ראגוראם רג'אן. לכל הנגידים הקודמים הוצעה הארכת כהונה / צילום: רויטרס
כאשר קראנו השבוע את הידיעה שנגיד הבנק המרכזי ההודי המצוין, ראגהורם רג'אן, החליט לפרוש בספטמבר, בתום שלוש שנות כהונה ולחזור ללמד כלכלה באוניברסיטת שיקאגו, ניצתה מחדש התעניינותנו במדינת הפרות הקדושות המיוחדת הזו, שהיא הדמוקרטיה הגדולה בעולם, והכלכלה הגדולה הצומחת במהירות הגבוהה ביותר.
הודו היא דוגמה ומופת לתרבות עתיקה שלא מצליחה להתרומם ממש למודרניזציה, ולספק שירותים מינימליים ל-1.3 מיליארד תושביה, כפי שעשתה השכנה והיריבה הנצחית סין-העממית, שאיננה דמוקרטיה.
וכמעט כרגיל, הפוליטיקה שלה לא מספקת פתרונות, אלא עוד בעיות. בין שמפלגת הקונגרס מהשמאל שולטת, ובין שמפלגת בהרטייה ג'נאטה הלאומנית נמצאת בשלטון, כמו היום. היכולת לבצע רפורמות, ולו המוגבלות ביותר, נתקלת תמיד בסבך האינטרסים של הביורוקרטיים, התאגידים ומדינות המחוז שמנהלים את הכלכלה, ובדרגות שחיתות דמיוניות.
הנגיד רג'אן למד זאת על בשרו. הרפורמות שלו היו ממוקדות ומעשיות - ריבית גבוהה יחסית, כדי להדביר את האינפלציה, והפעלת לחץ על הבנקים לדרוש מטייקונים ומתאגידים לפרוע את החובות שלהם, שמעולם לא נפרעים אלא תמיד מגולגלים הלאה, על-חשבון המגזר הבנקאי הממשלתי ברובו.
בכך הנגיד התנגש באינטרסים של הטייקונים, שתמיד ימצאו לעצמם לוביסטים פוליטיים. עם הממשלה הלאומנית של נרדרה מודי, שהתקבל לא מכבר בכבוד מלכים בוושינגטון, רג'אן ספג ביקורת על כך, ש"הוא אינו הודי אמיתי מבחינה מנטאלית", מחבר פרלמנט בולט וצעקני ממפלגת השלטון. נמתחה ביקורת על הריבית הגבוהה שלו, ש"הורסת את הכלכלה ההודית", אף שבתוך שלוש שנים הוא הצליח לשקם מהיסוד את אמינות המדינה והאשראי שלה.
אך העיקר הוא, שראש-הממשלה מודי לא טרח להאריך כמקובל את כהונתו בשנתיים. ככה ייעשה לנגיד מרכזי לא פטריוטי (כששאלו את רג'אן לאחרונה לסוד הצלחתה של הודו בימי כהונתו, הוא השיב: בממלכת העיוורים, שתום-העין הוא מלך"). קהילת העסקים ההודית, להוציא את התאגידים שממשיכים לקבל יחס מועדף מהבנקים, הגיבה בהלם להודעת הפרישה שלו.
אבל המקרה של רג'אן, בולט ככל שיהיה, אינו משקף את טיבה של ממשלת BJP (מפלגת העם ההודית), כמו המקרה של שתן הפרות. הידעתם שהמרכז הממלכתי ההודי לחדשנות טכנולוגית משקיע הון רב בקידום שתן הפרות לצרכים רפואיים וכתוסף למשקאות בריאות? כן, זו אותה בעיה של פרות קדושות, שבמקום להישחט, משקיעים בהן.
מכתבה נחמדה שפורסמה ב"הראלד טריביון" למדתי, למשל, שיש כוונה להטיל מס-קנייה נוסף על אלכוהול כדי לממן רפתות מחסה לפרות הומלסיות. ההינדים, מסתבר, אדוקים בדתם ממש כמו אנשי "המכון לפתרון בעיות הלכה" בירושלים, שמגייס כספים למימון כל מיני קמיעות ומזוזות, שאפשר להדליק בשבתות ובימי מועד.
ההבדל הוא, שיהודים הם עם סגולה, והינדים הם פרימיטיביים, לא כך?
חכו, זה עוד לא הסוף. הנה הצד החיובי של הודו, שהרי אור וחושך ירדו לעולם בכפיפה אחת. אנו גולשים לתחום הרפואי. הודו היא מדינת הגנת הפטנט החלשה ביותר בעולם, אולי מלבד פפואה-ניו-גינאה. ההיגיון ההודי אומר, שאם חברת תרופות מגינה על מוצריה בפטנט, היא תמכור אותם בכסף גדול, מה שלא מתאים להודים (תמ"ג: 2.1 טריליון דולר, אוכלוסייה: 1.3 מיליארד נפש, תמ"ג שנתי לנפש: 1,615 דולר).
זו הסיבה לכך, ולדעתנו זו גאונות, שבהודו תוכלו להשיג את אותן תרופות נגד סרטן ומרעין-בישין אחרים בעשירית המחיר יחסית אלינו, וב-5% מהמחיר האמריקני. מי שנסע להודו להשיג תרופה גנרית לקרוב משפחתו, מכיר את הנושא הזה. במקום למכור את הבית ולקחת משכנתאות, הוא ישיג את התרופה בכמה מאות דולרים במקרה הקיצון.
אלא מה, ההיגיון הזה כפוף גם הוא לנטייה הדתית. במילים אחרות, הממשלה כבר השיגה בקשות לרישום פטנט לפיתוחי שתן פרות ב-150 מדינות בעולם (לא ניסינו לברר אם גם בישראל, אבל אנחנו מזמינים את חברת טבע ואת יריבותיה לעשות זאת בשבילנו). מסתבר שהפעם, דרישות הפטנט מחמירות פחות. די בכך שהשתן חייב להיות סגולי, כי הפרה קדושה. גם לדעת כותב שורות אלה, פרה היא בהמה קדושה, שהרי אפשר להפיק ממנה אומצות נהדרות.
במילים אחרות, ועל רקע היחסים המלבלבים בין הודו החדשה לישראל, תמיד כדאי להכיר מקרוב את בעלי בריתנו. לזכותם אפשר לומר, שגם הם יודעים שפוליטיקה היא קרקס לבעלי עניין. וההודים מכבדים אותנו כמעט כמו הסינים. אם המכון לבעיות הלכה יפנה תקציבים לפיתוחי שתן בני בקר, יש לנו שוק אדיר חדש ליצוא ישראלי מתקדם.