דיוויד קמרון / צלם: רויטרס
הגירה, עבודה, פיננסים, מלחמה בטרור ועוד נושאים, יעמדו למבחן במשאל-העם הצפוי ביוני השנה בבריטניה. משאל, שבמרכזו תעמוד הכרעת הבריטים אם להיפרד מהאיחוד האירופי. הכרעה הנוגעת בסוגיות היסוד המטרידות כל בוחר ובוחר באי הבריטי, וכל אזרח מערבי ככלל. בדרכה, צפויה ההכרעה הזו להשפיע בטווח הקצר והבינוני גם על כלכלות כל מדינות המערב, ובאופן מסוים אפילו על השוק הפיננסי בישראל.
משאל-העם, שנולד על-ידי דיוויד קמרון כפתרון "הפוך על הפוך", דרך אלגנטית להשקטת השיח הפוליטי הפנימי סביב הנושא, מאיים להתפוצץ לכוונותיו בפרצוף, ולהביא לתוצאה שייחל להימנע ממנה - עזיבת בריטניה את מסגרת-הגג האירופית. מסגרת זו משפיעה על חוקי ההגירה והעבודה של אנגליה, על המגבלות שאותן היא משיתה על המגזר הפיננסי, על תקציבה השנתי ועל שלל היבטים נוספים, המהווים סדין אדום עבור נתח אוכלוסייה הולך וגדל בממלכה הבריטית.
למרות חומר-הנפץ הפוליטי המתהווה פה, המטריד את כל מנהיגי המערב - בהם פרנסואה הולנד ואנג'לה מרקל בצרפת ובגרמניה וגם את ברק אובמה, המוטרד מההשלכות הגיאו-אסטרטגיות הפוטנציאליות של המהלך - את הבריטים עצמם מטרידים יותר דברים אחרים, החיים עצמם.
מרביתם מרגישים באופן יומיומי את המגבלות שמציבה בפניהם כיום חקיקת האיחוד האירופי, ובראשה דיני ההגירה והתנועה ושכונות המהגרים החדשות הצצות מולם כפטריות אחר הגשם. מנגד, התועלות של בריטניה מהאיחוד, מקשרי סחר נטולי מכסים ועד שיתופי-פעולה מדעיים, הם דברים המורגשים פחות בחיי היום-יום של הבוחרים.
תחת פורמט של משאל-עם, התוצאות עשויות להיראות גם בהתאם.
בקהילה העסקית והפיננסית בלונדון, חוששים מהצפוי. הדעות חלוקות, התסריטים המוצגים מגוונים. בהם: פגיעה חדה בתעסוקה, פגיעה בצמיחה עקב דילול זרם המהגרים, עזיבת גופי השקעות וחברות נסחרות לבורסות אירופיות אחרות, והחלשת בורסת לונדון, פגיעה במסחר וביצוא עקב שינוי המכסים, ועוד.
הפערים בין התומכים בעזיבת האיחוד למתנגדים לה טמונים באופן אירוני הרבה יותר בפסיכולוגיה של יחסים בינלאומיים מאשר בשיקולים כלכליים טהורים. אחרי הכול, מה שישחק תפקיד יותר מכול בתסריט של עזיבה בריטית, יהיה האגו הצרפתי והגרמני. מצדדי העזיבה הבריטים רואים בחזונם מתווה סחר חדש ומיטיב, כביכול, הדומה לקיים ככל הניתן, בדומה למודל שמחזיקות נורבגיה ושבדיה עם האיחוד.
אך בריטניה אינה שבדיה. בריטניה היא אחת משלוש הכלכלות הגדולות באיחוד, ואחת מאבני-היסוד שלו. במקרה של עזיבה, הצרפתים מצדם עשויים להעדיף לעשות שרירים, ולסרב להסכמי סחר חופשיים פרטניים עם בריטניה, ללא תלות כוללת בחוקי ובתקנות האיחוד. כך גם הגרמנים. מבחינתם, לעזיבה צריך להיות מחיר, ולו למען הרתעת מדינות אחרות.
בסופו של דבר, כרגיל בכגון אלה, ההכרעה הבריטית הפנימית תהיה הרבה יותר אמוציונאלית ויצרית מהכרעה הממונעת מדיון ציבורי רציונלי מורכב. אפילו במקרה הזה, הכלכלה לא תעמוד באמת במוקד קבלת ההחלטות. על רקע גל הפיגועים ובראשם הפיגוע האחרון בבריסל, בירת האיחוד, אווירת הטרור הנוכחית תהיה כנראה האלמנט המשמעותי ביותר במשוואה.
היום, דיני התנועה הנגזרים מיחסי בריטניה והאיחוד מאפשרים חופש תנועה רחב למדי לאנשים המחזיקים באזרחות של מדינה אירופית החברה באיחוד, ביניהם גם מהגרים רבים אשר מוצאם במזרח-התיכון וצפון-אפריקה. היפרדות מהאיחוד תאפשר לממשלה הבריטית קרוב לוודאי, להקשיח את חוקי הכניסה וההגירה לאי, צעד אשר יסייע לה גם לצמצם את הזכויות הסוציאליות הניתנות כיום למהגרים.
הסיפור הזה, ודאי במצב של אסקלציית החשש הציבורי מטרור בבריטניה, הפיגועים באירופה, והמשך ההתרעות הממושכות לטרור נוסף, כפי שמזהיר דאע"ש, מסיט יותר ויותר בריטים לחיק התמיכה באופציה הבדלנית. גם כאלה המודעים לנזקים הכלכליים הפוטנציאליים של היפרדות מהאיחוד.
שלושה חודשים לפני המשאל שייערך ביוני, מוקדם עדיין לחזות את ההתפתחויות הביטחוניות והפוליטיות הצפויות. אך באופן אירוני ובניגוד למה שהיו רוצים בבירות מרכז אירופה ובממשלה הבריטית, אחת ההחלטות הכלכליות החשובות באירופה בעשורים האחרונים, אשר תשפיע משמעותית על לכידותה ועוצמתה הכלכלית של היבשת, תיקבע בעיקר על-ידי דאע"ש.
הכותב, רו"ח ומשפטן, הוא יו"ר פירמת בייקר-טילי-ישראל