בימים אלה דיווחו הבנקים בישראל על תוצאותיהם הכספיות לסוף שנת 2015. האחרונים לדווח היו הבנקים הפועלים, לאומי ודיסקונט, שהציגו שוב כצפוי, שיפור ברווחיות. שלושת הבנקים הכניסו לרשימת "שיאני השכר בבורסה", 22 בנקאים בראשות מנכ"לית לאומי רקפת רוסק-עמינח, שמחזיקה בשיא עלות השכר הבנקאי לשנת 2015 - 8.1 מיליון שקל. מתוך שכר זה 3.7 מיליון שקל היוו את מרכיב האופציות של רוסק-עמינח.
מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, פיגר מעט אחרי רוסק-עמינח, ועלות שכרו הכוללת עמדה על 7.9 מיליון שקל. מעט אחריו עומד עמיתו יו"ר הפועלים, יאיר סרוסי, עם עלות שכר כוללת של 7.7 מיליון שקל. רוסק-עמינח הפכה ב-2015 גם לאישה בעלת השכר הגבוה בחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה.
22 הבנקאים הבכירים של הפועלים, לאומי ודיסקונט הרוויחו יחדיו 108 מיליון שקל בשנה אחת. אם נצרף לרשימת הבנקאים את בכירי בנק המזרחי, המנכ"ל אלדר פרשר עם עלות שכר בסך 5.5 מיליון שקל, והיו"ר משה וידמן עם שכר של 4.3 מיליון שקל; ונוסיף את רוני חזקיהו, יו"ר הבנק הבינלאומי (3.4 מיליון שקל), ואת אנשי בנק איגוד, זאב אבלס (3.8 מיליון שקל) וישראל טראו (3.1 מיליון) - נגיע לעלות שכר כוללת של 128 מיליון! שקל ב-2015.
ניתוח מאזני הבנקים מגלה הכנסות יפות מריבית נטו, גידול בתיק האשראי שהניב לבנקים הכנסות מריבית, בעיקר בגלל הפער שבין עלות גיוס האשראי לעלות הלוואתו לצרכנים, שהבטיחה רווח תיווך נטול סיכון.
רוב הבנקים הציגו ירידה בהוצאות השכר שלהם, בעיקר בשל פיטורי עובדים, התייעלות וגידול משמעותי (כ-7%-9%) בתחום המשכנתאות. למרבית הבנקים, שנת 2015 הייתה שנת שיא במתן משכנתאות בשל הנהירה לרכישת דירות.
מעבר לעידוד המעבר לפעילות בנקאית דיגיטלית וסגירת סניפים יזומה, במטרה לצמצם את כוח-האדם, לא ראינו בפעילות הנהלות הבנקים מהלכים דרמטיים וגם לא כאלה שהניבו להם הכנסות יוצאות דופן הנובעות מיכולת ניהולית מרשימה. כדי לשמור על רווחי העתק שלהם, הבנקים ממשיכים להיאבק ב"ועדת שטרום" (לרפורמה בריכוזיות הבנקאית), במטרה לשמור על מקורות הרווחיות. ובינתיים הם נותנים, ככל שאפשר, אשראי מפוזר, פחות מסוכן, גם למשקי-בית ולעסקים קטנים ובינוניים.
לעומת פריחת הבנקים בישראל, פעילות הבנקים בחו"ל נמצאת בנסיגה, בין היתר בגלל רגולציות, חקירות וקנסות גדולים מהרשויות בארה"ב, בשנה הקודמת.
דירוג שכר הבכירים ברוב הבנקים בישראל מעורר תחושת אי-נוחות. אמנם הקביעה ששכר הבכירים בתאגידים פיננסיים לא יעלה על 3.5 מיליון שקל בשנה, כהצעת משרד האוצר מיולי 2015, שכללה מנגנון תאגידי לאישור שכר גבוה מהתקרה, מתקיימת ברובה, ועדיין שכר הבנקאים נראה מוגזם ונדיב.
ככל הנראה, איש מ-27 הבנקאים שהרוויחו מיליוני שקלים בשנה אחת, לא יזם רעיון או פעילות יוצאת דופן, שמצדיקה שכר כזה. הבנקאים נהנו מהנהירה למשכנתאות, מההלוואות לכל דכפין, מפערי מימון שמבטיחים רווח ללא מאמץ, מהתייעלות שנדרשה כבר לפני שנים וקיצצה בשכר העובדים, ולא מניהול מוכשר ומביצועים יוצאי דופן באיכותם.
להיות היום בנקאי בישראל אינה משימה קשה, והתגמול מצוין. במצב כזה, נראה כי הנאומים והסיפורים על - כישרון, הבנת המשק, יכולת ניהול מיוחדת, אחריות, נשמעים יותר כמליצות, למי שמוכר כסף לציבור בסיכון נמוך ובלי יצירתיות וכישורים ניהוליים מיוחדים.
הכותבת, כלכלנית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור-יהודה (מל"א)