מרכז לוגיסטי של אמזון / צילום: בלומברג
הרשת סערה בשבוע האחרון בעקבות תחקיר "ניו יורק טיימס" על ענקית קמעונאות האונליין אמזון כמקום עבודה פוגעני. התחקיר העלה לדיון שאלות בנוגע לעתיד, ואולי גם ההווה, של העובד במקום עבודתו, ורבים שאלו אם תרבות העבודה הנוקשה המתוארת בתחקיר באמת ייחודית רק לאמזון; אם התחרות של האדם במכונה והתחרות בין ארגונים על תחתית המחירים יוצרות עולם עבודה שבו אנחנו ברגים קטנים במערכת גדולה שיכולה לסחוט מאיתנו הכול עד הרגע שבו לא יתאים לה יותר.
ספר חדש שיצא לאחרונה, הנקרא Linchpin: Are You Indispensable, המחבר סת גודין בוחן את השאלה הזאת בדיוק. Linchpin פירושו "חלק חיוני במכונה", ובו לטענת המחבר טמון ההבדל בין מי שימצא את עצמו בארגון כמו זה שצייר התחקיר של "ניו יורק טיימס" לבין מי שיוכל לבחור לעצמו את עבודתו ולהכתיב את התנאים.
כדי להבין את הטענה הזאת חייבים קודם כול להבין את השינוי שעובר על שוק העבודה. בעולם הישן המערכת הייתה בנויה כך שהיא הרוויחה כסף עבור בעלי הארגון. המערכת לוקחת תשומות, כולל אותנו העובדים, ומספקת בעזרתן תוצר או שירות שהארגון מוכר ומרוויח. המערכת תוכננה כך שהאנשים בה, כמו רכיבים במכונה, הם בני החלפה, שכן לא טוב לארגון שיהיה תלוי באדם שאין לו תחליף. לכן הכלכלה שבה אנחנו פועלים היום מלמדת אותנו מקצועות ומכניסה אותנו לתפקידים, כך שתמיד יהיה עוד מישהו שיוכל ללמוד אותו מקצוע ויוכל להחליף אותנו. חשבו על קורות חיים. אנחנו רוצים לוודא ש"המילים הנכונות" יופיעו בהם ויכניסו אותנו לארגון מסוים, לתפקיד שהמילים הללו הן חלק מהגדרותיו. בורג במכונה כבר אמרנו?
אם זה נשמע לכם חריף, חישבו על זה כך: אם מישהו יכול לכתוב מראש את מה שתעשו במסגרת התפקיד, אם אפשר לתת לכם "הוראות הפעלה", סימן שאפשר למצוא מישהו שיעשה זאת בזול יותר. ואם אפשר, זה גם יקרה. אתם יכולים לנסות לדרוש שכר גבוה יותר, אבל אם אתם מציעים אותו דבר שמציע זה שעומד אחריכם בתור, ייקחו את מי שעולה פחות. ואגב, אם זה יתאפשר, סביר להניח שבסופו של דבר המכונה תחליף אתכם.
דוגמאות יש רבות. למשל מרכזי השירות שצמחו באסיה. הם דוגמה לכך שאם אדם מדבר את שפתנו זה לא באמת משנה היכן הוא יושב. כך הוחלפו משרות שירות רבות בעובדים במדינות מתפתחות שבהן השכר נמוך יותר. במקדונלדס בארה"ב, למשל, כשמגיעים לאינטרקום, האדם שלוקח את ההזמנה שלך ישירות מהרכב אינו יושב בסניף שבו אתה נמצא אלא במרכז הזמנות במדינה אחרת בארה"ב שבה השכר נמוך יותר. ואם נחזור רגע לאמזון ולטענה שעובדי המחסנים שלה נמדדים לפי מספר הקופסאות שהם אורזים בכל שעה - הרי זו אותה אמזון שהכניסה למחסנים האלה את הרובוטים הצהובים ומקיימת את "אתגר ההרמה של אמזון" שבמסגרתו היא מחפשת פתרונות למחסנים שלה. ברור שבתחרות בין האדם למכונה, ברגע שיימצא פתרון ממוכן, המכונה תנצח. אגב, בשיחה עם הדור הצעיר על התחקיר שפורסם, התגובה שקיבלתי הייתה פשוטה: כלקוח, אנחנו מצפים מאמזון שהחבילה שלנו תגיע בתוך יום, אז למה אנחנו מתפלאים על מה שזה עושה לתרבות הארגונית במקום העבודה?
פרדוקס הצרכנים
בספר מרתק נוסף, "האינטרנט אינו התשובה", נותן הסופר אנדרו קין את אמזון כדוגמה לדילמה שמתקיימת בעולם של היום - בין היותנו צרכנים לבין היותנו אזרחים ועובדים. כצרכנים, אנחנו אוהבים את אמזון על היעילות וקלות השימוש בה, אבל אנחנו שוכחים את ההשפעה שיש לאמזון על הכלכלה המקומית, על כך שאותה יעילות חסרת פשרות חיסלה תעשיות שלמות ומשרות בצדן. זוכרים שהייתה פעם בארה"ב רשת ספרים ענקית בשם בורדרס? היא לא שרדה בתחרות עם אמזון והיא לא היחידה. על פי מחקר של מרכז מחקר ומדיניות אמריקאי בנושא כלכלה וקהילה, The Institute for Local Self Reliance, בעוד עסקים פיזיים מעסיקים בממוצע 47 אנשים לכל 10מיליון דולר מכירות, אמזון מעסיקה רק 14, ולכן גידול במכירות באמזון מפחית את מספר המשרות. וממילא כל דולר שמוציאים באמזון בא על חשבון הדולר שהיה משולם בעסק מקומי ומשרת את הכלכלה המקומית. לכן, כשאנחנו קוראים את הכתבות על אמזון כמעסיק, חשוב שנשאל את עצמנו על מה אנחנו מתרעמים. הרי כצרכנים אנחנו אוהבים מאוד את המודל הזה.
השפעתה של אמזון על שוק העבודה היא מעבר להיותה מעסיק או מתחרה אימתנית של עסקים מקומיים. זוכרים את חברות הענן, אלה שמחברות ברשת בין עובדים ומעסיקים? אמזון מפעילה ברשת אתר לעבודת ענן בשם Mechanical Turk - בהשראת מכונה באותו שם מהמאה ה-18 שדימתה משחק שחמט, אבל בפועל היה בתוכה אדם שעשה את הפעולות. האתר המודרני מושתת על הרעיון שאם נחלק את העבודה לחלקים קטנים מספיק אפשר להוריד את העלות של העבודה אפילו לאפס. באתר מציעים יחידות עבודה ודורשי עבודה עונים עליהן בשכר מינימלי. זו דוגמה למה שקורה כאשר רבים יכולים לבצע את העבודה שלנו והשכר יורד אל התחתית.
עולם העבודה החדש, החלופי, הוא פלטפורמה של הזדמנויות שלא היו שם קודם לכן, והוא דורש מאיתנו להתייחס אל היכולות שלנו, אל הקריירה שלנו, אל העבודה אחרת לגמרי. ואם נחזור רגע לאמזון, חלק גדול מהעקרונות הניהוליים שלה כפי שהופיעו בתחקיר וכפי שהם מופיעים באתר הגיוס של החברה הביאו אותה למקום שבו היא נמצאת היום - חברה שכולנו מכירים כצרכנים (לדוגמה אובססיה ללקוחות, ראש גדול, יצירתיות ,הציפייה לאיכות גבוהה, למידה וסקרנות). יותר מכך, חלקם נמצאים בבסיס מקומות עבודה מצוינים שרבים מאיתנו עובדים בהם.
כך או כך, בכל מקום שבו אנחנו עובדים, חשוב שנוודא שאנחנו בלתי ניתנים להחלפה - לא בעובד זול יותר ולא במכונה. גודין טוען שלשם כך עלינו לוודא שאנחנו עושים עבודה אנושית, כזאת שהיא בלתי צפויה, מחויבת ביצירת קשרים עם אנשים ויוצרת דבר מה חדש. אמנות, אבל לא אמנות במונחים של ציור או פיסול, אלא במונחים של יצירה.
עבודה כזאת ודאי לא נוכל לבצע בכלים שלימדו אותנו בבית הספר - שם לימדו אותנו לעשות סיכומים, ללמוד מהם ולהיבחן עליהם. בעצם לימדו אותנו אותם "מתכונים" שאחר כך הפכו אותנו לבני החלפה. בעולם של היום, אם אתה צריך מתכון למשהו, סביר להניח שתוכל למצוא אותו באינטרנט, אבל אם אתם עושים משהו שדורש יכולת חקירה, התנסות, התמודדות, יצירה - את זה אי אפשר לחפש ברשת. עולם העבודה של היום ובוודאי של העתיד כבר לא זקוק לאנשים שיודעים לעשות מה שאומרים להם. הוא זקוק לאנשים שיודעים לפתור בעיות, ליצור מה שלא ידענו לבקש, לא לפחד מפני התמודדות עם דברים שעדיים לא נוסו, לא לפחד שיצחקו מאיתנו, לדעת להיכשל ולהמשיך הלאה. בעולם העבודה החדש ישלמו לנו על עבודה בעלת משמעות.
שאלו את עצמכם, האם אתם סתם תופסים מקום בעבודה? האם אתם עובדים כי אתם חייבים? האם אתם עובדים על פי תוכנית שמישהו אחר הכין לכם או שאתם רואים בעבודה הזדמנות ליצירה? ואם אתם מעסיקים, איזו עבודה אתם מנהלים - תחרות אל התחתית באמצעות ברגים במערכת או טיפוס אל עולמות חדשים באמצעות חדשנות ויצירה?
הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com