פיגוע דקירה - אילוסטרציה / צילום: רוירטס
"ביקשתי, חבר'ה, לא לירות, המחבלת כבר שכובה, פצועה, הסכנה חלפה" ("ידיעות אחרונות", היום). הדברים מצוטטים מפיו של רב-סמל משה חן ממיטתו בבית-החולים. חן נפצע לאחר שניגש לבדוק מכונית חשודה, והנהגת הפעילה מטען חבלה מבלוני גז. המחבלת נפצעה קשה.
מגיע לחן יישר כוח גדול על הערנות והתושייה שגילה, ושבוודאי הצילה חיים רבים, כי נראה שפני המחבלת היו לפיגוע גדול. אבל לגבי הבקשה לא לירות במחבלת תוך כדי פיגוע - כאן סמ"ר חן טעה.
לא רוצחים "רגילים"
כי מה יהיה עכשיו עם המחבלת? היא תובל לבית-החולים, שם יעמלו רופאים להצלתה, היא תקבל חדר, וידאגו לה עד שתחלים ותצא לביתה, כל זה על חשבון חולים ופצועים אחרים. ואז היא תלך לכלא על חשבוננו. ולאחר שתשתחרר היא תחזור למלאכת רצח יהודים. כי רוצחים אלה ושכמותם אינם כמו רוצחים "רגילים". את המחבלים מניעה אידיאולוגיה של רצח ישראלים-יהודים. פעם הם אומרים כיבוש, פעם אל-אקצה. בשורה התחתונה - הם לא רוצים אותנו כאן.
הסכנה חלפה? ממש לא
לכן, רס"ל חן, לא נכון שכאשר המחבלת הייתה שכובה ופצועה, "הסכנה חלפה". ממש לא. היא אולי חלפה לגבי האירוע הספציפי, אבל היא תתחדש ברגע שהמחבלת תוכל.
הסכנה מרוצחים כמותה, מרוצחים אידיאולוגיים בכלל, חולפת רק כאשר הם מתים. זה אולי לא נשמע כל-כך יפה, אבל מה כן יפה במלחמת הסכינים והאבנים והפיגועים? אין פה מלחמה על מי יותר מוסרי ונאור - אלא על מי יצליח לשרוד.
זה לא עונש מוות
שאלה אשתי: חשבתי שאתה נגד עונש מוות? אמרתי לה: אלה שני דברים שונים לחלוטין. הסיבה היחידה בגללה אינני תומך בעונש מוות, היא החשש מטעות משפטית ועובדתית. וכבר היו דברים מעולם שנמצא שמורשעים היו חפים מפשע - אחרי שהוצאו להורג.
במקרה של המחבלים מדובר במקרים בהם הורגים אותם בשעת מעשה, כך שלא יכול להיות חשש לטעות משפטית. אין פה עונש מוות, אלא מלחמה. ובמלחמה כמו במלחמה. אם נוהגים במלחמה כמו בזמנים רגילים, מפסידים אותה.
מותר ומומלץ לחסל
אני בטוח שסמ"ר חן הונע על-ידי כוונות טובות, ואולי הוא ממשיך לדבוק בהן. לכן צריך שהדברים יובהרו.
השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, דיבר אתמול (א') גם הוא בזכות הריגת מחבלים המבקשים לרצוח. זה לא מספיק, צריך לקבוע זאת כמדיניות כללית, גם לאזרחים. לומר בפירוש: לא רק שמותר לחסל מחבל, מכל צד שהוא, בשעת הפעולה - אלא זה מומלץ.