א. אם אנחנו ים, סוגיית עונש מוות למחבלים היא מדוזות. ריטואל קבוע וצורב, המגיח מהמעמקים האפלים בכל פעם שהאווירה מתחממת, תופס את תשומת הלב לכמות מוגבלת של זמן עד שבסוף מוצא את עצמו מוטל על החוף ומתאדה בשמש עד הפעם הבאה שבה יחזור גדול יותר וצורב יותר. והנה אנחנו שוב בעונת המדוזות ועונש המוות. השבוע קראתי שראש הממשלה הורה על הקמת צוות ממשלתי לבחינת ההצעה של חבר הכנסת מה-שמו להטיל עונש מוות על מחבלים. אני מברך על הצעד החשוב ומציע את עצמי בזאת כחבר בוועדה בתור מומחה עצמאי ובלתי תלוי לחיים, שהם כידוע נושא קרוב מאוד למוות. ודאי תסכימו שאין מקום לדון במוות מבלי להתחשב באלטרנטיבה הכי קרובה אליו.
את מומחיותי בחיים, אם שאלתם, רכשתי בכמעט 45 שנות לימוד, ואני נושא ברבים מהתארים הניתנים בתחום. אני עוסק בזה הן כיזם מוצלח שהביא חיים לעולם והן כיועץ מבוקש לארגונים וחברות, העוסקים במגוון היבטים של החיים. למותר לציין כי אני לקוח נלהב של המוצר. למעשה, הייתי ממליץ לראש הממשלה להרחיב את המנדט של הוועדה, מעונש המוות אל הכול. נראה לי שהסדרה של עונש מוות יכולה להיות מפתח לחיים טובים יותר, למדינה שכיף לחיות בה.
כחסיד נלהב של שקיפות, אבקש לנצל את הבמה שניתנה לי כדי לפרט את עמדתי בנושא: אני בעד עונש מוות, ולא רק למחבלים. על הרחבת יריעת עונש המוות לא חשבתי בעצמי. כל מי שעקב אחר קמפיין הפייסבוק לקידום הצעת החוק, יכול היה להבחין בנטייה המיידית של אנשים למתוח את ההגדרה. יש האומרים: אם כבר מחבלים, אז כל הערבים. אחרים אומרים: מחבלים? אז גם שמאלנים, ויש המוסיפים: פושעי מין. וכך הלאה, איש איש ורשימת הנידונים שלו. לי יש את שלי, והאמינו לי שהיא ארוכה. חייבים להודות שיש משהו מפתה מאוד בכל הקטע הזה של להטיל עונש מוות. הרי כולנו חושבים אותו הדבר: יש אנשים שפשוט לא מגיע להם לחיות, כאלה שהעולם היה מקום טוב יותר בלעדיהם.
ב. בואו נדבר על הרתעה. יש הרבה מאוד מחקרים הטוענים שלעונש מוות אין הרתעה. אני לא קונה אותם. המחקרים האלה מוטים, הם נעשים על אנשים שמוות לא מרתיע אותם מלכתחילה, מחבלים מתאבדים או רוצחים פסיכופטים. אבל מרביתנו מאוד נרתעים מהמוות. רובנו לא תולה את עצמו, נשכב לפני אוטובוס נוסע או משתחל ללועו של קרוקודיל רעב. רובנו המוחלט מעדיף לדחות את המוות ככל שניתן, לשלם כמה שיותר ולהילחם בו.
מצד שני, רובנו עושים פה ושם דברים לא מי יודע מוסריים או מתחשבים. כל אחד אוהב את חייו, אבל חושב פחות על חיי האחר. עכשיו רק חישבו מה יהיה אם העונש על כל עבירה יהיה מוות. זה אולי לא ישנה משמעותית את מספר פיגועי ההתאבדות או את הפשעים החמורים במיוחד, אבל מה עם כל השאר? נניח שהעונש על להידחף לתוך קרון הרכבת לפני שהנוסעים היורדים יצאו, יהיה מוות בעריפת ראש. אחרי הוצאה אחת להורג של אדם שנתפס במצלמות האבטחה בתחנת השלום אף אחד לא יידחף יותר והחיים יהיו ורודים טיפה יותר. מי יחנה בחניית נכה בידיעה שמחכה לו כוס תרעלה? מי ישאיר זבל בחוף הים כששתי האופציות היחידות הן ללכת עד הפח או להיתלות? וכך הלאה.
חישבו על היתרונות. א) זה ידלל את האוכלוסייה. כולנו יודעים שכדור הארץ מצטופף והולך. ב) זה לא רק ידלל את האוכלוסייה, זה ידלל את החלק המעצבן שבה. ג) לטווח הארוך זה אף ישביח את האוכלוסייה. אם זה שחונה על המדרכה וחוסם עגלת ילדים לא יפגוש בזו שמלינה שכר לעובדים שלה, השניים לא יולידו שלישייה שמאכילה ג'ירפות בלונה פארק או שורפת חתולים בל"ג בעומר. תוך כמה דורות כולם יהיו נורא נחמדים - ברירה טבעית. ד) אפשר לקצור את איברי המתים. ה) זה יפרק את מונופול הגז, יוריד את יוקר המחיה, יחליש את הבנקים ויגביר את התחרות. כנראה.
ג. לזה, חברות וחברים, אני קורא הרתעה. והכי יפה זה שאתה אפילו לא באמת צריך להרוג את כל האנשים האלה. כמו שלמדנו במסכת מכות, סנהדרין ההורגת אחת לשבע שנים - ורבי אלעזר אומר שבעים - נקראת חבלנית, כלומר רצחנית. רוצה לומר, כל מה שאתה צריך זה שהאופציה תהיה על השולחן ושהאקדח יהיה תלוי על הקיר.
יש עוד טיעונים כבדי משקל נגד עונש מוות. הטיעון המוסרי טוען שאל לה למדינה ליטול חיים של אדם, שלא לה נתונה הנקמה, ושעדיף שמאה אשמים יחיו מאשר שחף מפשע אחד יוצא להורג בטעות. יש גם הטוענים שהדבר יערער את מעמדה של ישראל בעולם.
לגבי מעמדה של ישראל בעולם, לא הייתי דואג יותר מדי. העולם מת עלינו וכמה מתים בשנה לא ישנו את זה. לגבי הנקמה, זה פשוט עניין של מסגור ומיתוג. בנקמה המוכרת לנו יש משהו אפל, עיוור, קמאי. אבל אני משוכנע שקמפיין ממלכתי יכול לעשות פה פלאים. נסו להיזכר כמה אהבנו לקטוף פרחי בר ולבזבז מים עד שקמפיינים ממולחים שכנעו אותנו לעשות את ההפך, ועוד להתגאות בזה. אז אל תקראו לזה נקמה, קראו לזה "רפורמת הגיליוטינות".
אני נוטה להסכים עם העמדה המוסרית בזה שעדיף שמאה אשמים יישארו בחיים מאשר שחף מפשע אחד יוצא להורג, אבל דווקא את זה אפשר לסדר הכי בקלות: פשוט לא להוציא להורג חפים מפשע. בכלל, אני שונא טיעונים כאלה. זה כמו שכל פעם שמנסים לפקח על שכר הדירה או להטיל מס ירושה וכד', הטיעון הראשון נגד הוא שאנשים ירמו. אתם מבינים? מסכינים עם הרמאות, נכנעים לה, במקום פשוט להיכנס באימ-אימא שלה.
אתם משתכנעים, נכון?
ד. טיעון אחד נגד עונש מוות שמרתי לסעיף נפרד: את זה האומר שאל לה למדינה ליטול חיי אדם. אני מסכים עם זה, ולכן אני אומר תודה, אבל לא תודה, לח"כ בצלאל סמוטריץ' ולח"כ לשעבר משה פייגלין, שהיו הראשונים להתנדב לבצע את גזרי הדין, פייגלין אף אמר שזה יהיה לו "בכיף" (הם אמנם התייחסו למחבלים, אבל כמה מחבלים כבר יש? מהר מאוד ישעמם להם והם ירצו עוד).
שני טיעונים נגד תליינים: א) אף ששני התליינים הראשונים דתיים עם זקן מטופח, הרי שצריך לפתוח את השורות לכל חלקי העם, לדאוג לייצוג לנשים, מיעוטים, פריפריה. מסובך מדי, עזבו. ב) תליין זה מקצוע אכזרי הנוטל מחיר כבד מהעוסקים בו, ואני לא רוצה כאלה שיסתובבו בינינו. גם פה אני מתכוון להציע לוועדה פתרון טכנולוגי פשוט יחסית: לחבר את הנידון פיזית לפייסבוק, עם כבלים המעבירים חשמל. כל אזרחי ישראל יעשו לייק וכל לייק ישלח זרם - אבן דיגיטלית אם תרצו - לגופו של הנידון עד למותו. זה קצת כמו שיימינג, אנחנו נרגיש עם זה ממש טוב. ענישה קולקטיבית, גרסת המראה. שנאמר: ידינו שפכו את הדם הזה.
ה. נשארה רק השיטה. תלייה, סקילה, רעל, חנק, שריפה או ירייה. כולן טובות, ממש קשה לבחור. מאחר שאנחנו ציבור הנוטה להשתעמם בקלות, אני מציע שכל שלושה חודשים יחליפו את השיטה, שיהיה מעניין, ולאט-לאט יוסיפו חדשות - אבל לא מהר מדי, אחרי הכול אנחנו ציבור שמרני. הייתי מכניס דריסה בסוף השנה הראשונה, זה יהיה נחמד. אחר כך ביקור במיני ישראל, נסיעה במונית שירות בלי מזגן כששאר הנוסעים לא שמו דיאודורנט וכך הלאה. בכל מקרה, יוקם אתר אינטרנט ייעודי, שבו יוכלו אזרחים טובים להעלות רעיונות מקוריים יותר.
אני מאמין שאם אצורף לוועדה שמקים נתניהו, אוכל לתרום רבות להעלאת המודעות לעונש המוות, אחרי הכול - בנפשנו הדבר.
