"חיוואר" - "הידברות" בעברית - הוא שמה של תערוכת הפתיחה של AMOCA, מוזיאון ערבי לאמנות עכשווית, הראשון מסוגו בארץ, שייפתח בשבוע הבא בעיר הערבית סחנין שבגליל. הידברות היא מצרך היסוד בחיים המשותפים היהודיים-ערביים, והיא נמצאת במחסור תמידי. את הממשק בין שתי האוכלוסיות בסחנין ניתן למצוא בעיקר בשלטי הפרסומות ובסניפי רשתות האופנה שלאורך הרחוב הראשי. נוכחות יהודית נרשמת בעיר בימי משחקי הכדורגל. כעת מצטרפת כתובת חדשה למפגש בין קהל הבית והאורחים. ממש מאחורי אצטדיון דוחה, גאוות המקום, שוכן מכון איגוד ערים למחקר ופיתוח הסביבה, ש"מארח" את המוזיאון החדש.
"בשביל להציג אמנות לא צריך לבנות בניין. בימינו אמנות בנויה על קשרים בין אנשים במקומות שונים, ויותר חשוב שיהיה מקום להציג מאשר מהו המקום", מסביר בלו סמיון פיינרו, אמן ואוצר חיפאי, שמקים את המוזיאון יחד עם שותפתו לחיים וליוזמות האמנותיות, אביטל בר-שי.
המקום אינו עונה על ההגדרה המקובלת של מוזיאון, עם תמונות תלויות בכיתות לימוד ועבודות וידיאו בספרייה ובמסדרונות. אולם המילה מוזיאון והצליל הבינלאומי בשם AMOCA משמעותיים במיוחד במיצוב המסגרת האמנותית, לצורך פעולה מול מוסדות בארץ ובחו"ל. "אני רואה את זה כמיזם - כמו בהייטק, אבל עם תקציבים מצומצמים ועם חשיבה חברתית", אומר פיינרו. בתערוכת הפתיחה מוצגות עבודות מאוסף המוזיאון החדש, שרובן נתרמו לו על-ידי האמנים והוצגו כבר בביאנלה לאמנות בסחנין, לפני שנתיים.
"אמנות היא קרקע מאוד טובה להתחלת הידברות", אומר פיינרו. "אנחנו פה אורחים יהודים בקהילה ערבית, זה גם מעשה פוליטי וגם חברתי וגם הוכחה, שעל אף כל ההתנגדויות אנחנו פה והאמנות העכשווית יכולה להיות מנוף לפיתוח. יש פה אמנות טובה, אבל האמנות היא רק אמצעי".
האמנות הנבחרת למוזיאון היא בעלת דגש חברתי ומנסה לתת ביטוי גם לקהילות השונות באזור. בתערוכת הפתיחה מציגים בין היתר אמנים מסוריה וממרוקו, מאפגניסטן ומאיראן ומהרשות הפלסטינית, רובם גולים מארצות מוצאם וחיים באירופה ובארה"ב. אך ספק אם היו מציגים בישראל, לולא הכתובת והמטרה המשותפת בסחנין.
בין השמות הפלסטינים והערביים-ישראליים הבולטים נמצאים ראאד באוואיה, בות'ינה אבו מלחם, מוחמד סעיד קאלאש, עביר עטאללה ועוד. לצידם עבודות של דני קרוון, מיכה אולמן ואחרים.
אין הרבה נוכחות לאמנות עכשווית במרחב הערבי בישראל. הדוגמה הבולטת ביותר היא הגלריה לאמנות באום אל פאחם, שאמורה להפוך למוזיאון אך מתקשה בהגשמת הפרויקט השאפתני. פיינרו ובר שי החלו את מסעם בסחנין כשאצרו לפני שנתיים את הביאנלה הים-תיכונית (השנייה. הביאנלה הראשונה ביוזמתם הייתה בנמל חיפה, מספר שנים קודם לכן). הם הצליחו לסחוף בהתלהבותם אמנים בינלאומיים ובעיקר כאלה שמזוהים עם העולם הערבי, וגם אמנים ערבים ישראליים, לצד אמני מיינסטרים מוכרים מישראל ומהעולם.
אלפי מבקרים ושילוט ברחובות
עשרות אלפי המבקרים שהגיעו לסחנין בשלושת חודשי הביאנלה הסבו גאווה ותחושת הישג לעיר, למשתתפים ולמקומות התצוגה. האמנות הוצגה ב-17 אתרים שונים, חלקם בתי עסק פרטיים, חמארות, אטליז ובתי קפה. אחת התוצאות הישירות של הביאנלה נראית בשטח: שלטי הרחובות הנאים, בערבית ובעברית, ומספרי הבתים, שחסרונם הורגש אז, בניסיון לכוון את הקהל לאתרי התצוגה, סיפקו פתרון אלגנטי.
מי שנותן את הרוח הגבית למוזיאון החדש הוא ראש עיריית סחנין, מאזן גנאים, שאימץ את הפרויקט המורכב בהתלהבות, וממשיך לקדמו, לנוכח לא מעט קשיים והתנגדות. אלה ניכרים בדבריהם של כמה מנציגי העירייה, שמתאמצים להסביר פנים ולא לקלקל את החגיגה, אך הסתייגותם יוקדת. דובר העירייה אמר במפגש עם עיתונאים, כי הקושי ביחסי ערבים ויהודים בישראל כיום נובע מהפער החברתי והכלכלי. "אני רוצה להאמין שהאינטרס הוא להגיע לשוויון לשם החוסן של החברה הישראלית. לערבי הישראלי יש קונפליקט קשה - המדינה שלו במלחמה עם העם שלו. שאלת השלום היא אינטרס יהודי, אינטרס פלסטיני, אינטרס של כולנו".
על-פי הערכת "גלובס", נדרשו להקמת המוזיאון כ-500-700 אלף שקל. באווירה של מחסור והזנחה של עשרות שנים, מובן שיש דרישה לכספים גם לדברים אחרים - ולכל אחד סדר עדיפויות וסדר יום פוליטי משלו. אולי אנשי סחנין היו מתמסרים יותר, אם היו יודעים שהגופים התומכים הם בעיקר מחו"ל: מכון גתה הגרמני המכון הצרפתי, מכון התרבות האוסטרי ועוד. הפעילות להקמת המוזיאון נעשית ללא מטרות רווח.
"אנחנו נמצאים בפריפריה של הפריפריה. אין דבר כזה אמנות שהיא לעצמה - מוזיאון עשיר ובעל יכולת כמו מוזיאון תל-אביב אינו מספיק במאה ה-21. אנחנו צריכים לחולל שינוי ולהביא לנגישות של אמנות בכל הארץ. גם בסחנין. יש אנשים שלא רוצים להגיע לסחנין, אולי הם מפחדים. אנחנו רוצים לשנות את זה ולפתוח הזדמנויות למפגש", אומר פיינרו.
בכך מכוון המוזיאון החדש קודם כל לאוכלוסייה השכנה, בגוש שגב למשל, שאין לה כמעט נקודות השקה עם סחנין ועם היישובים הערביים. אולי תסייע בכך גם האכסנייה של המוזיאון, בבניין המרכז למחקר ופיתוח סביבתי, שבמסגרתו הוקם לאחרונה גם מרכז ליישוב סכסוכים, ברוח הסולחה הערבית-מסורתית. ד"ר חוסיין טרבייה, העומד בראש המכון לחקר הסביבה, שהקים את המרכז לגישור ויישוב סכסוכים במקום, מוסיף: "יש לנו מטרה משותפת למנף את האוכלוסייה פה, לשנות תפיסת עולם. היישובים בסביבה התרגלו לתכנן ולעבוד גב אל גב, כשאחד לא יודע מה האחר עושה. כיום אנחנו שואפים להגיע להסכמות ושיתוף-פעולה".
פיינרו: "לאמנות העכשווית יש שפה משלה, מובנת לקהילה שלה, ופה היא חדשה לחברה. צריך להבהיר מה הקשר שלה למורשת. איך היא משקפת תופעות חברתיות. צריך לדבר לא רק כמה עולה אמנות אלא מה יש בה, איך אפשר להשפיע על החיים באמצעותה".
AMOCA - רחטב דוחא 100, סחנין, המרכז הסביבתי - איגוד ערים בית נטופא
אמנות במרחב הציבורי בטירה
האמן נאיל קאדרי מהעיר הערבית טירה שבמשולש יזם תוכנית אמנותית שאפתנית, הכוללת תערוכה והפנינג אמנות במרחב הציבורי, בשיתוף אמנים ותושבים. קאדרי הוא אמן ואוצר, בוגר מסלול "אמנות בקהילה" של שנקר לימודי חוץ. במסגרת לימודיו, בסיוע ראש התוכנית, עדי יקותיאלי, יזם את הקמת "החלל האלטרנטיבי" מיזם קהילתי להחדרת אמנות לחיי התושבים בטירה.
בשלב ראשון נפתחה תערוכה בהשתתפות 11 אמנים, יהודים וערבים, המוצגת ב-3 מוקדים בעיר, עד ספטמבר. בין המשתתפים: אוסקר אבוש, חנאן אבו חוסיין, חייק דאוד, סימה לוין, איטה אגמון, אמיר סמארה, נאדיה גדבאן קאדרי, נעה יקותיאלי, ניהאד דביט ויובל כספי.
"התערוכה מתייחסת לעיר טירה כולה כחלל תצוגה. היצירות מוצגות ב-3 רמות: בתוך גלריה ביתית (בית שהוסב לגלריה); חלק מהתערוכה מוצג בבית הארחה שהוא גם בית תרבות ציבורי, וחלקה השלישי בשילוט חוצות ברחובות הראשיים", אומר קאדרי.
"המטרה היא להנגיש אמנות לאוכלוסייה. ליצור נקודות מפגש. האמנים המשתתפים בתערוכה עבדו עם 1,500 ילדים בסדנאות אמן. בתערוכה נוספת מוצגות עבודות של אמנים משנקר, המדרשה לאמנות בית ברל ואורנים. תערוכה נוספת מוצגת על גדרות של אחד מבתי הספר המרכזיים בעיר, ועוד תערוכות קטנות בחנויות. גם העירייה עצמה הפכה למעין גלריה זמנית.
"אני רואה את השימוש בשילוט במרחב הציבורי כגלריה פתוחה שבה יתחלפו העבודות כל 3 חודשים. אנחנו יוצאים מבין קירות הגלריה ומשפיעים גם על הגישה של אמנות בקהילה".
בנוסף, מספר קאדרי על פעילות תרבות מוזיקלית ועוד אירועים שמתעוררים במקום. חלק מהאמנות מוגת בחנויות ובתי עסק במקום.
- הפעילות מיועדת לקהל מקומי?
"קודם כל לקהל המקומי אך גם לכל מי שיבקר בעיר ואפילו רק יעבור בה. בחרנו בשם 'ניחוח יסמין' לתערוכה כי אין קיר שיכול לעצור את הריח. ניחוח הוא משהו שעובר גבולות ומגיע לכולם".
המיזם זכה לתמיכת מועצת התרבות של מפעל הפיס ושל קרן רוטשילד. 'קאדרי שואף להרחיב את הפעילות ולהנגיש אמנות לקהילה הערבית ביישובים רבים ככל האפשר ברחבי הארץ".
ביום חמישי השבוע יתקיים הפנינג של סיורים בין מוקדי האמנות בעיר, בכל שעה החל מ-10:00. נקודת המפגש: הגלריה ברחוב אל ח'ליל 48, טירה
לילות רמדאן: קירוב לבבות סביב השולחן
צום הרמדאן משמש הזדמנות למפגש בין יהודים וערבים. יוזמה של עמותת "סיכוי" לקידום שוויון אזרחי בין יהודים וערבים בישראל, ועמותות תיירות אזוריות, מזמינה את הציבור לקחת חלק ב"לילות רמדאן", מפגשים בין-תרבותיים שיתיימו באמצעות סיורים לכל המשפחה ביישובים ערביים.
אירועי "לילות רמדאן" מתקיימים משעות אחר-הצהרים - זמן ההכנות לסעודת שבירת הצום, "איפטאר" ועד לשעות שלאחר הסעודה, כשהרחובות מתמלאים בחיים.
בין היישובים שאליהם מוזמן הקהל: איכסאל, אום אל פחם, ברטעה, באקה אל גרבייה, טירה, כפר קאסם, נצרת וסולם. בנצרת יתקיים סיור בשוק ובלב העיר. באום אל פחם ובבאקה אל גרבייה יכלול הסיור תצפית על העיר, ביקור בעתיקות ובמסגדים, טעימות בדוכני האוכל שברחובות העיר ועוד.
הסיורים יתקיימו בהדרכה משותפת ערבית-יהודית.
18.6-17.7, לפרטים והזמנות: www.shared-tourism.org.il
