אבא / צילום: shutterstock
סיפור מוזר ביותר הגיעו לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון, אך הוא מעלה סוגיה עקרונית מעניינת אודות היקף הפגיעה המותרת בזכויותיו של אב, אשר הורשע בפלילים, כלפי ילדיו.
הצדדים בתיק זה הכירו ונפגשו במטרה מוגדרת של הבאת ילד לעולם, ואכן נולדה להם בת משותפת. לאחר לידת הילדה האם סירבה לרשום את האב במשרד הפנים, ובבית המשפט נימקה את התנגדותה בטענה כי הילדה היא פרי אונס שעברה על-ידי האב. האם אף הגישה תלונה פלילית בגין האונס הנטען כנגד האב (אם כי רק מספר חודשים לאחר הולדת הילדה), וטענה כי טובת הקטינה היא שלא לשאת את שם "האנס" כאביה, שם שילווה אותה כסימן היכר בזוי ויפגע בדימויה העצמי.
עמדת האם הייתה כי הכרזה על "האנס" כאבי הקטינה עלולה להסב נזק חמור ביותר לבריאותה הנפשית והפיזית של הילדה ואימה, וכן יש בה כדי לסתור כלל יסוד לפיו אין יוצא החוטא נשכר.
בבית המשפט הוצגה גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה במקרה כזה רצוי להמתין להכרעת הפרקליטות בדבר הגשת כתב אישום כנגד האב, ולא לקבוע מסמרות לעניין רישום האבהות.
בית המשפט התייחס בספקנות לטענות האם בדבר אונס מצד האב ולסיכויי הרשעתו בפלילים עקב כך, לאור ראיות שונות שהציג האב. ראיות אלה כללו הסכם הורות משותפת עליו חתמו הצדדים בזמן ההריון, שאף הוגש על-ידם בהסכמה לאישור בית המשפט, וכן חילופי מיילים ידידותיים ביניהם לאחר הולדת הבת.
עם זאת, קביעות עובדתיות בשאלת קיומו של האונס כלל אינו בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, אלא בסמכות הפרקליטות ובית המשפט הפלילי, אם יוגש כתב אישום.
בית המשפט לא מצא לנכון להשתהות עם החלטתו על הכרזת האבהות עד להחלטת הפרקליטות כעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אלא קבע כי גם אם היה האב מורשע באונס - אין בדבר כדי למנוע את זכותו להירשם כאביה של הילדה.
ההלכה המשפטית קובעת כי הזכות לרישום זהותו של האב אינה רק זכותו של האב, אלא גם זכותו וטובתו הכמעט מוחלטת של הילד. הכרת זהות האב משליכה על מגוון רחב של עניינים נוספים, ביניהם נושאים כלכליים כמו ירושה ומזונות, נושאים הלכתיים כמו כשרות להינשא, נושאים חברתיים כמו אפוטרופסות, נושאים רפואיים כמו מחלות גנטיות ואף היבטים פסיכולוגיים הנובעים מהחשיבות שבחשיפת השורשים וקביעת הזהות העצמית.
לאור זאת, שלילת גילוי זהותו של האב ורישומה תיעשה רק במקרים נדירים ביותר, לדוגמה במקרה שבו האם הייתה בת למשפחה עבריינית מוסלמית מוכרת, ועמדת הרשויות הייתה כי חשיפת דבר לידתו של התינוק באמצעות גילוי זהות אביו תביא בוודאות קרובה לרציחתם של האם והתינוק.
לא זאת בלבד שאבות שהורשעו בפלילים שומרים על זכותם להכרה משפטית באבהותם, ברוב המקרים הם גם לא יאבדו את זכותם להמשיך ולשמש כאפוטרופוסים על ילדיהם ואף לקבל זכויות ביקור של הילדים. ככל שהאב נמצא במאסר, ומשום כך האם מתקשה לקבל את אישורו לנושאי אפוטרופסות שוטפים, בתי המשפט נוהגים לתת לאם סמכות בלעדית זמנית לקבלת החלטות ביחס לילדים ללא שיתוף האב.
עם זאת, גם במקרים אלה האב עדיין זכאי לקשר עם ילדיו ולקבלת מידע אודותיהם, והוא שומר גם על זכותו לעתור לבית המשפט לצורך הבעת עמדתו בנושאי אפוטרופסות שונים המגיעים לידיעתו.
בהתנגשות בין טובת הילד לדעת מי הוא אביו ולהיות עמו בקשר, לבין הנזק שעלול להיגרם לו מחשיפתו לאדם פלילי שעלול לשבש את חייו, יש למצוא קו איזון עדין. רישום פורמלי של זהותו של האב חשוב מאד לעתידו של הילד, אך אם מדובר באב הנמצא בכלא ואינו מקיים קשר עם הילד, הרי שכל עוד הילד קטן - אין הכרח ליידע אותו לגבי הרישום במשרד הפנים. כך גם יש למצוא איזון בין שמירה על זכותו של אסיר להיות מעורב בחיי ילדיו, לבין החשש שיעשה שימוש בזכויותיו כדי להתעלל באם או בילד, באמצעות מתן אפשרות מוגבלת לאם לקבל החלטות שוטפות הנוגעות לילד באופן עצמאי.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il