ולדימיר פוטין / צילום: רויטרס
"מר טראמפ, בכל הכבוד הראוי למועמד המפלגה הרפובליקאית לנשיאות, אינך יכול לשמש באופן אמין כמפקד העליון של הצבא אם אתה מאמץ אל ליבך את נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. המנהיג הרוסי הוכיח, פעם אחר פעם, שהוא יריב של ארה"ב. במהלך שנותיו הרבות כמנהיג רוסיה, הוא חזר ונקט קווי פעולה שפגעו באינטרסים של ארה"ב ושל בעלות בריתה ושותפותיה. בשיטתיות ובהתמדה הוא הפך את רוסיה ממדינה דמוקרטית בתחילת דרכה לרודנות".
זה הפתיח במכתב גלוי שפרסמו אתמול ב"וושינגטון פוסט" מייקל מורל, שהיה הראש בפועל של סוכנות הביון המרכזית בין 2010 ל-2013, ומייק ויקרס, שהיה תת שר ההגנה לענייני מודיעין בין 2011 ל-2015.
השניים מונים שורה ארוכה של צעדים הרסניים שנקט פוטין בזירה הגלובלית, לרבות הפלישה לאוקראינה וכיבוש חצי האי קרים, הפלת המטוס המאלזי מעל מזרח אוקראינה, שבה נהרגו 298 אזרחים חפים מפשע, ותמיכתו בנשיא סוריה, בשאר אל אסד, שמטילה על פוטין אחריות חלקית למלחמת האזרחים שם שבה נספו חצי מיליון סורים ו-10 מיליון הפכו לפליטים.
"בפורום על תפקיד הנשיא כמפקד עליון של הצבא, ביום ד' שעבר, אמרת שכל עוד פוטין יאמר עליך דברים טובים, אתה תאמר עליו דברים טובים", מזכירים מורל וויקרס לטראמפ. "זו אינה אמת המידה שלפיה מועמד, או נשיא, צריך לקבל החלטות. זה לא צריך להיות אפילו חלק מהשיקולים. השאלה היחידה שצריכה להישאל היא, מה ישרת באופן הטוב ביותר את האינטרסים של ארה"ב".
אלפי - אם לא רבבות - מאמרים, דיווחים, כתבות, עצומות, נאומים, שידורים ופוסטים נכתבו, נישאו, שודרו והועלו נגד מועמדותו של טראמפ בגין מאות סיבות, מגזענות ועד ניבול פה, מפשיטות רגל ועד טענות על הלנת שכר, מהעסקת מהגרים בלתי חוקיים ועד קריאתו לסגור שערי ארה"ב לפני מוסלמים, ממיזוגניה ועד קסנופוביה - וזו רשימה חלקית שבחלקיות.
אין ספור מעידות שלו עשו כותרות והתפוגגו פשוט מפני שמעידות חדשות תפסו את מקומן ויש גבול ליכולת הספיגה של התודעה הציבורית. אבל, מעטות מאוד מהחלקות של הקבלן מניו-יורק פגעו בעצב רגיש כל-כך של החברה האמריקאית כמו הכרזותיו על הרומן המלבלב (ובמידה רבה, חד-צדדי) שלו עם פוטין. מזה שנות דור שרוסיה, או בריה"מ בגלגול הקודם, היא אויב הציבור מס' 1 של ארה"ב, עם הפוגה קצרה, יחסית, בתקופת הגלאסנוסט והפרסטרויקה לקראת סוף המאה שעברה.
לא צריך לחזור לאתל וג'וליוס רוזנברג, שהוצאו להורג ב-1953 לאחר שהורשעו במסירת סודות גרעיניים לבריה"מ, או להיסטריית המקארתיזם שפשתה בחברה האמריקאית בשנות ה-50 של המאה שעברה. רק לפני ארבע שנים, במערכת הבחירות לנשיאות ב-2012, הכריז המועמד הרפובליקאי דאז, מיט רומני: "ללא שום ספק, רוסיה היא האויב הגיאו-פוליטי מס' 1 של ארה"ב". לא איראן, לא אל-קאעדה, אלא רוסיה, שהשילה זה מכבר את עורה הקומוניסטי.
לכן, ההתחנחנות של המיליארדר מניו-יורק למיליארדר ממוסקבה מחרידה את הממסד הביטחוני בארה"ב ואת ממסד המפלגה הרפובליקאית. היא מערערת תפיסת עולם שהוטמעה באמריקאים רבים מילדות, כאשר בבתי-ספר נערכו תרגולות כיצד להסתתר מתחת לשולחנות בכיתות במקרה שהסובייטים ינחיתו על ארה"ב מהלומה אטומית.
כשטראמפ טוען שוולאדימיר פוטין מנהיג טוב יותר מברק אובמה, הוא מתקשה למצוא תומכים אפילו במפלגתו. אפילו הפוליטיקאים הרפובליקאים השרופים ביותר, שמתעבים את אובמה עד עמקי נשמתם, אינם רוצים, או אינם מסוגלים, לעלות על העגלה הרוסית של טראמפ. רובם היו מעדיפים להוקיע את טראמפ ולהקיאו ממפלגתם, אך הם מוצאים עצמם אנוסים לתמוך בו למען "אחדות המפלגה".
וכך, יצא בסוף השבוע פול ראיין, היו"ר הרפובליקאי של בית-הנבחרים, בהצהרה הבאה, בתגובה על ההתבטאויות טראמפ על פוטין: "ולאדימיר פוטין הוא תוקפן, שאינו חולק את האינטרסים שלנו. פוטין מפר את הריבונות של מדינות שגובלות ברוסיה. אין ספק שנוצר רושם שהוא יוזם התקפות משטחה של רוסיה על המערכת הפוליטית שלנו. פוטין מתנהג כמו יריב, מחזיק בעמדה של יריב והוא אינו משרת את האינטרסים שלנו".
האם אתה מוסיף לתמוך בטראמפ? - שאל אותו עיתונאי.
"אסתפק במה שאמרתי עכשיו", השיב ראיין.
"יותר מכל נושא אחר עתה, סוגיית פוטין נהפכה למבחן הנאמנות האולטימטיבי של הרפובליקאים לטראמפ", אומר צ'אק טוד, הפרשן הפוליטי הבכיר של NBC. "האם אתה מסכים עם עמדתו של טראמפ כלפי פוטין? התשובה לשאלה הזו תחצוץ בין האוהדים השרופים של טראמפ לבין רפובליקאים שאינם כאלה".
וכאמור, בממסד הביטחוני והדיפלומטי הולכת וגוברת החלחלה מטראמפ. "ולאדימיר פוטין רוצה, שדונלד טראמפ יהיה הנשיא הבא של ארה"ב", כתב בחודש שעבר מייקל מקפאול, שהיה שגריר ארה"ב במוסקבה בין 2012 ל-2014. "כדי להשיג מטרה זו, פוטין וממשלתו נקטו צעדים חסרי תקדים במאמץ להשפיע על תהליך הבחירות בארה"ב ולסייע למועמד המפלגה הרפובליקאית".
"לפוטין יש מניעים רציונליים", כותב מקפאול. "טראמפ תומך ברבים מקווי מדיניות החוץ שנשיא רוסיה מקדם. הצעתו המדהימה ביותר של טראמפ היתה 'לבדוק' אפשרות להכיר בחצי האי קרים כחלק מרוסיה. אובמה וכמעט כל המחוקקים בקונגרס, דמוקרטים ורפובליקאים, הביעו הסתייגות נמרצת מהצהרה זו. רק אפגניסטאן, קובה, ניקאראגווה, קוריאה הצפונית, ונצואלה וסוריה הכירו בסיפוח קרים לרוסיה. פוטין היה רוצה שארה"ב תצטרף לרשימה הזו".
ועוד לא הזכרנו את הבוז שרוחש טראמפ לנאט"ו, הברית הצפון אטלנטית שהיא עמוד השדרה של מדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב מזה שנות דור - וקוץ שדוקר תמידית את פוטין - ואת העובדה שטראמפ מתעב את הסכמי הסחר של ארה"ב עם מדינות רבות בתבל. פוטין היה שמח לראות את קריסתם של הסכמים אלה.
אכן, לפעמים מצטייר הרושם, שטראמפ כאילו יצא מדפי "המועמד ממנצ'וריה", מותחן פוליטי מ-1959, שעובד פעמיים לסרט קולנוע, על חייל אמריקאי שנשבה במלחמת קוריאה ושמוחו נשטף כדי שיוכל לעשות שמות במערכת הפוליטית האמריקאית שנים לאחר שחרורו - לטובת הקרמלין, כמובן.
"יש ספקולציות לגבי האופי וההיקף של ההסתבכויות הפיננסיות של טראמפ עם פוטין ומקורביו, וטראמפ עצמו מעודד את הספוקלציות האלה בסירובו לתת פומבי לדיווחי המס שלו (כפי שנוהגים מועמדים לנשיאות מזה עשרות שנים)", כותב ג'ורג' וויל, בעל הטור השמרני רב ההשפעה. "ברור שטראמפ מסתיר משהו, קרוב לוודאי קצת יותר מאשר ראיות מביכות שהוא מפריז מאוד בקביעותיו על גודל הונו".
כמובן, השאלה שצריכה להישאל היא מדוע נכנס טראמפ ביודעין לביצה הזו. לאחר הכל, על פי סקר של "וול סטריט ג'רנל" ו-NBC, רק ל-8% מהאמריקאים יש דעה חיובית על פוטין בעוד של-59% יש דעה שלילית. אבל הנתון הזה אינו מציג את כל התמונה. על פי מאמר ב"וושינגטון פוסט" בשבת, לגישה הפייסנית של טראמפ כלפי פוטין יש תומכים מסוימים בקרב המפלגה הרפובליקאית, אם כי בדרך כלל לא בממסד שלה, ובוודאי בקרב תומכי המיליארדר. ביודעין או לא, טראמפ אולי שואב מזרם - לא גדול - בחברה האמריקאית שמייחל למנהיג "חזק", זכרי, גבר לעניין, ניגודו המוחלט של אובמה השכלתני, ההססן, ה"חלשלוש".
"כשחזהו חשוף, דוהר פוטין על סוסים, מצטלם עם נמרים ויורה ברוביו", כתב "נשנל ריוויו" ב-2014. "ברק אובמה, לעומתו, בבגדי הגולף המטרו-סקסואליים שלו ובפוזות גנדרניות במתחמי הגולף האופנתיים ביותר רוצה להצטייר כ-cool בעודו עוסק במשחק ספורטיבי רגוע".
אז נכון שזה לא הופך את פוטין מאוהב לאויב, אבל אינטואיטיבית אפשר לראות שלפחות חלק ממצביעי טראמפ מייחלים למישהו כזה בבית הלבן. נכון שהחזה החשוף של טראמפ יהיה קצת פחות אסתטי מזה של פוטין, וקשה להניח שהוא יצטלם עם נמרים, אבל, בכל זאת, הוא אחלה גבר.