יואב גלנט ומשה כחלון / צילום: ראובן קסטרו, וואלה חדשות
שתי הצהרות חשובות נשמעו בשבוע שעבר מצד בכירי מפלגת "כולנו" בממשלה. ההצהרה הראשונה הייתה של שר הבינוי, יואב גלנט, שהכריז כי בכוונתו לטפל בנושא הדיור הציבורי, ולחייב קבלנים לכלול 5% מיחידות הדיור שייבנו לטובת הזכאים. הצהרה נוספת הגיעה יום לאחר מכן משר האוצר, משה כחלון, שהתייחסה למכרזי "מחיר למשתכן" ולעובדה שכל מכרזי הקרקע שתפרסם המדינה יהיו מעתה בשיטה הזו.
המשמעות של ההכרזה הראשונה (שר הבינוי) היא, שמכרזי המדינה יכללו מעתה 5% דירות לדיור הציבורי; ומשמעות ההכרזה השנייה (שר האוצר) היא, שכל מכרזי הקרקע של המדינה ייועדו מעתה לזוגות צעירים וכל הדירות יהיו מוזלות.
בעוד שהסמכויות הנרחבות של כחלון עשויות לאפשר אישור מהיר של ההחלטות, נשאלת השאלה - האם שתי התוכניות לא יפגעו בהיתכנות אחת של השנייה בפועל, מה שיוביל את שר הבינוי ואת שר האוצר למצב שבו שתי החלטות חשובות מעקרות מתוכן זו את זו.
מדובר אמנם בשתי הכרזות שלא ניתן להפחית במשמעות ובחשיבות שלהן, אולם כל עוד מדובר בהכרזות, ניתן רק לקוות שאכן נראה גם את הזרעים שנזרעו כעת צומחים למעשים של ממש.
העברת הסמכויות ממשרד הפנים לידי משרד האוצר, כמו גם מעבר האחריות של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לשר האוצר, מספקים לכחלון כלים להוציא את ההצהרות הללו לפועל, כי מדובר בשתי סוגיות שהגורם שרשאי לאשרם הוא מועצת מקרקעי ישראל, שכחלון עומד בראשה. אך עובדה זו עשויה להוביל לכך שהסיפור העצוב של תוכנית "מחיר מטרה", שאותה יזם שר הבינוי הקודם, אורי אריאל, יחזור על עצמו. נזכיר, שתוכנית מחיר מטרה גובשה ואושרה בקבינט הדיור כבר לפני יותר משנה, באפריל 2014, אבל יצאה לפועל רק בדצמבר 2014. זאת, בין היתר משום ששר האוצר דאז, יאיר לפיד, היה אמור לחתום על החלטת מועצת מקרקעי ישראל שתאשר את היציאה לדרך של התוכנית, אך סירב לחתום כל עוד התוכנית שהוא עצמו יזם, "מע"מ אפס אחוז" לא התקדמה ואושרה. בפועל, בשל הצורך בחתימה כפולה, הן של שר הבינוי והן של שר האוצר על החלטת המועצה, התוכנית יצאה לדרך בסופו של דבר באיחור של שמונה חודשים.
אבל, בעוד שהליך האישור אמור להיות פשוט יחסית, סוגיה אחרת עלולה להעיב על היציאה לדרך של שתי היוזמות החשובות הללו. מדובר במה שנקרא בעגה השיווקית "כפל מבצעים", כלומר, שתי תוכניות המבקשות לפעול במסגרת אותה פלטפורמה. בעוד שר הבינוי מבקש כאמור להפריש 5% מכל פרויקט לטובת דיור ציבורי, שר האוצר מבקש לפרסם את כל מכרזי הדיור במדינה במסגרת מחיר למשתכן, שמשמעותה מתן הנחות על הקרקעות ליזמים, כדי שייתנו את ההצעה הנמוכה ביותר למחיר למטר מרובע.
מדובר כאן בשני נתחים שיוצאים מאותה עוגה, והשאלה המתבקשת היא - האם קיצוץ של 5% מיחידות הדיור על ידי המדינה בפרויקט, לא תהפוך אותו ללא-כלכלי, כאשר שאר יחידות הדיור גם הן צריכות להיות מוזלות? או אם מסתכלים עם זה מכיוון אחר - האם הדרישה ל-5% דיור ציבורי בפרויקט לא ינגסו בהיקף ההנחה שיוכלו לתת הקבלנים בפרויקט מחיר למשתכן, כך שבסופו של דבר ההנחה שתינתן לזוגות הצעירים לא תהיה משמעותית כפי שהייתה יכולה להיות ללא ההתחייבות ל-5% דירות שיעברו לזכאי הדיור הציבורי?
אי אפשר, וגם אסור לפתח דיון איזו משתי התוכניות הללו חשובה יותר. מצוקת הדיור של הזוגות הצעירים הלכה והחריפה בשנים האחרונות, והיום עשרות אלפי זוגות צעירים אינם יכולים להשיג די הון עצמי כדי לרכוש דירה. מצד שני, זכאי הדיור הציבורי סבלו גם הם בשנים האחרונות, כי המדינה התעלמה כמעט לחלוטין ממצבם, חרף העובדה שהיא עצמה קבעה שהם זכאים לעזרה. שנים על גבי שנים צמצמה המדינה את מלאי הדיור הציבורי, שירד לשפל של כל הזמנים, וכל אחד מ-2,300 הממתינים בתור זכאי להתייחסות.
בעוד הכוונות של שני השרים טובות, ומדובר בשתי תוכניות חשובות, שר האוצר ושר הבינוי יצטרכו כעת לנסות ולשלב את שתיהן, או לחלופין לוותר. נזכיר, שלא מדובר רק בעניין של התחייבות או חשיבות ציבורית, מדובר גם בסופו של דבר, בהרבה כסף. רק השבוע אושרה בקבינט הדיור התוכנית של שר האוצר לפרסום מכרזי מחיר למשתכן. בעוד שבהצעת ההחלטה נקב האוצר בעלות שנתית של 1.2 מיליארד שקל, כאשר הוצגה התוכנית לשרים, העלות לקופת המדינה כבר עודכנה וקפצה ל-1.7 מיליארד שקל.
אם פרויקטים אלו יצטרכו להכיל גם את הדיור הציבורי, מדובר בעלות תקציבית נוספת שאותה יצטרכו לגרד מאיפה שהוא. נקווה שיימצא המקור התקציבי, ונקווה שגם הזוגות הצעירים וגם זכאי הדיור הציבורי יוכלו לקבל פתרון למצוקה, ושמשני פלוסים לא ייצא מינוס בסופו של דבר.