הדיון בבג"ץ הבוקר חשף את נקודת התורפה הגדולה של מתווה הגז: סעיף היציבות. למרבה האירוניה, הסעיף הזה הוא מקור לאי-יציבות גדולה של המתווה כולו. גם אם השופטים גמרו אומר שלא להתערב במתווה, עדיין הם אינם יכולים לעבור על סעיף היציבות לסדר היום. אפשר להסתכן אפילו ולומר שאם יחליט בג"ץ בכל זאת להתערב, יהיה זה כדי לשנות או אפילו להבהיר את הבטחת היציבות שניתנה ליזמים. לא סתם מיהרה הפרקליטות לשלוף את הקלף האחרון שלה ולבקש להזמין את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להעיד בפני הרכב בית הדין.
הופעתו של נתניהו תהיה רגע שיא נוסף במערכה המתמשכת על מתווה הגז, מערכה שהפרק האחרון שלה החל היום. במשך יותר מארבע שעות הקשיבו שופטי בג"ץ לטיעונים המשפטיים המורכבים. הם שמעו את טענות העותרים לסדרה ארוכה של פגמים וליקויים. הם שמעו שוב ושוב את הטענה שהמדינה המציאה שיקולים כדי להצדיק את אישור המתווה באמצעות סעיף 52 - למרות התנגדות הממונה על ההגבלים. הטענות האלה אינן מטרידות במיוחד את נתניהו והפרקליטים. בג"ץ מכבד הצהרות של שרים וראשי ממשלה על חשש לפגיעה באינטרסים לאומיים ונזהר מאוד מלהתערב כשהשיח הופך לביטחוני או מדיני. השופט סולברג, למשל, לא התאפק והעיר כבר היום ששיקולים מדיניים וביטחוניים היו באוויר כבר בבג"ץ ייצוא הגז לפני שנתיים - שבו כזכור החליט בית המשפט לדחות את העתירות כבר ביום הדיונים הראשון.
אבל הפעם הסיפור שונה לגמרי, והכל בגלל אותו סעיף תקדימי, המבטיח ליזמים יציבות רגולטורית למשך עשר שנים. נציג המדינה, עו"ד ענר הלמן, טען כי מדובר במה שמכונה במשפט "הבטחה שלטונית", כלומר התחייבות שאפשר לחזור ממנה אם בעתיד ישתנו התנאים. אבל, כפי שהעיר עו"ד אפי מיכאלי בשם העותרים, סעיף היציבות הוא ייצור כלאיים - כי בעוד שבית משפט ישראלי יתייחס אליו כאל הבטחה שלטונית, מוסד בוררות בינלאומית יתייחס אליו כאל חלק מהסכם משפטי מחייב בין המדינה לדלק ונובל. בסעיף היציבות ובעצם במתווה כולו מעבירה המדינה, במודע, סמכויות אכיפה מבתי המשפט בישראל לבית הדין הבינלאומי, שאליו תפנה נובל אם המדינה תחזור בה מאותה ההבטחה השלטונית.
בעיניים משפטניות הסעיף הזה נראה חשוד מלידתו. לשם מה ניתנה ליזמים הבטחה שלטונית תקדימית כזו? הרי הפרשה כולה החלה בעקבות חשד לעבירה של היזמים על חוקי ההגבלים העסקיים. ההיגיון הפשוט אומר שבהסכם פשרה כזה כל צד צריך לתת משהו - והנה מתברר שהיזמים קיבלו התחייבות שלא ניתנה להם בעבר. לא בדוח של ששינסקי ולא בדוח של צמח. בעיית סעיף היציבות עלולה להטות את הכף, ואז יצטרפו אליה כל יתר הפגמים והליקויים הקטנים. המדינה תצטרך להתאמץ הפעם הרבה יותר מבעבר כדי להדוף את העתירות.