פייסבוק / צלם: בלומברג
האם הודעות אישיות מכפישות, הנשלחות בשיחה פרטית באמצעות ה-Inbox (תיבת הודעות פרטיות) בפייסבוק, מזכות בפיצוי מכוח חוק לשון הרע? שופט בית משפט השלום בקריות, נאסר ג'השאן, קבע היום (א') שכן, וכי אין מדובר ב"זוטי דברים".
על השמצות והכפשות בפייסבוק יש מחיר, ומסתבר שגם מי שמכיר את החוק מקרוב עלול למצוא את עצמו נתבע בגין פרסום פוגעני.
במקרה הנוכחי, מדובר בשתי עורכות דין העוסקות בתחום דיני המשפחה אשר בעבר ייצגו בבית המשפט לענייני משפחה שני בעלי דין (בני זוג מסוכסכים). בפסק הדין ציין השופט ג'השאן כי הליך זה, שניהלו השתיים בבית המשפט לענייני משפחה, לא התנהל על מי מנוחות, וכי "בין השתיים היו חילופי דברים שהותירו ביניהן משקעים".
הסיפור התחיל בחודש מארס אשתקד, כאשר הנתבעת, עו"ד מירב פלד, ניהלה שיחה פרטית באינבוקס בפייסבוק עם אדם בשם גיל נחושתן, מכר משותף שלה ושל התובעת, עו"ד שלומית סטרוגנו. באותה עת נחושתן היה לקוח של עו"ד סטרוגנו.
השיחה הפרטית נוהלה בעקבות כתבה שהעלה נחושתן לדף הפייסבוק שלו בעניין "חזקת הגיל הרך" (חזקה מוכרת בדיני משפחה, ס'כ'), ולאחר שפלד הגיבה על הכתבה, היא החליטה להמשיך לכתוב דברים נוספים לנחושתן, בשיחה פרטית ביניהם, כשהיא משמיצה את סטרוגנו:
"פשוט בדיחה... אני מייצגת לקוח נגד סטרוגנו שהגיבה לך על התמונה בנושא 'חזקת הגיל הרך', ומה שהיא כתבה, זה בדיוק מה שהיא עושה... אין בושה לאנשים... היא מאלה שעשו התמחות על תיק הגירושים של עצמן ומשחזרות את כל העוולות שעשו לגרוש שלהן בכל התיקים... הרמה הנמוכה ביותר שפגשתי לאחרונה... סתומה בלחץ... מסכנה... אפילו עברית היא לא יודעת, בכל דיון יוצאת או בוכה או עצבנית, רצה לסיגריה חחח... נחשבת? מי מכיר אותה", כתבה פלד, כפי שנטען בכתב התביעה שצוטט בפסק הדין.
עוד נטען כי גם "לאחר שהנתבעת הבינה היטב כי התובעת מייצגת את נחושתן, היא המשיכה להוציא את דיבתה של התובעת, בכותבה את הדברים שלהלן: "טוב, מי מייצג אותך? הבנתי... אל תבחר עורך דין לפי גובה שכר-הטרחה אלא לפי הניסיון, לא אני לא ממליצה לך על עצמי... בטח אכל את סטרוגנו בלי מלח... ולא מתנהג כמו בשוק כדוגמת אנשים אחרים שאת שמם לא נזכיר כאן".
מנגד, פלד טענה להגנתה כי את הדברים היא כתבה על רקע הכתבה שפרסם נחושתן ובעקבותיה, ולא משום שרצתה להשמיץ סתם כך את הקולגה שעבדה מולה.
עוד היא טענה כי "מדובר ב'שיחה' שבעבר, לפני עידן הפייסבוק, התנהלה בטלפון או בפגישה בבית-קפה, ואין הבדל בין שיחה זו לבין שיחה אחרת שאינה מתועדת, המתנהלת בין שני חברים, ואשר לא הייתה מגיעה לסיפו של בית המשפט.
"על כן אין להלום מצב ששיחה בה גילתה הנתבעת את דעתה הכנה בפני ידיד, תהפוך לתביעה בגין איסור לשון הרע רק משום שתועדה על-ידי הנמען (נחושתן). הנתבעת לא מסתירה את דעתה כי 'מדובר בתוצאה נוספת של המשבר בשוק עורכי הדין'". לפיכך, מאחר שמדובר בשיחה פרטית ולא פורמלית, לשיטתה, אין היא ראויה להידון בבית המשפט.
ביהמ"ש: "לא פרסום אנונימי"
בית המשפט לא השתכנע וקבע כי מדובר בלשון הרע אשר נאמר בזדון, מתוך כוונה לפגוע בשמה הטוב של סטרוגנו. בנוסף, בית המשפט לא קיבל את הטענה כי מדובר בזוטי דברים, וכן דחה את הטענה כי העובדה שלשון הרע פורסם באינטרנט אמורה להפחית את חומרת הדברים.
בית המשפט קבע כי בניגוד לטוקבקים, לפוסטים, לבלוגים או לחוות-דעת, "אין מדובר כאן בפרסום אנונימי אלא בשיחה בין מכרים, אשר לא נבלעה בשטף המידע, ואין כל הבדל בינה לבין שיחת סלון, למעט המדיה באמצעותה פורסמו הדברים".
נקבע כי הדברים לא נאמרו בתום-לב אלא עקב סכסוך קודם בין הצדדים, ועל כן בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כי הנתבעת תשלם לתובעת 20 אלף שקל כפיצוי, "בשים לב לתוכן הפרסום - אשר הכפיש את שמה של התובעת כעורכת דין וכאדם, ולכך שהפרסום הגיע למכר בלבד, אשר המשיך להיות לקוח של סטרוגנו".