חופשה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
מלל רב נשפך על הקשיים שמערימות חופשות משרד החינוך על ההורים בישראל, אך מעטים בכלל יודעים כיצד התפתח "החופש הגדול" (חופשת הקיץ) המפלצתי באורכו - אימתם של הורים עובדים, והורים בכלל, לרבות סבים וסבתות הנאלצים לסייע בנטל הכלכלי והארגוני של הטיפול בילדים.
העליות הראשונות לישראל הגיעו ברובן מאירופה, והחינוך העברי התבסס על מנהגים אירופיים. בחודשי הקיץ, יולי-אוגוסט, התקיימה באירופה תקופת הקציר, וההורים נזקקו לידיים עובדות. בשנותיה הראשונות של ישראל נועד "החופש הגדול" למטרה זו - עזרה של הילדים בעבודת הקציר.
ב-1953 נחקק חוק עבודת הנוער, אשר הצביע על שינוי הלך-הרוח ביחס לעבודת הילדים, והיה אמור, על-פי ההיגיון הבריא, להשפיע גם על אורכו של החופש הגדול. בפועל, דבר לא השתנה מאז.
אין במילים אלה כדי להוריד מההערכה הרבה לעבודתם השוחקת והבלתי מתגמלת של המורות והמורים בישראל ובזכאותם למנוחה. אך באותה נשימה, ברור כי הגיעה העת להתפתח מעט עם רוח התקופה. בחינה מחודשת של החופשות במערכת החינוך היא עניין בוער ונדרש. גם בפריזמה של השפעתן על ההורים הקורסים מנטל עלויות גידול הילדים.
אי-אפשר להמשיך עם הניתוק בין מערכת החינוך לבין שוק התעסוקה הישראלי. נכון להיום נדמה שהמערכת כולה מצפה מההורים ש"יסתדרו"; הרי "בטח יש איזו סבתא בסביבה". כדאי רק שנזכור שאנחנו חיים בעידן אחר מהעבר, שבו שני ההורים עובדים, וגם סבים-סבתות רבים נדרשים בעצמם לעבוד כדי להשלים הכנסה, או משום שהם ילדו צעירים וטרם הגיעו לגיל פרישה. על מי בדיוק מסתמכת המערכת כשהיא שולחת שוב ושוב את הילדים לחופשות הבלתי נגמרות הללו?
וההורים - עם עבודות רבות שנמשכות מסביב לשעון, שמרטפים וצהרונים שאותם הם נאלצים לממן בכל ימי החול - ההורים מוצאים עצמם במלכוד: פרנסה, או התיישרות עם צורכי מערכת החינוך? כאם ל-3 ילדים, ששניים מהם עדיין נהנים ממועדונית, אין לי מושג כמה יצירתית אצליח להיות כששלושתם יהיו בבית-הספר.
ישנה בעיה נוספת, אשר בולטת על רקע התרחבות הפערים הכלכליים בישראל. חוק חינוך חובה (שנחקק ב-1949) הוא אחד החוקים הראשונים שנחקקו בכנסת ישראל, וזאת למרות המצב הכלכלי הקשה, שכן היה ברור לכל כי רק כך יש סיכוי לייצר שוויון הזדמנויות.
אמנם ישנו כיום שוויון יחסי במערכת החינוך (וגם הוא אינו מובהק), אך חופשת הקיץ ("החופש הגדול") היא גורם מעמיק פערים, שכן משפחות אמידות יכולות לממן קורסי קיץ איכותיים, קייטנות יוקרתיות, שיעורים פרטיים כהכנה לשנת הלימודים הבאה, העשרה בתחומים רבים כמו אמנות, נגינה, ספורט, כישורים אישיים, וכן נסיעות לחופשות בארץ ובחו"ל.
לעומתן, משפחות במעמד סוציו-אקונומי בינוני ונמוך מספקות לילדיהן מציאות עגומה, שבה הילדים נתונים בחודשי הקיץ לחסדיהן של חברות הכבלים והלוויין, ובמידה לא מבוטלת שבויים בכוחן המתעצם של הרשתות החברתיות.
הממשלה, ובעיקר שרי החינוך, הכלכלה והאוצר, חייבים להתעורר ולהבין כי נדרשת הלימה גדולה בהרבה בין לוח חופשות מערכת החינוך לבין ימי החופשה המשקיים.
בימים אלה ממש מתנהל דיון ציבורי סביב ההצעה הממשלתית להאריך 8 סופי שבוע בשנה גם לימי ראשון. אולם הבחינה של העניין חייבת להיות משולבת בשאלת ההתאמה בין החופשות. יש לבחון את ביטול יום שישי במערכת החינוך, לצד קיצור החופשות הארוכות הכוללות בעיקר את חופשת הקיץ ואת חופשת פסח (אשר מתחילה שבוע שלם לפני שההורים יוצאים לחופשה!).
לא להיבהל, אמנם כולנו זקוקים ליום הסידורים והקפה שקיבלנו כשהמשק עבר ל-5 ימי עבודה, אולם כל עוד החופשות יישארו באורכן הנוכחי, נבלה בימי שישי וננאץ בליבנו את החופשה הבאה שתיפול לנו על הראש.