות נישואין, אשר הפלו בצורה בוטה את הצעירים העובדים והמשרתים. כך, צקצקה הממשלה בלשונה על חשיבות הוקרת המשרתים את המדינה, ובאותה הנשימה מכרה אותנו בגלל אינטרסים פוליטיים צרים.
נכון, עם כמה מאות ואלפי יחידות-דיור בשנה פרויקט "מחיר למשתכן" לבדו לא יפתור את משבר הדיור. אבל המאבק הזה מקפל בתוכו שאלות יסוד עקרוניות של שוויון וצדק בין ממשלה לאזרחיה. השאלה המרכזית שניצבת בפני הממשלה אינה דווקא במישור המעשי של קביעת הקריטריונים, כי אם במישור הסמלי והעקרוני. כיצד תוכל להסתכל בעיני הצעירים שעובדים ומשרתים ולומר להם: "בזמן שסיכנתם את חייכם בצבא או השקעתם בלימודים, הספיקו אחרים להתחתן, ואתם איבדתם את זכאותכם? בטקסים תמשיכו להיות שווים יותר. במציאות הרבה פחות".
נאמר ביושר שמצוקת הדיור אינה פוסחת על המגזר החרדי. לא אחת מדווחת התקשורת על דירות צפופות, מקלטים ומחסנים בחניות, שמספקים קורת-גג לא ראויה למשפחות שלמות. לכן כל פתרון ממשלתי צריך להתייחס גם למאפיינים הייחודיים של המגזר הזה (אולי בשיטה של הקצאת מכסות). אבל פתרון ממלכתי מחויב להיות צודק, ומבוסס מבחן הכנסה ומיצוי כושר השתכרות.
לפני כשנתיים הוביל שר האוצר הקודם יאיר לפיד מאבק בכיוון הזה, אך מיד לאחר שהצליח וקטף את פירות הפרסום והתהילה, הפרויקט פשוט הוקפא באופן ציני, וההישג המרשים הפך לבדיחה לא מצחיקה. יש לקוות ששר האוצר הנוכחי משה כחלון יפעל אחרת, וברגע האמת יידע, כפי שעשה בעבר, להיאבק עבור הציבור ששלח אותו.
אם אכן כך יהיה, אנחנו נהיה שם כדי לסייע לו. אחרת, הוא ימצא מולו אופוזיציה נחושה. וגרוע מכך, הוא יעמיד במצב מביך את שר השיכון מטעמו, יואב גלנט, שייאלץ לעמוד ולהכשיר במו ידיו בכנסת הפליה בוטה נגד חייליו ששירתו תחתיו ולצדו.
הכותב הוא ח"כ, סיעת "המחנה הציוני"