דונלד טראמפ והילארי קלינטון, בחירות ארה"ב / צילום: וידאו
אלוהי הבחירות, אנא, אנא, עשה שדונלד טראמפ ישתולל בעימות מול הילארי קלינטון. אנא בטובך, דאג לכך שהוא יעליב אותה, יגדף אותה, ישים אותה ללעג. הכי טוב שהוא יחקה אותה. ואם אפשר לבקש, אלוהים יקר, אולי תגרום לו לפלוט שהיא זקנה מדי, שהיא בקושי עומדת על הרגליים.
עדיף בעצם שהוא ישחזר במו גופו את מעידתה הפומבית כאשר היא נחלשה מדלקת ריאות לפני שבועיים. הרי כבר ראינו כיצד הוא חיקה את העוויתות של עיתונאי נכה בפריימריז. והעיקר, אלוהים - אנא פעל בחסדך שטראמפ לא יהיה משעמם, שקול, קונוונציונלי או סביר. אל תיתן לו לתכנת את עצמו לסייבורג של שפיות וקור רוח, טראמפ 2.0. המקור עדיף. ההמונים רוצים בידור ואנחנו, כמובן, רוצים לנצח.
אני מנחש שאת התפילה הזו, באין ספור גרסאות, נושאים בוקר וערב, וגם בצהריים, אנשי המטה של המועמדת הדמוקרטית יחד עם עשרות מיליוני תומכיה. העימות הזה (יום ג' לפנות בוקר, שעון ישראל), הראשון בין שלושה, ימשוך, לפי הערכות, בין 80 מיליון ל-100 מיליון צופים - קהל שיא לשידורים פוליטיים.
על סמך הניסיון שנצבר בסבבי בחירות קודמים, תהיה לעימות חשיבות אדירה בעיצוב דעתם של אזרחים רבים על המועמדים. ההתמודדות על הנשיאות החלה כבר אשתקד, אך רוב האמריקאים מתחילים להתעניין באמת ובתמים בתחרות רק בסוף הקיץ של שנת הבחירות. מבחינתם, העימות הטלוויזיוני הראשון הוא יריית הפתיחה במירוץ, ההזדמנות הראשונה לראות את המועמדים מקרוב במצבי לחץ, כעס ומתיחות. בעיני בוחרים רבים, האירוע הזה משול להערכה הראשונית שאנחנו עושים בלחיצת ידו של אדם זר.
מבחינה מסוימת, הילארי קלינטון היא דווקא סחורה מוכרת. הרי היא נמצאת בזירה הציבורית ובתודעה הפרטית של האמריקאים כבר עשרות שנים. ראינו אותה ברגעיה היפים וברגעיה המרים. היא לא מלהיבה במיוחד, לא כריזמטית, אולי אפילו משעממת. נאומיה נוטים להיות מונוטוניים וגדושים בפרטים. היא שקולה מדי, מאופקת מדי ומדודה מדי. קצת רובוטית, אפילו. כל תנועה, כל אמירה, כאילו מחושבות. אין הפתעות.
כמובן, כשמדובר בידע, בהבנה, בשליטה על חומר, בשיקול דעת, בשלוות נפש, ברקורד מוכח של הישגים - אין שני לה בבציר המועמדים הנוכחי, בוודאי לא דונלד טראמפ. אבל כאשר מדובר במופע גלדיאטורי, הפרמטרים האלה חשובים פחות. האזרחים רוצים לראות את המתמודדים מחוץ לאזור הנוחות שלהם ובמקרה של קלינטון הסקרנות אינטנסיבית במיוחד.
האם היא תתחיל להזיע בנוכחתו המלחיצה של מתמודד עם עבר של ארגון תחרויות בהאבקות חופשית? איך היא תגיב על השטיקים של פרובוקטור פאר-אקסלאנס, שבבחירות המקדימות הצליח לטחון עד דק 16 פוליטיקאים עבי עור כטד קרוז, מארקו רוביו , ג'ב בוש וקארלי פיורינה ("תראו את הפרצוף שלה; מישהו יצביע בשביל דבר כזה?"). האם היא תשיב מלחמה שערה, אם הוא ינסה להשתלט על המונולוג שלה, כפי שנהג לעשות בעימותי פריימריז?
ליצן הכפר התבגר?
כאן טמון הפח היקוש לרגלי המועמדת הדמוקרטית. כל אחד יודע שטראמפ הוא הילד המופרע בכיתה. הרי הוא לא פוליטיקאי. הוא בא לשבור את המוסכמות, לנתץ את התקינות הפוליטית. מצופה ממנו להשתולל. הקבלן מניו-יורק עמל קשות כדי לבנות את המוניטין האלה.
אמנם, בסקרי דעת קהל כשני שלישים מהנשאלים סבורים שאין לו מזג מתאים לשמש לכהן כנשיא, אבל המזג הזה היה בידיו מצ'טה מושחזת לקיצוץ ראשי יריביו בפריימריז. לפעמים, משתלם להיות בריון ברמת בית-הספר התיכון. האמריקאים מצפים שהוא יתפרע בעימותים עם יריביו הפוליטיים, שהוא יכה מתחת לחגורה הווירטואלית, שהוא ירמוז על גודל האיבר שלו, כמו בפריימריז. תומכיו רק מקווים שהוא "יתבגר", שהוא "יצמח" לתוך הנשיאות. לכן, התנהגות נורמלית בעימות - תנאי מובן לכל משתתף - תהיה מבחינתו הישג רבתי. הנה, ליצן הכפר הפנים סוף סוף שהגיע הזמן להתבגר. מקלינטון, המבוגרת האחראית, מצופה הרבה יותר.
לכן, כבר מנקודת הפתיחה בדו-קרב הטלוויזיני מחר תימצא המועמדת הדמוקרטית בעמדת נחיתות. רף הציפות ממנה נקבע בשחקים; גובה הרף שלו נמדד בסנטימטרים.
למעשה, הציבור האמריקאי - והמדיה במיוחד - מודדים את טראמפ on a curve, מונח באנגלית שמשמעותו קביעת ציון יחסית לרמת ההישגיות שמצופה מקבוצת ההשתייכות של הנמדד. במלים אחרות, אפשר להמשיל את טראמפ לתלמיד בכיתת טעוני טיפוח. אם הציון הטוב ביותר במבחן בכיתה יהיה "מספיק בקושי", אז "מספיק בקושי" ייהפך אוטומטית ל"מצוין".
במשך חודשים, במודע או שלא במודע, כיווץ המיליארדר את נפח הציפיות ממנו. הוא אינו צריך לגלות ידע, להציע פתרונות, להעשיר את האג'נדה הלאומית בתכניות חדשות, לחשוף תובנות מוסריות, או לתעד את הישגי העבר. בעימות, מספיק שהוא לא יגדף, שלא ישקר יותר מדי, שלא ינפנף בידיו יותר מדי, שלא יטען שוב שברק אובמה נוכרי, שלא ישתלח במוסלמים. אם הוא יעבור את הרף הנמוך הזה - דיינו. הוא עובר.
בהיסטוריה הקצרה של הקמפיין הזה, טראמפ הוכיח שהוא מסוגל לעשות זאת. אחרי ביקור הבזק שלו בארמון הנשיאות במקסיקו-סיטי לפני כמה שבועות, שבו הוא עמד ליד מנהיג של מדינה זרה בלי להתפרע ובלי לקלל, הוא זכה בתשבחות על יכולתו להיות "נשיאותי". אנה נאווארו, אסטרטגית רפובליקאית (אך מבקרת חריפה של טראמפ) אמרה בהתפעמות ב-CNN: "חשבתי שהוא עבר השתלת אישיות". בעל הטור פול קרוגמן, חתן פרס נובל בכלכלה, כתב: "אם טראמפ מצליח לקרוא מהטלפרומפטר בלי לסטות מהטקסט, אז הוא מוגדר נשיאותי. אם הוא מצטייר כרומז שהוא לא יעצור 11 מיליון מהגרים נטולי ניירות מיד לאחר השבעתו לנשיאות, הוא נתפס כמי שזז לזרם המרכזי של הפוליטיקה האמריקאית".
להילארי קלינטון, לעומת זאת, אין הנחות. היא בכיתת המחוננים ושם מעידות אינן נסלחות. היא צריכה לחייך (בכל זאת, אשה), אבל גם להיראות חזקה; להפגין ידע אנציקלופדי בכל סוגייה שתושלך לעברה, אבל לא להצטייר כחנונה הכיתתית; לא לצחוק בקול רם מדי (הקונספירטורים של הימין הקיצוני טענו תמיד שצחוקה של קלינטון מעיד על אי יציבות נפשית), אבל גם לא להיות צנונית; לא להופיע כמאוימת, אך גם לא להקרין תוקפנות מסרסת (איך יגיבו הצופים הגברים?). וכמובן, להסתיר את כל הקמטים האלה. היא צריכה לשאוף לכך שלא תיראה כסבתא של המיליניאלס, בני 18 עד 35, שאיכשהו לא נקשרים אליה. ברברה בוש, אשתו של הנשיא בוש הראשון, יכלה לומר שהיא הרוויחה ביושר כל אחד מהקמטים על פניה, אבל היא לא רצה לנשיאות.
שאלת המנחה
וכך, למרות שמבין שני המועמדים בעימות מחר קלינטון היא בעליל היחידה שכשירה להנהיג את אומתה, טראמפ הוא הכוכב הגדול. המיליונים יידבקו למכשירי הטלוויזיות בגללו, לא בגללה. "לפנינו כוכב של תכניות ריאליטי שהוא גם מועמד לנשיאות", אמר דאג סוסניק, אסטרטג דמוקרטי ובכיר בבית הלבן בתקופת ביל קלינטון, שמצוטט ב"ניו-יורק טיימס". "העימות הוא כמו מרוץ מכוניות שאנשים נוהרים אליו כדי לראות תאונות פוטנציאליות".
התקווה היחידה של קלינטון להצליח בעימות - או, יותר במדויק, להצטייר כמי שזכתה בו - היא להציג את טראמפ ככלי ריק בדיון על נושאיים מהותיים, על קווי מדיניות, על תכניות לפיתוח כלכלי, על רפורמה הוגנת במערכת המיסוי, על יזמות להדברת הטרור. כאן טראמפ יתקשה לזייף. הוא אולי יודע לומר בפאתוס "בואו נחזיר את אמריקה לגדולתה", אבל הוא מעולם לא אמר איך.
לכן, יש חשיבות אדירה לעיתונאי שינחה את העימות הראשון. אם הוא יצליח לאלץ את טראמפ להשיב על שאלות מהותיות - נאמר, איך תוריד מסים בסדר גודל של טריליונים בלי להגדיל את הגרעון, או מה התכנית שאתה מציע במקום אובמה-קייר - קלינטון תצא מנצחת. היא מוכנה לשאלות כאלה. טראמפ לא. הקבלן כבר מכשיר את הקרקע לאפשרות כזו. הוא אמר לא מכבר שהעימות "מתוחמן" מפני שהמראיין (לסטר הולט, מגיש החדשות הראשי ב-NBC) הוא דמוקרט. למעשה, הולט הוא רפובליקאי רשום. לא חשוב.