הפגנת מתווה הגז / צילום: שלומי יוסף
לא כל פרשנינו שחיים באוטופיה כלכלית-חברתית, הם מקשה אחת. הנבונים יותר ביניהם אינם לוקחים אותנו לספין פילוסופי על "אובדן הון חברתי", ואינם מקשקשים על קריסת הדמוקרטיה הישראלית, אלא מכירים בכך ששר האנרגיה שלנו יובל שטייניץ, למשל, אינו פוליטיקאי מושחת של הון-שלטון. יתר על כן, הוא השר שיזם את אחת מוועדות ששינסקי, שהגדילה מאוד את שותפות המדינה במתווה הגז.
אלא מה, כתב סמי פרץ בדה-מרקר בסוף-השבוע, שטייניץ עשה זאת על-חשבון התעשייה הישראלית. כלומר: הוא הסכים למחיר גז גבוה יחסית, כדי למקסם את הכנסות המדינה מיצוא הגז, והתעשיינים צריכים להתקומם על כך.
על כך אפשר להשיב לסמי פרץ בטענה די ניצחת: התעשייה הישראלית, עם כל הכבוד, אינה תעשייה כבדה שזקוקה לכל-כך הרבה גז. לגודל הצער ולמרבה ההיגיון, אין לנו תעשיית רכב ותעשיות מתכת רציניות, לדוגמה. גם חברת החשמל הישראלית הכמעט מונופוליסטית, לא תצא ניזוקה מאוד, יחד עם כולנו, ממחיר הגז שהיא תקבל. הממשלה, כלומר המדינה, תהיה המרוויחה הגדולה, וטוב שהמתווה מבוסס על יצוא ובעיקר יצוא, ונקווה שגם לטורקיה. מדובר בעשרות ואולי מאות מיליארדי דולרים ב-20-30 השנים הבאות.
באיחור גדול נזכרנו לבדוק את המיסוי על הנפט והגז בנורבגיה, מקרה מקביל למדי למקרה הישראלי. הנורבגים נהנים זה 40 שנה מתגליות הנפט והגז על המדף היבשתי שלהם בים הצפוני. מדובר באומה של 5 מיליון דייגים לשעבר, שלאורך ההיסטוריה התפרנסה מפשיטות על השכנים העשירים יותר בדרום אירופה.
הוויקינגים ייסדו את נסיכות קייב, שממנה צמחה רוסיה (במאה ה-10), אכלסו את נורמנדיה ואת בריטניה, ואת מי לא. נניח להיסטוריה המרתקת שלהם. היום הם אחד העמים הנבונים באירופה, שמינפו היטב את עושרם החדש לפעילות כלכלית במגוון תחומים, כולל היי-טק. זו הסיבה לכך שהתמ"ג לנפש של נורבגיה כפול ויותר מזה הישראלי, ובכל מקרה, מדורג בצמרת העולמית. קרן ההון הריבונית שלהם, שמתבססת על הכנסות האנרגיה לדורות הבאים, מתקרבת להון של טריליון דולר.
ובכן, שיטת המיסוי הנורבגית די דומה לשיטת מתווה הגז הישראלי. בישראל, יש שלושה סוגי מסים שונים על הגז. רק אחד מהם, התמלוגים, מוטל על הכנסה ברוטו (בניכוי עלות הובלה; לכן, בעוד המס הפורמלי הוא 12.5%, המס האפקטיבי הוא כ-11%). מלבד התמלוגים יש מס-חברות רגיל, ומס רווחי-יתר (שיזמה ועדת ששינסקי), שכשמו יוטל רק על רווחי-יתר, ותחילת גבייתו תיעשה לאחר החזר של כ-230% מההוצאות המוכרות לחיפושים ולפיתוח.
המיסוי הנורבגי הוא על רווח גולמי, בניכוי עלויות של 27% (כמו מס-חברות רגיל), בתוספת מיסוי מיוחד של 51% על אותו רווח. סעיפי הניכוי מהרווח לצורכי מס, הם נדיבים במיוחד, כולל החזרים שנתיים של המדינה. הנתונים נלקחו מסקירה מקצועית עדכנית של קבוצת דלויט, חברת שירותי הניהול וראיית-החשבון הבינלאומית.
הרווח הגולמי מתבסס על "מחיר נורמה" של נפט וגז, שנקבע פעם ברבעון, ולאחרונה פעם בחודש, על-ידי מועצה מיוחדת, וחייב להיות דומה למחירי חוזים בשוק החופשי, עם שקלול של תנאי השוק, של כמה סוגי עסקאות, וכן של שוקי התייחסות ואומדני התפתחות מחיר.
הגז הנורבגי נמכר באוגוסט השנה ב-6.95 דולרים למיליון יחידות בריטיות, מחיר יותר יקר ממחיר מתווה הגז הישראלי. בלואיזיאנה, ארה"ב, מחיר הגז רק 2.30 דולרים. רוצים לייבא גז מלואיזיאנה? לא כדאי. כדי להוביל אותו צריך להנזיל אותו, ויחד עם עלויות ההובלה, לא נרוויח כלום.
הגז הנורבגי מתחרה בשוק האירופי מול הגז הבריטי, הרוסי, ההולנדי ועוד כהנה וכהנה יצואניות גז. הביקוש באירופה נמצא במגמת ירידה בשנים האחרונות. ב-2013 היה מחיר היבוא לאיחוד האירופי 9.95 דולרים. הגז הישראלי יתחרה בבוא העת עם הגז המצרי, הקפריסאי והאיראני, ואולי גם מחירו ירד בעתיד - בתנאי שנמצא במהירות שוקי יצוא טובים. גז, למרבה הצער, אינו סחיר בעולם כמו נפט. רק החודש התחילה חברה אמריקנית קטנה יחסית, לייצא גז לאירופה.
קצת גילוי נאות: כותב שורות אלו לא מכיר את השר שטייניץ, אם כי הוא עלעל בספרו "הזמנה לפילוסופיה", שחלקים ממנו נבונים מאוד. אין כמו פילוסופים שמכירים במגבלות אומנותם.