בנימין נתניהו אופיר אקוניס ומשה כחלון/ צילומים: איל יצהר ואלכס קולומויסקי - ידיעות אחרונות
"לדחות דברים זה להביא עליהם גזר דין מוות", את הדברים האלה אמר היום (ב') דווקא שר שאין כל קשר בינו ובין הנעשה ברשות השידור, שר התחבורה ישראל כץ, בזמן שהציג בבוקר את פרויקט הרכבת הקלה בתל-אביב. הוא דיבר על הבחירות והתחלפות הממשלות וההבנה הברורה במדינה שלנו שאם לא מתחילים בתהליך אלא דוחים אותו עוד ועוד - הוא עשוי לא לצאת לפועל לעולם.
זה מה שיודע היטב שר הפנים גלעד ארדן, שר עם זיקה גדולה יותר לרשות השידור מכץ. כשהוא מודע לכך ששעון החול של ממשלתו מצומצם, הוא הצליח בקדנציה קצרצרה בת פחות משנתיים להקים את ועדת לנדס, להמתין למסקנותיה ולממש את הדוח שהציעה לכדי חוק, שנדון וגובש בוועדת אלהרר של הכנסת. הוא, יחד עם שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, גם קבעו דד-ליין למימוש החוק - מארס 2015. מי חשב אז שזה יהיה גם תאריך הבחירות.
היום התעורר ארדן מהשתיקה שכפה על עצמו בעניין רשות השידור מאז החל המשבר הנוכחי שלה, וצייץ כך בחשבון הטוויטר שלו: "יישום הרפורמה ברשות השידור חייב להימשך. אין היגיון לממן על חשבון הציבור גוף לא יעיל. מוכרחים שידור ציבורי, איכותי ומודרני, ורק בגוף חדש זה יקרה". אלא ש-140 התווים של ציוצו לא היוו כנראה יריעה רחבה מספיק כדי שהוא ייקח על עצמו את האחריות למצבה הנוכחי של הרשות.
העובדה שבחודש יוני 2015 הגענו למצב שבו יובשה רשות השידור מהכנסות, שלא החלה להיבנות הרשות החדשה, ושקיימת חוות-דעת שאומרת שאין מניעה לסגור אותה כבר עכשיו ולהשליך את כל עובדיה לרחוב, מעידה שהייתה כאן קנונייה, לא פחות. יד מכוונת ביקשה לחנוק בייסורים את רשות השידור, וארדן, שהחוק הזה היה הבייבי שלו, שיתף איתה פעולה במודע, כשבמשך חודשים ארוכים סירב לאשר את גביית אגרת הטלוויזיה, מקור ההכנסה העיקרי של הרשות.
כחלון לא מדבר
היום פנו אנשי סיעת מרצ ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין, על מנת שזה יחקור את התנהלות הממשלה בפירוק והקמת רשות השידור. איך יכול להיות שחוק שנראה היה מוצלח, תקדימי והצליח לפתוח את אחד הפלונטרים הסבוכים ביותר בשוק התקשורת הישראלי, התגלגל לכדי אחד המשברים הקיומיים של גוף השידור הוותיק?
אתמול (א') כינס ראש הממשלה בנימין נתניהו בלשכתו את השר אותו מינה לפתור את המשבר, אופיר אקוניס, את שר האוצר משה כחלון ואת נציגי אגף התקציבים באוצר. היום בצהריים הוא זימן אליו לפגישת המשך את הכנ"ר פרופ' דוד האן, שמשמש כמפרק רשות השידור, ואת המנכ"ל הזמני של תאגיד השידור הציבורי, אלדד קובלנץ.
במהלך כל הפגישה שנערכה אתמול, שר האוצר משה כחלון שתק, הקשיב ולא הביע שום עמדה באשר לסוגייה. למעשה כחלון, עוד מימיו כשר תקשורת, מאוד נזהר לעסוק בענייני מדיה ואפילו להתבטא בנושאים אלה בסביבתו של ראש הממשלה. מי שדיברו היו השר אקוניס מחד ומהצד השני ואנשי האוצר.
אקוניס הביעו את עמדתו המוכרת, עליה דן כבר עם יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ איתן כבל, לפיה צריך לנצל את הזכות שמעמיד החוק להאריך את הליך הפירוק של רשות השידור בעוד 3 חודשים, ובינתיים לגבש חוק שיקבע מועד חדש וריאלי להקמת תאגיד השידור הציבורי החדש, כנראה במהלך שנת 2016.
החוק גם יאפשר לקלוט יותר עובדים מהשידור הציבורי הקיים ברשות החדשה. השורה התחתונה של הצעות אקוניס - למשוך ולמשוך עוד זמן עד שתקום הרשות החדשה, אם בכלל תקום.
מבחינת אגף התקציבים, יש תוכנית סדורה אחת - תאגיד השידור הציבורי יוקם לאלתר. רשות השידור המתפרקת תפסיק את שידוריה כבר בראשית חודש יולי, אבל המסך לא יוחשך.
על-פי אחת האפשרויות, הרשות תספק שירותי חדשות בטלוויזיה לתאגיד החדש, לצד כל תחנות קול ישראל, שימשיכו את שידורי הרדיו שלהן כרגיל. התאגיד החדש, שיהיה בינתיים שלד מבני בראשותו של אלדד קובלנץ וקומץ עובדים שהוא ראשי לשכור, ישלם לרשות המתפרקת עבור שירותיה, כמעין ספקית. כל היתר ייסגר, והעובדים ישוחררו - או במילים אחרות יפוטרו.
התאגיד החדש ימשיך לפעול במתכונת המצומצמת הזו בזמן שהוא יבנה את עצמו ויוכל לעמוד בסטנדרטים שהציע החוק - 3 ערוצים - בעברית, בערבית, וערוץ לילדים - עשירים בתוכן שעומדים בדרישות הציבוריות. המימון יגיע מכספי אגרת הרכב, כשבינתיים ימומשו נכסי הנדל"ן של הרשות שיפונו מאנשיהן, וההוצאות ילכו ויקטנו.
עיוורון מוחלט כלפי העובדים
באוצר מוטרדים מדחייה הולכת ומתמשכת של מימוש הרפורמה המדוברת. הם יודעים שהנטל במקרה זה ייפול על כתפי האוצר, שייאלץ לבצע העברות תקציביות ולפשפש בדרכי העבודה של גוף התקשורת שאמור להיות חופשי.
דחייה עוד ועוד של הרפורמה, משמעותה שמירה על השידור הציבורי מפורק, חלש ונתון להשפעה. בדיוק כמו שבלשכת ראש הממשלה אוהבים את זה. במידה מסוימת, באוצר מנסים לבלום את הפרקטיקה הידועה של ראש הממשלה נתניהו בכל הקשור לשוק התקשורת - הנצחת מצב הביניים.
גם באגף התקציבים באוצר, בראשות אמיר לוי, יודעים שאם יש משהו שראש הממשלה והשר אקוניס לא יעזו לעשות, זה לשוב ולגבות את אגרת הטלוויזיה. ראש הממשלה והשר אקוניס יודעים שמבחינה ציבורית ופוליטית זה יהיה אסון לגבות עכשיו מהציבור את הקנס הכה שנוא הזה, למרות שהחוק דורש זאת.
לציבור לא תעלה התמוטטות רשות השידור דבר, ולכן לאוצר נוח לנסות, בצל האדישות של השר, להקים מיידית את התאגיד הציבורי החדש - למורת-רוחם של עובדי רשות השידור.
באוצר רואים את הנדל"ן היקר, את טבלאות האקסל ואת מאות המיליונים שיכולים להישאר בקופה וגאים ברפורמה שהם גיבשו עם השר ארדן. אולם יש לציין כי לאור התמשכות המהלכים, דחייתם וחוסר הוודאות שמוכתבים מכיוונו של מי שבלם את גביית האגרה, ראש הממשלה נתניהו - גם באגף התקציבים יש עיוורון מוחלט לכאבם של 1,300 עובדי רשות השידור, שבכל בוקר בשנים האחרונות מגיעים לעבודה בלב כבד, בתחושה שהיום הוא יומם האחרון בעבודה.
היחס אליהם, בחסות והכשר של המדינה, הוא אכזריות לשמה והתעללות בעובדים ישראלים. לא פלא שהם לא רוצים את החוק הזה יותר ודורשים את ביטולו. כל מה שהוא עשה עבורם עד עתה, הוא רק להבטיח קץ בתאריך לא ידוע.
בניגוד לעמדה זו, חובה לשמור על החוק כפי שהוא היום, אבל גם לספק לעובדים אופק ברור ומיד - לכאן או לכאן.