סטודנטים / צילום:אלכסיי קרמנוב
אתמול (א') נפתחה שנת הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה. עשרות אלפי סטודנטים פקדו כ-70 מוסדות: אוניברסיטאות המחקר, האוניברסיטה הפתוחה, מכללות אקדמיות מתוקצבות ומכללות חוץ-תקציביות, לצד מכללות אקדמיות לחינוך.
מערך זה הוא עתיר הישגים בקנה מידה בין-לאומי: שיעור בעלי השכלה האקדמית בישראל מכלל האוכלוסייה גבוה בהשוואה לממוצע של מדינות ה-OECD - 31% ישראל לעומת 23% במדינות הארגון. אך מעבר לצד הכמותי, קיים גם העניין האיכותי. כמה מאוניברסיטאות ישראל השכילו במהלך השנים להגיע למעמד אקדמי עולמי מכובד בתחומים שונים.
זהו אחד ההישגים הגדולים של ישראל, שהצליחה בזמן לא ארוך לכונן מערכת השכלה גבוהה שתרמה תרומה מכרעת לצמיחתה הכלכלית והמדעית. אלא שמערכת זו סובלת בעשורים האחרונים ממספר לא מבוטל של בעיות ואתגרים.
מהפיכת ההשכלה הגבוהה הביאה לגידול מהיר ומשמעותי במספר הסטודנטים. אך החל משנות ה-2000 חלה נסיגה במספר הלומדים. נסיגה זו נבעה מהקיצוצים התקציביים הקשים שהושתו על המוסדות להשכלה גבוהה והמגבלות על הגידול במספרי הסטודנטים.
לאחר עשור, שמכונה היום "העשור האבוד", בו בוצע קיצוץ כבד במערכת, נחתם ב-2010 הסכם שש-שנתי בין ות"ת למשרד האוצר ועוצבה תוכנית רב-שנתית למערכת ההשכלה הגבוהה. התוכנית גילמה בתוכה רפורמות בתחומים שונים והובטחה בה תוספת מצטברת בסך כ-7.5 מיליארד שקל למערכת.
עתה כשתוכנית זו עומדת בפני סיום מתברר שנוצר איום מחודש על ההשכלה הגבוהה בישראל. מעיון בתקציב הדו-שנתי לשנים 2016-17 עולה כי הוא טומן בחובו קיצוץ נוסף של כ-100 מיליון שקל בתקציב ההשכלה הגבוהה. הקיצוץ יעשה בבסיס תקציב מערכת ההשכלה הגבוהה כך שהוא למעשה יחזור על עצמו בכל תקצוב עתידי. בנוסף, מתכנן האוצר לקצץ כ-500 מיליון שקל נוספים מתוכנית החומש של מערכת ההשכלה הגבוהה.
דברים אלה מצטרפים לדוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שלפיו המאזן בין מספר המדענים השבים לארץ ובין מספר המדענים שעוזב את הארץ שלילי, בין השאר בשל היעדר תקנים ואפשרויות קליטה של מדענים.
תרומתן הלאומית של האוניברסיטאות והמכללות לכלכלה ולחברה בישראל הן רבות ביותר ובחלקן ייחודיות ברמה העולמית. האקדמיה בישראל ממלאת תפקיד קריטי גם בביטחון ותעשיית הטכנולוגיה העילית הישראלית לא הייתה מגיעה להישגים שהגיעה אליהם אלמלא המהנדסים שהם בוגרי מיטב האוניברסיטאות. כל זה עולה כסף, כמובן בעיני אנשי אגף התקציבים מדובר בהוצאה. בעיני ובעיני רבים הוצאה זו צריכה להיחשב כהשקעה.
כעת מן ההכרח לעצב תוכנית רב-שנתית חדשה למערכת ההשכלה הגבוהה. יש להבטיח למערכת תקציב רב-שנתי, שיהיה חסין מפני תנודות, קיצוצים וגחמות ממשלתיות. גישה כזאת תיתן מענה למבקר המדינה, שכבר קבע באחד מדוחותיו האחרונים, כי יש לקבוע למערכת ההשכלה הגבוהה מדיניות לטווח ארוך, קביעת מדיניות ארוכת-טווח חשובה, קבע המבקר, מאחר שמשך הזמן מקביעת המדיניות עד להשלמת היישום הוא כ-10 שנים.
■ ד"ר לוצאטו היא מנהלת-שותפה בפירמת עורכי הפטנטים "לוצאטו את לוצאטו" וחברת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.