מתן חודורוב / צילום: תמר מצפי
סדרת הכתבות "אסדה לה ויסטה", יום ד', חדשות ערוץ 10
זה היה אמור להיות חוד החנית של חדשות 10: סדרת כתבות של אחד מבכירי אנשיה, מתן חודורוב (שאין רהוט ממנו בטלוויזיה), בנושא סופר-אקטואלי ושנוי במחלוקת. והערב, עם תום סדרת הכתבות (ולקראת עימות טלוויזיוני אפשרי בין תומכי מתווה הגז למתנגדיו), נותר רק לבדוק הכצעקתה.
מטרתה המוצהרת של הסדרה לא הייתה לעורר עוד סבב של ויכוחים בין, נניח, יובל שטייניץ לשלי יחימוביץ', אלא לעורר את הוויכוח בבית, בין גברת ומר ישראלי, להנגיש את עולם המושגים של הוויכוח שכולו ממבו-ג'מבו מקצועי לשפה מדוברת.
מתן חודורוב יצא מעורו כדי לעמוד במשימה, אבל גם בתום הסדרה, אני בספק גדול אם נושא הגז מזיז משהו לישראלי הממוצע ברחוב.
בהחלט ייתכן שיש כאן מקרה קלאסי של "הציבור מטומטם, ולכן הציבור ישלם", כלומר - זה לא אתה, חודורוב, אלא אנחנו, שכאשר אומרים לנו "ערבים" או "יהודים" - אנחנו מתעניינים, אבל ברגע שאומרים "תמלוגים", "מונופול" או "ששינסקי" - אנחנו עוברים ל"זגורי אימפריה".
זה מתסכל, מפני שגם מחייבי המתווה שאינם בעלי עניין היו שמחים על דיון ציבורי ער בנושא, אבל זו עובדה - את מרבית הצופים איבדת עוד בכותרת.
מה שכן, למתעניינים בכל זאת, חיכו בפנים כמה תובנות חשובות, גם אם לא תמיד מפתיעות: שוב הוכחה למידת השפעתם של בעלי המאה על מקבלי ההחלטות, שוב הוכחה לנכונותן של ממשלות ישראל לדורותיהן לפעול למען הראשונים, אפילו בניגוד לחוק. זה לא אומר שהמתווה הסופי אינו סביר או לכל הפחות הרע במיעוטו, אבל מי שמתחקה אחר העקבות שהובילו אותנו הלום, לא יכול שלא לרתוח על השיטה.
מעבר לכל, שוב הוכח שקשה מאוד לקיים בתקשורת דיון בנושאים מורכבים (כמו רוב הנושאים הכלכליים) מאלה שלא ניתן לסכם בכמה כותרות.
שלא תבינו אותי לא נכון: "אסדה לה ויסטה" הייתה מרתקת בעיניי, וחודורוב ראוי למחמאה על עצם הניסיון, אך עדיין - גם כישלון מפואר הוא כישלון.
ואי-אפשר בלי לומר מילה לסיום על הכיוונים המנוגדים אליהם מושכות מערכות החדשות בטלוויזיה: תוצאות הבחירות גרמו למבוכה קשה בשתיהן, אך בעוד בערוץ 2 קיבלו את רצון הבוחר והפכו את המהדורה שלהם ליותר צבעונית (וצהובה), יותר לייט והרבה יותר "לאומית" ו"מאוזנת" - ערוץ 10 ממשיך בשלו, עד שייקוב הדין את ההר. נכון או לא - ימים יגידו. בינתיים אי-אפשר שלא להעריך את הגישה.