אמהות עובדות / צילום: Imagebank/Thinkstock
מה אומר לכם, לא פשוט להיות אישה בישראל. מצד אחד החברה מצפה ממך לעמוד בסטנדרטים מחמירים: להיות רעיה, להיות אם, ונחמד יהיה אם גם תשאפי לסמי-קריירה. מצד שני - יישומו של כל אחד מהם רק יוכיח לך עד כמה את חריגה. קחו למשל את המונח הייעודי המחריג מהנורמה: "משרת אם".
רגע לפני שנתנער (ובהחלט כדאי שנעשה זאת) מההנחה שהאימהות היא חובה והגשמה עצמית-נשית, חשוב שנזכור שכשזה קורה, לא מדובר בתפקיד סוג ב'. בדיוק כפי שאנחנו לא פוגשים כל יום גבר הפגוע מכך שמשייכים לו (גם אם בטעות) כישורים טכניים, הבנה ביטחונית או שליטה בכדורגל, כך אין על נשים לראות בתכונות "נשיות" לכאורה (!), פגיעה, ולפיכך לדרוש פחות ממה שמגיע להן בפועל.
גם הנחות היסוד של החקיקה כבר מזמן לא צועדות יד ביד עם המציאות המשתנה, ובטח שלא עם מעמד האישה אותו החקיקה כביכול רוצה לשפר. קחו את חופשת הלידה לדוגמה: אישה זכאית ל-14 שבועות של חופשה בתשלום, כאשר היא יכולה להאריך את חופשתה ב-12 שבועות נוספים, וכך לשמור על מקום העבודה למשך חצי שנה. זה אולי עניין של תחושת בטן (וקצת ניסיון אישי), אבל נהוג לצפות מנשים לצאת, לפחות בהריון הראשון, לחופשה המלאה, דהיינו חצי שנה.
אבל אליה וקוץ בה. שלושת החודשים הראשונים בלבד הם בתשלום. והיתר? כאן ככל הנראה יש הנחה שיש שם בבית משכורת שניה, והיא אולי אף משמעותית יותר, או בכל אופן נועדה לפרנס. את רוצה לנצל את מלוא החופשה? קבלי שלושה חודשים נוספים, אבל היי, ללא שכר. שלושה חודשים בהם ממילא ההוצאות שלך עלו באופן ניכר. אז נכון שיש חשיבות רבה לשמירת מקום העבודה (יש מדינות מערביות שגם את זה לא נותנות), אבל מדוע זה נראה כל-כך הגיוני שאישה תוכל להתקיים יחד עם בנה או בתה, שלושה חודשים נוספים ללא שכר, אם לא הודות לבעלה?
העולם של היום הוא לא העולם של לפני 20 שנה. המשפחה הגרעינית מתחילה להשתנות, המודעות לצורך בשיפור מעמד האישה עולה, ובמקביל - הרפואה והטכנולוגיה מעודדות פריון, ומדינת ישראל צועדת איתן ומשקיעה בכך הון. אפשר להתווכח על עד כמה זה מופלא, אבל קשה להתווכח עם הטענה שמדינת ישראל, כמו גם החברה בתוכה, לא באמת מכירה אחר כך בנשים מפרנסות.
היא גם לא מכירה מספיק במשפחות יחידניות, והיא בטח שלא מכירה באלה שחיים בבודדת, והשיא הוא באלו שמוותרות על האימהות. נסו פעם לדבר עם נציג/ת מוקד שירות שלא פונה אליכם מידית בלשון רבים ("שלום, התקשרתם אלינו אתמול כדי לתקן ממיר. מתי תהיו בבית?"). פה ושם ניתן לקבל כמה הטבות כאם המנהלת משק בית משלה, אבל כולן מניחות שיש כאן חריגה מהנוהל.
כל עוד לא באמת נזדעק על כך ששכרה של אישה נמוך משכרו של גבר, ונשים יניחו שבגלל שהן אימהות בפועל או בהכרח בפוטנציה, אז זה בסדר; כל עוד אימהות יאמינו שהן יוצאות לעבוד "רק בשביל הנפש" ולכן להנמיך ציפיות; כל עוד האימהות תמשיך ותיתפס בעיני מעסיקים כסוג של חולשה (במקביל לאבהות שדווקא הופכת לאחרונה לטרנדית, סקסית ומקסימה); כל עוד משרה חלקית תיקרא משרת אם; כל עוד - אחרי כל זה - דווקא הוויתור המודע על האימהות ייתפס כתמוה יותר מהכול; כל עוד זה ימשך, כנראה שכלום לא ישתנה.