לפני 22 שנה חתמו ישראל וירדן על הסכם שלום היסטורי שפתח פרק חדש ביחסי המדינות, והיום המדינות קוצרות את פירות השלום עם הסכם היסטורי נוסף - הסכם הגז בין חברת החשמל הירדנית לשותפות לווייתן. בההסכם התחייבה שותפות לווייתן לספק עד 45 מיליארד מטר מעוקב של גז טבעי לירדן, לאורך 15 שנה, בעבור סכום המוערך בעשרה מיליארד דולרים - ללא ספק ההסכם הכלכלי המשמעותי ביותר שנחתם אי-פעם בהיסטוריה הישראלית עם מדינה ערבית.
ההסכם עם ירדן היה אמור להיחתם על מדשאות הבית הלבן עוד בינואר 2015, אך התלאות הרגולטוריות של מתווה הגז טרפו את הקלפים והובילו לדחייה משמעותית. רק לאחר אישור המתווה, ניתן היה להניע מחדש את המגעים עם הירדנים, שרצו לדעת בוודאות שמאגר לווייתן יפותח ושתעשיית הגז הישראלית היא אכן מקור אספקה יציב לעשרות השנים הבאות.
למרות היתרונות המדיניים והגיאו-פוליטיים הברורים של ההסכם, שיעזור לחיזוק היחסים בין המדינות ולייצוב המזרח התיכון ההפכפך, בסופו של יום הרציונל של הסכם הגז בין ירדן לישראל הוא כלכלי בעיקרו, והוא לא היה מתבצע אלמלא האינטרסים של שני הצדדים.
האינטרס הכלכלי הירדני ברור. משבר הגז המצרי ועצירת האספקה של גז מצרי לירדן הכניס את הממלכה הירדנית למשבר אנרגטי וכלכלי חמור, תוך שהממשל הירדני נאלץ לספוג עלויות עודפות של מיליארדי דולרים, בעקבות "האביב הערבי" והמלחמות בסוריה ועיראק ועם מיליוני פליטים שמתדפקים על דלתה.
הסכם הגז עם שותפות לווייתן יאפשר לירדן לסיים את תקופת המשבר ולבסס את משק האנרגיה שלה לאורך עשרות שנים על גז טבעי מקומי, באספקה אמינה בצינור ישיר ממדינה שכנה ובמחירים אטרקטיביים לעומת האופציות האחרות, שכוללות הסתמכות על דלקים מזהמים ויקרים כגון פחם, סולר ומזוט, או יבוא יקר של גז נוזלי.
לכן, למרות ההתנגדות של האחים המוסלמים בירדן, הפגנות ומחאות של האופוזיציה נגד ההסכם ונגד הנורמליזציה עם "הישות הציונית", היה ברור למקבלי ההחלטות הירדנים, ובראשם לבית המלוכה, שאין תחליף כלכלי אמיתי להסכם עם שותפות לווייתן.
למרות הטענות שנשמעות מדי פעם בישראל על מחיר הגז, הירדנים רוכשים את הגז משותפות לווייתן רק לאחר שביצעו סקר שוק מעמיק, בחנו אופציות נוספות ליבוא גז, כולל גז נוזלי, והגיעו למסקנה שהגז הישראלי הוא האופציה הזולה והאמינה ביותר מבחינתם, והאופציה האזורית המועדפת. על פי נתוני משרד האנרגיה הירדני, המעבר לגז טבעי יחסוך לירדן כ-600 מיליון דולר בכל שנה, ויעניק יציבות למשק האנרגיה הירדני, כך שלמרות המחיר הפוליטי שכרוך בהסכם, היתרונות הכלכליים שלו עולים לאין ערוך.
הסכם הגז עם ירדן גם משרת את המטרות הכלכליות שלנו. ישראל, שהתברכה בתגליות גז אדירות כגון תמר ולווייתן, מחפשת שוקי יצוא אזוריים לגז הטבעי, וירדן היא הבחירה הטבעית לשוק היעד הראשון הזה, בנוסף, ההסכם עם חברת החשמל הירדנית הוא למעשה "חוזה העוגן" שיאפשר את פיתוח מאגר לווייתן, יחד עם הביקושים הצפויים לגז במשק המקומי, וייתן רוח גבית להמשך פעילות החיפוש.
לחוזה הגז ההיסטורי בין ירדן לישראל יש גם שושבינה מכובדת בדמות מחלקת המדינה של ארה"ב, שתמכה בגיבוש ההסכם לכל אורך הדרך. היום, לאחר שעברנו את תלאות מתווה הגז, שהוביל את תעשיית הגז הישראלית לשיתוק ארוך ומיותר, מדינת ישראל מתחילה לממש את היתרונות הכלכליים והמדיניים של תגליות הגז שברשותה, ולהפוך לעוגן אנרגטי אזורי.
■ הכותב הוא יו"ר איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל.