מדוע לא מגייס נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, את עזרתן של חברות נאט"ו למיגור דאע"ש, על פי סעיף 5 של אמנת הברית, שקובע שכל "התקפה מזוינת" על אחת מהמדינות החברות "תיחשב התקפה מזוינת על כולן"? לאחר הכל, הנשיא הכריז בדרמטיות, בעקבות גל הדמים ששטף את פריז ביום ו', כי התקפות הטרור של דאע"ש הן "פעולת מלחמה" וכי צרפת תכה בארגון הטרור "ללא חמלה". האם חברות נאט"ו, וצרפת בכללן, לא חשו לעזור לארה"ב במלחמתה באל קאעדה בעקבת פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר 2001?
החיישנות המוזרה של ארמון האליזה מנוגדת למדיניות החוץ השרירנית של ממשל הולנד, שלא רק משתתף באופן פעיל בקמפיין הבינלאומי, בהובלת ארה"ב, נגד דאע"ש וגידולים טרוריסטיים אחרים בעיראק (ועתה גם בסוריה), אלא גם שולח כוחות צבא למיגור גרורות של ארגוני טרור איסלמיים במדינות באפריקה.
הולנד נמנע מלהפעיל את אזעקת סעיף 5 בגלל איתות ברור מוושינגטון, שהיא אינה מעוניינת בהעלאת מדרגה של הקמפיין נגד דאע"ש, לפחות בשלב זה, על פי הערכות של אנליסטים ומשקיפים אחרים, בכללם ישראלים. נשיא ארה"ב, ברק אובמה, אמר אמנם את כל המילים הנכונות בהגיעו לאנטליה, לוועידת הפסגה של ראשי 20-G , בתחילת השבוע. הוא הכריז, ש"הרג חפים מפשע, על סמך אידיאולוגיה מעוותת, הוא התקפה לא רק על צרפת... אלא גם התקפה על העולם המתורבת...התקפה על האנושות כולה ועל הערכים שאנו חולקים". אובמה הוסיף: "נעשה כל מה שרק אפשר כדי לפעול יחד עם העם הצרפתי ועם מדינות אחרות ברחבי תבל כדי למצות את הדין עם הטרוריסטים".
אך נשיא ארה"ב לא יסף. הוא אפילו לא רמז על אפשרות של פעולת נאט"ו נגד הטרור האיסלמי. מהתבטאויותיו לאחר מכן עולה בבירור, שהוא נותר נעול על אסטרטגיה של איפוק נגד דאע"ש, למרות מחאה מתעצמת בארה"ב נגד מדיניות ההבלגה שלו. אפילו בכירים בממשלו שלו ומחוקקים דמוקרטים בקונגרס החלו להתקומם נגד ההבלגה של נשיאם.
במסיבת עיתונאים אתמול, בפסגת אנטליה, הוציא אובמה מכלל אפשרות משלוח כוחות צבא אמריקאים לזירה הסורית נגד דאע"ש (מעבר ל-50 אנשי הקומנדו שכבר פועלים שם). "זו לא רק ההשקפה שלי אלא גם ההשקפה של יועציי הצבאיים והאזרחיים הקרובים ביותר שמשלוח כוחות נוספים (לסוריה) יהיה משגה...
אובמה מתעב מלחמות, וזו אחת מהסיבות לכך שהוא יושב בבית הלבן. אחרי הטראומות של וייטנאם, אפגניסטאן ועיראק, יש בארה"ב סלידה עמוקה משיגור ה"בחורים" לשדות קטל זרים. אבל עכשיו, על רקע מכות דאע"ש, צומח בציבור האמריקאי פרדוקס: 60% סבורים שארה"ב צריכה לעשות יותר כדי להילחם בארגון הטרור הזה, אך 76% מתנגדים לשלוח כוחות אמריקאים למלחמה נגדו (על פי סקר של רויטרס/איפסוס, שנערך אחרי גל הטרור בפריז). אבל, במפתיע, האמביוולנטיות הזו אינה משתקפת בעמדות הפוליטיקאים בוושינגטון - לא רק בימין, שלהיטותו להכות באובמה היכן שאפשר גוברת על כל שיקול פוליטי, אלא גם בממסד הדמוקרטי, שבדרך כלל מסוכך על מנהיגו. לפתע, אפילו יונים דמוקרטיות הצמיחו מקור ניצי.
וכך, בהתבטאות נדירה נגד הבית הלבן, אמרה אתמול הסנטורית דאיין פיינסטיין, הדמוקרטית הבכירה בוועדת המודיעין של הסנט, כי היא חולקת על הערכתו של אובמה, שארה"ב הצליחה להכיל את דאע"ש. (בעיתוי ביש מזל, השמיע הנשיא את ההערכה הזו זמן קצר לפני פיגועי פריז; הוא הסביר שכוונתו היתה לבלימת ההתפשטות הגיאוגרפית של הארגון בסוריה ובעיראק). "מעודי לא הייתי מודאגת יותר", אמרה הסנטורית בראיון ל-MSNBC. "אני קוראת את דו"חות המודיעין בנאמנות. דאע"ש אינו מוכל. הוא מתפשט".
ובביקורת על עמוד התווך של מדיניות אובמה כלפי דאע"ש - הפצצות מהאוויר - היא אמרה: "בגילוי לב, אינני חושבת שההפצצות לבדן - וכבר היו 8000 כאלה - יכולות לשנות את המצב... אנו צריכים אסטרטגיה וטקטיקות מדויקות שעשויות באמת להכיל את דאע"ש ולהביס אותו". ולא, היא אינה נותנת אמון בהכרזות של המשרד הפדרלי לביטחון המולדת, שלפיהן לא נשקף איום למטרות בתוך ארה"ב. "אינני חושבת שזה אמין", היא טוענת. גם אדם שיף, הציר הדמוקרטי הבכיר בוועדת המודיעין של בית-הנבחרים חולק על אובמה בסוגיית דאע"ש.
"לאובמה לא חסרים משאבים אלא רצון להביס את דאע"ש"
ג'ון ברנאן, ראש CIA (ומינוי של אובמה), אמנם לא קרא תיגר באופן ישיר על הבית הלבן, אך מדבריו עלה, כי בהעדר פעולה נמרצת נגד דאע"ש, העולם יצטרך להמתין למהלומה הבאה שינחית הארגון: "הייתי מצפה, שפעולות הטרור בפריז אינן המבצע היחיד בצנרת של דאע"ש... הארגון לא יסתפק באלימות בתוך גבולות סוריה ועיראק".
בצד הרפובליקני, התוכחה כמובן קשה יותר. "לאובמה לא חסרים משאבים אלא רצון להביס את דאע"ש", אמר ג'ב בוש, אמד מהמתמודדים הרפובליקנים על מועמדות מפלגתם לנשיאות. "... הוא פשוט מעביר את הזמן עד סוף כהונתו ומשאיר את הבעיה לנשיא הבא". מרקו רוביו, מתמודד רפובליקני אחר, אמר: "אובמה עושה את המינימום שבמינימום כדי להילחם בדאע"ש... הוא אינו חותר להביס את הארגון באופן משפיל, שירפה את ידי אלה שנוהרים אחריו". וטד קרוז, מתמודד נוסף: "אחד מהדברים העצובים ביותר שראינו בשבע שנות הכהונה של אובמה הוא, שהנשיא זנח את ידידי ארה"ב ובעלות בריתה ובמקום זאת הוא מתרפק על אויביה ומפייס אותם. זה נכון במיוחד לגבי הטרור האיסלאמי הרדיקלי".
אין ספק, שאובמה לא ישנה כיוון. שבשבת הרוחות הפוליטית מעניינת אותו פחות ופחות לקראת סיום כהונתו. הוא רואה בימין הרפובליקני ציבור של מחרחרי מלחמה ואל מבקריו מבית הוא מתיחס בסלחנות. הוא כבר הבהיר, שלמד את לקחי המלחמה בעיראק. שטח ששוחרר (רמאדי, למשל) הוחזר גם הוחזר: " בלעדי אוכלוסיה מקומית שתהיה מחויבת לממשלה כוללנית ושתדחה קיצוניות אידיאולוגית, הקיצונים יצוצו מחדש - אלא אם כן נהיה מוכנים לכבוש את המדינות האלה לנצח". וזאת הוא לא יעשה לעולם.