משרד השיכון יעלה בקבינט הדיור הצעת החלטה לקידום בנייה ייעודית של 20,000 דירות למגזר החרדי בשלוש השנים הקרובות. לפי הערכות של בכירי משרד השיכון, הממשלה תידרש לבניית 200 אלף דירות בעשרים השנים הבאות. ההצעה כוללת שלושה פתרונות להגדלת היצע הדירות לציבור החרדי: ציפוף הבנייה באזורי המגורים החרדיים הקיימים, הקמת שכונות בערים הטרוגניות, הקמת ערים או שכונות חרדיות צמודות לערים קיימות.
להצעת ההחלטה נלוו כצפוי דברי שבח והלל עוד בטרם נבנתה דירה אחת. כך שמענו על "סלילת הדרך לשיתוף פעולה מלא ומבוסס אמון הדדי בין הממשל לבין הציבור החרדי". שר הבינוי והשיכון שעשוי להחליף משרד, יואב גלנט, תרם את חלקו: "גיבשנו צעדים עבור המגזר החרדי ל-20 השנים הבאות...אנחנו מעגנים כמדיניות ממשלה, לטווח הרחוק, מענה עבור מגזר בעל מאפייני דיור ייחודיים".
הבעיה היא שלפחות אחד מהפתרונות המוצעים אינו ניתן ליישום. מעשית בלתי אפשרי לבנות דירות נוספות רבות באזורי המגורים החרדיים בירושלים ובבני ברק בגלל צפיפות גבוהה. כך למשל בבני ברק, ששטחה המוניציפלי עומד כיום על 7,100 דונם, מתגוררים כיום (נתוני הלמ"ס) כ-182,000 איש בצפיפות קשה ועם הכנסה ממוצעת של 5,400 שקל בחודש.
לתושבי בני ברק, העיר העשירית בגודלה בישראל, אין יכולת לרכוש דירות מגורים ואין גם אפשרות מעשית לבנות בגלל מחסור בשטח עירוני לבנייה. כתוצאה מכך, כבר לפני עשור, האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, הורה לחסידיו לא להשתעבד כלכלית לרכישת דיור (ולעריכת חתונות מפוארות) ולעבור לגור בפריפריה - צפת, ביתר עלית, בית שמש, עמנואל וחריש. המעבר לפריפריה נעשה בקבוצות של חסידים במטרה לשמור על אורח חיים חרדי ובעיקר על חינוך דתי תוך הוזלת ניכרת במחירי הדיור בהשוואה לבני ברק וירושלים.
מכון שמואל נאמן עסק בדפוסי קניית דירה באוכלוסייה החרדית על בסיס עבודה בהנחיית פרופ' עוז אלמוג, ממנה עלה שהציבור החרדי נוטה להתאים ציפיות, לא להתלונן ולהסתפק במועט. דפוסי הקנייה בנויים מעיקרם על התייעצות עם האדמו"ר (חסידים) בנוגע לסביבת המגורים ועם הרב (ליטאים). עניין רכישת הדירה נקבע כבר בזמן השידוך, ולאור התייקרות הדיור זוגות רבים בוחרים בפריפריה ובלבד שיהיו כאמור בקהילה חרדית. על רקע הבחירה במגורים באזורים אלה, הגיוני שמשרדי הממשלה בראשות האוצר ידאגו לתחבורה ציבורית ואזורי תעסוקה סמוכים, כדי שחלק מהחרדים יוכלו להשתלב בעתיד גם בעבודה באזור מגוריהם.
החלטה לבנות 20,000 דירות לחרדים צריכה להיות מעוגנת בהבנה עם הרבנים והאדמו"רים שיכוונו את חסידיהם למגורים במקומות שאלה ייבנו (תוך הימנעות מטעות שנעשו למשל בביתר עלית ובבית שמש), מתוך רצון לא להשית עליהם הוצאה כבדה מיכולתם ברכישת דירה ותוך שמירה על צביון דתי קהילתי. "גיבוש התוכניות" שעליו דיברו שר השיכון ואנשיו חייב להתבצע במהירות אבל בתבונה, כדי שיהיה אפשר לעבור לשלב המעשים - הבנייה. שכן לחרדים מגיע דיור הולם לנוכח מצוקתם וריבוי הילודה בקרבם, דיור שיתאים לצורכיהם ויכולתם.
הכותבת היא כלכלנית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א)ה