אחת מהמחלוקות הגדולות בתחום הביקורת היא - האם מקומה הוא לאחר מעשה, כמנגנון להפקת לקחים למקרים אחרים בעתיד, או דווקא לפני מעשה. כלומר, תפקידה, במקרים הרי-גורל וכשהדבר ניתן, למנוע ולצמצם במידת האפשר את ביצוען של פעולות שאינן תקינות. פעולת ביקורת כזו תוכל לאפשר בחינה חוזרת ומיטבית של התהליך העומד לביקורת, בפרט במקרים שבהם לתוצאות הביקורת יכולות להיות השלכות על המשכו של התהליך המדובר.
כולנו מבינים כי עדיף להקדים תרופה למכה. האם יש לנו צורך בדוחות רבים שמעידים על כשלים בדיעבד, שהביאו אותנו לנקודה מסוימת, כאשר אין לנו כבר מה לעשות, אלא לתפוס את ראשנו ולשאול "איך לא ידענו, ולא ראינו, מדוע לא שאלנו?". יש לנו כאן מאות דוחות שמעידים על כשלים בדיעבד. האם הם צריכים להיות לנו כמשל בלבד, או שיש לשנות דברים בפועל כשזה עדיין ניתן - שהרי העתיד "המתוקן" חשוב לכולנו.
המכון הישראלי לדמוקרטיה חקר שאלה זו, והציג תמונה מעניינת ממדינות העולם: "במדינות מסוימות, למשל באיטליה, ספרד ובמדינות באמריקה הלטינית, עוסקים מבקרי המדינה בביקורת טרם השלמת המעשה בתחומים פיננסיים; והמינהל הציבורי מחויב לקבל את אישור המבקר קודם שיקצה כספים לפעולות מסוימות.
"דוגמה נוספת היא גרמניה. המבקר מייעץ שם תדירות, ובכך, לפי הטענה, יש כדי להוביל לניהול נכון יותר של כספי הציבור. בארצות-הברית הקונגרס נוהג להיוועץ במבקר טרם התקשרות בעסקאות רגישות" (מיכל טמיר, מבט ביקורתי על ביקורת המדינה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2009).
מאותו מחקר עולה כי בסוגיות בעלות חשיבות ציבורית נרחבת, ובפרט בשאלות שלהן השלכות פיננסיות עמוקות, ובשאלות הנוגעות למכרזים, תפקיד המבקר טרם קבלת ההחלטה הסופית, יכול שיהיה קרדינאלי במיוחד. אבל הוא לא לבדו. המבקרים הפנימיים בארגונים ובמשרדים השונים הם נקודת כוח חשובה ומשמעותית להצלחת המשרד. כאן עולה שאלה חשובה - האם הם נמצאים במקום מספיק דומיננטי כדי לשנות החלטות הרות-גורל?
כיו"רית הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, אעיד כי בכל מפגש של הוועדה אנו עוסקים ודנים בסוגיות שונות וחשובות בחברה הישראלית, כדי לשפר את הליקויים וההתנהלות בכל הגופים הקיימים.
השבוע, לדוגמה, דנה הוועדה בשנית בפיקוח של המשרד להגנת הסביבה על מפעלים מזהמים. זאת מפני שלפי הנתונים שפורסמו לאחרונה, זיהום האוויר פוגע ומשפיע על אחוזי התמותה באזורים מסוימים בארץ. לכן, קראתי במהלך הדיון להגביר את הפיקוח על המפעלים המזהמים, לעבוד בשיתוף-פעולה עם הרשויות המקומיות ולספק נגישות של המידע לציבור הרחב - שהוא הנפגע העיקרי מזיהום האוויר ומחוסר הפיקוח.
אני סבורה כי כדי לשמור על טוהר המידות ועל מינהל תקין, בין שמדובר במטרה לצמצם את אי-הסדרים טרם התרחשו בגוף מסוים, ובין שכמנגנון להפקת לקחים שיבואו לידי ביטוי ויישום בפועל, יש להגן ולחזק את הגופים המפקחים והמבקרים הפנימיים, ולהעניק להם סמכות אמיתית להגן ולפקח על ההתנהלות הפנימית בארגון עצמו.
מחובתנו להסדיר את סוגיית כפיפותם של המבקרים ולדאוג לעצמאותם, כדי שהם יוכלו לבצע את עבודתם כראוי, במסירות ובמקצועיות. אין זה הגיוני שמבקרי הפנים של המשרדים השונים יהיו כפופים למנכ"לי המשרדים.
עלינו לאפשר למבקרים בכל הגופים הציבוריים -עצמאות וחופש פעולה, לטובת המשרדים ולטובת הציבור כולו.
■ הכותבת מכהנת כיו"רית הוועדה לביקורת המדינה בכנסת.