ורד רמון ריבלין / צילום: שי יחזקאל
1. בראדלי קופר בסרט "משחק באש" הוא אנטיפת קשוח שהאנשים בענף לא שוכחים איך דפק אותם לפני הקאמבק שהוא מנסה לעשות. הוא מציב לעצמו מטרה להשיג שלושה כוכבי מישלן במסעדת השף החדשה שהוא מקים. אבל כל מה שהוא מצליח זה להקים עליו בעיקר את נפגעיו. הם מנסים, אבל נשברים די מהר. למרות הכול, הם יודעים שהערך שהוא מצליח לייצר עבורם כל כך גבוה, שהם לא מסוגלים לוותר עליו. הם סולחים לו ומצטרפים אליו, כי הכישרון שלו לוקח. יכולתי לראות בסרט איש שרוט שיודע לעשות אוכל מוגזם, אבל מה שראיתי זו מצוינות שהולכת עד הקצה. הזלתי ריר, ולא בגלל הגורמה.
יצא לי להכיר את הטיפוס ההפוך. זה שממיס אותך בנחמדות וקסם אישי, אבל בעבודה לא יצליח לספק את הסחורה. יכשיל אותך ממש, רגע לפני שתצטרך להגיש פרויקט חשוב. הוא מצויד באמות מידה גמישות בכל הנוגע למוסר עבודה. את תתני לו עוד צ'אנס, כי הוא כל כך מותק, והכול אצלו 'סבבה' ו'יהיה בסדר', אבל אחרי עוד כמה פעמים כאלה גם את תתייאשי. כי הוא לא יודע לייצר ערך. לא את זה שאת צריכה באמת.
2. אנחנו מכירים את זה מהעולם העסקי, כל חברה צריכה לייצר ערך לבעלי המניות. אבל פה בגיליון בחרנו לדבר על עצמנו. על יצירת ערך אישי. ברור לנו שייעודה של חברה לספק מוצר או שירות. קצת יותר קשה לנו לנסח את זה עבור עצמנו. מה מנהל חייב לעשות כדי לדאוג לשער מניה גבוה? להחזיק רק נכסים שממקסמים את הערך, להיות ערני להזדמנויות השקעה, לבנות אסטרטגיית צמיחה, להיות אטרקטיבי בעיני משקיעים. אז מה זה לייצר ערך? במילים פשוטות: למקסם את הפוטנציאל.
ומה איתנו? הסביבה מתגמלת אותנו על הערך שאנחנו מייצרים עבורה. תועלתני? אפילו בלי שנרגיש. יצירת ערך היא זו שגורמת לאנשים לרצות להתחבר אליך, להעסיק אותך, לשלם לך יותר, לקחת אותך כשותף, לראיין אותך כמומחה, ובמקרה קיצוני במיוחד: להציע לך נישואים.
אף אחד לא קם בבוקר ושואל את עצמו: איזה ערך אני מייצר? אבל אולי כן יוצא לכם לחשוב: מה האלמנט שלי? איזה דבר, קטן ככל שיהיה, אני יודע לעשות טוב יותר מאלפי אנשים אחרים?
לא תמיד קל לזהות את הדבר הזה. אבל אם לא תזהה, איך תפתח אותו? כישרון זה מתנה, אבל בלי תרגול ואימון הוא סתם ישב שם, יתפוס מקום, יעלה אבק. אם החוזקה שלך לא באה לידי ביטוי בעשייה היומיומית, זו החמצה. שם נמצא מרחב הצמיחה הכי גדול.
3. אלה היו השבועיים הכי מצמיחים בחיים שלי. שבועיים אחרי שהתחלתי, כבר לא הייתי אותו בנאדם. ואני לא אומרת את זה עכשיו ממרחק של עשרות שנים. הרגשתי את זה ממש כשזה קרה. הימים של לימודי הפסיכולוגיה.
תפס אותי רעיון ההתניה: במהלך השנים אנחנו מחזקים התנהגויות שהפידבק עליהן מתגמל, ומצד שני מכחידים התנהגויות שחוטפים עליהן. על העיקרון הזה בנויה למידה.
כך מתחזק אותו חלק בהתנהגות שהסביבה שלנו מקבלת ממנו הכי הרבה ערך. זה הקלף החזק שלנו, נכס הליבה.
4. זה עניין חמקמק. עובדה שההוא, סתם אחד שמסתובב לידכם, מצליח לחטוף כל פעם את התפקיד שמשדרג אותו. אתם מורטים את שערות ראשכם: איך? איך דווקא הוא? מה שווה להשקיע אם הבינוניות מנצחת? היא מנצחת רק אם אנחנו מתעלמים מיצרן ערך פראי מסוג אחר: קוראים לו כישרון פוליטי. האנשים שיודעים לסלול נתיבות לליבם של אנשי מפתח בארגון מצליחים להשביח את הנכסיות שלהם, מבאס ככל שזה נשמע. כשאתה אוהד מישהו, תיאחז בכל בדל כישרון שיש לו. תראה בו מקצוען, גם כשהוא פחות.
5. "תראי איזה ערך הוא יודע לייצר", אני מספרת על חבר חדש במערכת. "הוא לא", עונה לי חברה, "הוא רק יודע למתג את עצמו".
"נו, ומה זה נקרא? אם הצלחת להפוך למותג, אולי אתה יודע משהו על יצירת ערך. ייצרת ערך כלשהו עבור אנשים אחרים. מותג לא נבנה סתם. בסוף, למטה למטה, הוא יושב על נכסיות".
לא לכל אחד יש אומץ לעזוב את הבנאלי ולהתחבר לערך האמיתי שהוא יכול להביא. אתם מכירים את ההיא שעבדה שנים בעבודה בינונית ואפורה, ופתאום התיישבה לכתוב, השקיעה את הקרביים, והוציאה תחת ידיה רב מכר שמכה גלים? לא נתפס. איפה היא החביאה את זה כל השנים? היא ישבה באזור הנוחות, עבדה על אוטומט. כשעצרה והשביחה יכולות - היא הבריקה. ועל הדירקטורית שהפכה להיות פוליטיקאית והיום היא מממשת כל כך הרבה יותר מהחוזקות שלה? ועל הסטארט-אפיסט שהפך מורה, שמעתם? שנים מחייו הוא בזבז על ישיבה מול המחשב כדי להביא את האקזיט, הוא ביאס את כל הסביבה, לא ראה אף אחד ממטר כי היה שבוי בידי האתוס הגדול של תקופתנו, בזמן שאת הערך הגדול שהוא יודע לתת, הוא מייצר מול התלמידים ששותים אותו בצמא.
6. בהתחלה הכול היה פתוח לנו. כל העולם היה פרוש בפנינו. אבל אז החיים התחילו להתפרמט. מבין כל האפשרויות התבייתנו על הפורמט שנראה הכי נכון באותו רגע. זה שקיבלנו עליו, כנראה, הכי הרבה חיזוקים.
מתי עצרת לשאול: איזו תרומה ייחודית אני מביא למקום שאני נמצא בו, איזו נחמה? איזו הקלה אני יכול להביא לאחר? לפעמים אפילו לא התפנית לחשוב כמה יש לך לתת, היית עסוק בלשרוד את הבנאליות של היומיום. ומשהו נקרש.
7. אם אתה נכנס לזה עם כל הלהט, ואתה כבר ממש רציני, אתה עולה לליגה הגבוהה באמת: של האנשים שאי-אפשר לוותר עליהם. אתם מכירים את האנשים שמזניקים את ה'אלמנט' שלהם לדרגת אומנות? על זה אנחנו מדברים.
לייצר ערך זה קודם כל להיות אתה. להיצמד לקול הייחודי שלך, לדבר הזה שבא לך בטבעיות. אבל זה גם אומר לעבוד בזה. להיות היום יותר טוב מאשר היית לפני שלוש שנים. ובעוד שלוש שנים, אפילו קצת יותר טוב.
8. כשאני רוצה לקבל תגמול גבוה יותר, יש לי רק דרך אחת: להעלות את הערך שאני נותנת. אחד האנשים שהגיעו לעמדה הכי משפיעה במשק הישראלי אמר לי פעם בראיון: "הדרך היחידה שלי להצליח היא לייצר בי תלות". עד היום זה עובד בשבילו. הוא מתנהל במאמץ מנטלי ורגשי בלתי פוסק, לומד לעומק כל תחום שהוא מגיע אליו, מתחבר למוטיבציות של האנשים מולו ותחתיו, משתכלל ומצליח לייצר לעצמו את המקום המיוחד הזה, שאי-אפשר בלעדיו.
9. לא מספיק להיות רגיש וספונטני. בטח לא כשאתה רגיש רק לעצמך. הרעיון הוא לקלוט את הצרכים של האנשים סביבך ולחבר אותם למה שאתה יודע לתת.
לתת, זה הרעיון.
ולצמוח, כדי שיהיה לך ממה לתת יותר.