מאגר לוויתן/ צילום:אלבטרוס
חודשים ספורים לאחר אישור מתווה הגז, ושוק האנרגיה הישראלי רוחש פעילות. לצד ההכנות הנמרצות לפיתוח מאגר לוויתן ולמכירת ופיתוח מאגרי כריש ותנין, כמעט בכל שבוע מבשרות כותרות העיתונים על אקזיט נוסף במסגרת הסטארט-אפ החדש של מדינת ישראל: ייצוא והעברת הפעילות של חברות האנרגיה המקומיות לחו"ל.
נכון להיום, קבוצת דלק נמצאת במשא-ומתן לרכישת רישיונות בים הצפוני תמורת כ-160 מיליון דולר, שותפות מודיעין הודיעה על הרחבת הפעילות בקליפורניה בהשקעה של מיליוני דולרים, חברת רציו מקימה שותפות חדשה שתבצע פעילות חיפושים במלטה, גינאה החדשה, אירלנד והפיליפינים, ועוד היד נטויה. תופעת ההגירה של חברות האנרגיה הישראליות, בעיקר הקטנות והבינוניות, אינה מקרית והיא נובעת ממדיניות מוצהרת של הממשלה שמקשה על פעילות שותפויות הגז הישראליות, ומכריחה אותן לעבור לחו"ל אם הן חפצות חיים.
כך נוצר אבסורד כפול: מצד אחד, ישראל מתקשה מאוד בהבאת מפעילים זרים שנרתעים מהסיכונים הגיאו-פוליטיים האובייקטיבים ומהקשיים הרגולטוריים שיוצרת המדינה. במקביל, ישראל חונקת במו ידיה את הסיכוי להתפתחות תעשיית גז ונפט כחול-לבן, וחברות האנרגיה הישראליות נוהרות לחו"ל בשל מדיניות דרקונית של קביעת קריטריונים בלתי אפשריים שמונעים מראש את המשך פעילותן בישראל.
כך לדוגמה, התנאים לקבלת רישיון "מפעיל" (operator) בישראל הם מהנוקשים בעולם, ובמקביל ישראל נתפסת כמדינה בעלת מדיניות רגולטורית תזזיתית ונטל רגולטורי וביורוקרטי גבוה בכל השוואה בינלאומית. התוצאה היא מציאות עקומה שבה חברה כגון רציו, שלה ניסיון של עשרות שנים בתחום הגז-נפט ומחזיקה בפורטפוליו נכסים איכותי, תוכר כמפעיל לגיטימי באירלנד ובמלטה, אבל לא בישראל.
בנוסף, מדיניות הייצוא של ישראל, כפי שנקבעה בוועדת צמח, מקשה על פיתוח של שדות קטנים ובינוניים. לפי המלצות הוועדה, שדה קטן או בינוני מחויב לשמור עד 50% מהיקף הגז לטובת המשק המקומי, זאת כאשר המשק הישראלי כבר נסמך על הגז שמגיע ממאגר תמר וממאגרי לווייתן, כריש ותנין שצפויים להגיע לשוק במהלך השנים הקרובות. במקביל, הממשלה גם אינה מציגה תוכנית כוללת לעידוד מעבר בגז טבעי במשק החשמל, בתעשייה ובתחבורה, וכך שוקי היעד למכירת גז טבעי ישראלי נותרים מצומצמים.
בסיטואציה הנוכחית, משרד האנרגיה לוקח סיכון לא מבוטל בהסתמכות הטוטאלית על "פתיחת הים לתחרות" וסבב מכרזי הרישיונות הנוכחי. גורמי היסוד שמנעו את בואן של חברות אנרגיה בינ"ל לישראל עד עכשיו עדיין שרירים וקיימים, בהם הפעילות בשווקי ערב ואיראן, הסיכונים הגיאו-פוליטיים והרגולטוריים, והעובדה שבמונחים בינ"ל ישראל היא שוק קטן יחסית. לכן, משק האנרגיה הישראלי עלול למצוא עצמו קירח מכאן ומכאן: הסיכון שחברות בינ"ל מובילות לא יגיעו לישראל גם בסבב הרישיוונות הנוכחי קיים ומוחשי, ובמקביל חברות האנרגיה הישראליות עוזבות, ולא נשאר מי שיוביל את פיתוח משק הגז המקומי.
אף שמשרד האנרגיה מצהיר כי בכוונתו לתמוך בפיתוח של שדות קטנים, מתוך מטרה ראויה של הגברת התחרות במשק הגז המקומי, עד היום לא נבנתה מדיניות ממשלתית כוללת שתעודד כניסה של שחקנים חדשים.
על משרד האנרגיה מוטלת החובה לבסס מדיניות אנרגיה כוללת שתיצור תמריצים למיצוי פוטנציאל הגז והנפט בישראל, תוך מתן הגנות ינוקא לשחקנים שיפתחו שדות חדשים. רק מדיניות כזאת תוכל להגביר את רמת התחרותיות במשק הגז ולהעניק לישראל עצמאות אנרגטית אמיתית, כזאת שנסמכת על תעשיית אנרגיה כחול-לבן.
הכותב הוא יו"ר איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל