כניסה לחלל עבודתה של זהר קוואהרדה נשמעת חריקה צורמת. צעד נוסף פנימה מגלה שזוהי עבודת האמנות. החלל ריק ומלא בצליל, בנוכחות שלנו, הצופים והיוצרת. קוואהרדה השתילה מיקרופונים רגישים מתחת לרצפת קרשים ישנה וחורקת, והיא משמיעה את צלילי הצעדים, השיחות בחלל וכן הרעשים החודרים מהרחוב - תנועת מכוניות, חריקת בלמי אוטובוס ונגינת סקסופון מהמדרכה ממול - הזולגים לתוך החלל ועוטפים ומערסלים את הצופה. זוהי עבודה תלויית חלל וזמן, המגיבה לתנאים הפיזיים של המקום ומשחקת עימם.
האמנית שולטת בתנאי האור והרחש, באמצעות שורת פעולות של "איטום וציתות - לאור, לסאונד ותווי מתאר". בתרבות היפנית נקראו רצפות עץ חורקות "רצפת זמיר", ושימשו כאמצעי התרעה מפני אורחים בלתי קרואים. קוואהרדה, ישראלית המתגוררת לסרוגין בישראל ויפן, מצטטת מתרבות המערב והמזרח, ומפגישה מסורת ומציאות עכשווית.
זוהי רק יצירה אחת במסגרת תערוכת בוגרי התואר השני בבצלאל, שנפתחה אמש (ג'). מציגים בה 21 אמנים בתערוכות יחיד (ותערוכה זוגית אחת), מורכבות ומרתקות. ראש התוכנית, ניקולא טרזי, שנכנס לתפקידו בשנה האחרונה, מעיד כי לא "אצר" תערוכת בוגרים אלא העניק לאמנים ולפרויקטים שלהם מסגרת מארגנת.
אנה-קלרה פולט מינץ יצרה סדרת סרטוני וידיאו שבהם מככבות היא ואמה. בסרטים היא שומטת כל הגנה וחיץ ומציגה את אמה מעורטלת (תרתי-משמע) חשופה ופגיעה, כדמות שהטירוף שבה הוא סוד קסמה וחורבנה.
יסמין חסידים מציגה בחלל נפרד ברחוב אבולעפיה 6 בתל -אביב מבוך רווי בריח עגבניות שגם שימשו לה כחומר גלם ליצירה.
עבודה מעניינת של טליה רוזין, המוצבת בחלל המדרגות בכניסה, עוסקת בשאלות של מגדר וכוח. גם רפעאת חטב, שבחר להציג בחלל מסדרון, יוצר מניפולציות עדינות בחלל וקומפוזיציות פיוטיות מחפצים שאסף בסביבה הביתית.
עבודתה של אלכסנדרה "סנה" וילצ'ינסקה (אמנית מפולין המתגוררת בישראל לאחר מספר שנים בארה"ב), עוסקת בפרוטוטיפ של קורבנות. היא פונה למומחים וחוקרת את אישיותו של קורבן "טיפוסי", סממניו הפסיכולוגיים, הפיזיולוגיים וההתנהגותיים. היא בונה עם מומחה קלסתרון משטרתי, ומציגה את הזהות הבלתי נסבלת בין כל אדם שיכול להיות תוקף או קורבן.
לדבריה, היא בוחנת את העמדה הרגשית והתובענית של מי שמאמץ עמדה קורבנית - ולא, אין בעבודתה כל התייחסות למוצא ה"פולני" או למציאות ה"ישראלית" שלה. להפך, היא יוצאת מנקודת מבט אוניברסלית, ומציעה לבדוק את הערכים המובילים את הבחירה בעמדת הקורבן והרווחים הנלווים לה (פעם קראו לזה אנדר דוג).
אביגיל הופקינס מציגה פיסול בחומרים הזמינים בחנויות תחביב - חימר, פלסטלינה ולוחות עץ, שהיא מציבה בחלל ומארגנת בסדרות היוצרות יחסים "פסלים שמתייחסים בגודלם לגוף האנושי ולסביבה המקיפה אותו", היא מתארת. מושך במיוחד הוא מעין דיוקן עצמי מינימליסטי שיצרה - עמוד עשוי חימר המדמה בטון, נטול כל סממן אנושי פרט ל"זנב סוס" שובב שבראשו.
המיצב של אלה ספקטור "In a broken dream" מכניס את הפנטזיה הקולנועית לחלל ברחוב סלמה, ובו-זמנית מכניס את הרחוב (הרצל פינת סלמה), אל המרחב הסמי-קולנועי שיצרה. על תמונת הרחוב שהיא מקרינה בחלון, בזוהר מלאכותי, היא משלבת רמז ללוגו של אולפני יוניברסל. סצינת נשיקה אינסופית שחתכה מסרט של היצ'קוק, הופכת תחת ידיה למפגש בלתי אפשרי בין שתי דמויות היוצאות משני מקרנים נפרדים (מעין הערה על "גברים ממאדים ונשים מנוגה"). הלוגו מהדהד גם בפסל פרספקס וחוטי כסף שמייצר תעתוע ראייה פתייני. האנימציה של הלוגו - מיקומה הלווייני של המילה universal בחלל, המקיפה את כדור-הארץ כמעין טבעת חנק, שופכת אור על הכוונות הכלכליות והפוליטיות של האוניברסליות".
עולה בטון
הסלון בכניסה לאזור המשרדים בחוג לאמנות שבאוניברסיטת חיפה נראה מזמין ומפתה, אבל לא ברור אם באמת מותר לשבת עליו. על הסלון המוזר העשוי בטון יצוק. מבט נוסף מעביר תחושה של היכרות מוקדמת עם כמה מזוויותיו. זה רק נדמה לנו, או שגב הספה מזכיר קצת את גדר ההפרדה? חלק מהעוצמה והאפקטיביות של העבודה של האמן מחמוד קייס, עולה מהשקט שלה, מההתחפשות לסלון. בשקט הסלוני שהיא מקרינה כלואה צעקה מתחת לפני השטח.
קייס, אמן צעיר ומצליח, הוא אחד מ-11 בוגרי התואר השני באמנות יצירה (MFA), שתערוכת הגמר שלהם מוצגת עד סוף השבוע הקרוב. הבטון הוא חומר ששימש אותו גם בעבודות מוקדמות יותר, אבל ההחלטה לבנות ממנו פסל-מיצב ריאליסטי, טבע דומם של סלון ביתי, בקנה מידה 1:1, מניבה תוצאה מעולה. היא מעלה שאלות על נוחות והתמקמות, על קושי והתנכרות, על חומר בנייה וחומר ביתי - ועל האנשים שמאחורי כל אלה. עבודה חתרנית ויפהפיה.
11 בוגרים מציגים בתערוכה שאצר האמן יצחק (איצ'ה) גולומבק, ראש תוכנית התואר השני באמנות בחיפה. עינת אמיר מציגה מיצב רב פנים שעוסק ביחסים סין טבע ומלאכותיות, בין פנים וחוץ ובין צמיחה והחרבה. איילת השחר דבירי מצטטת עבודות יד עדינות ויוצרת חלל מפוסל בחוטי טקסטיל ורהיטים. ענבל מנדס-פלור מציירת בצבעים עזים וזרחניים, ציורים גדולי מידות, נוטפי חושניות ואווירת פולחן. היא עוסקת במתח שבין כוח ואלימות לרוך ותשוקה, ונראית כמחפשת את נקודת האחיזה. יובל שפירא יצר מיצב פיסולי מתשתית של קירות גבס המדמים פסגות הרים, ומהדהדים בגרף מתמטי על הקיר ממול.
יצירותיה של סמאח שחאדה ריאליסטיות להפליא ברישום עפרון, יוצאות מעיסוק במאזן הכוחות בתוך המשפחה, תפקידי גבר ואשה, גבולות החשיפה והפנטזיה, הגבלות ואיסורים לעומת היכולת של האמנות לשחרר ולהגביה עוף.
משכן האמנות, אוניברסיטת חיפה: התערוכה תינעל מחר בשעה 20:00
בצלאל: סלמה 60, עבולאפיה 6, תל-אביב, עד 20.6. רביעי וחמישי 12:00-18:00, שישי 10:00-14:00, שבת 12:00-20:00