ולדימיר פוטין / צילום: רויטרס
מופע מרהיב ומדהים מתרחש עתה בוושינגטון לנוכח עיניהם המשתאות של תושבי תבל ומלואה: דונלד טראמפ, הנשיא הנבחר של ארה"ב ומנהיג העולם החופשי החל ב-20 בינואר, מנהל קרב מגע עם מערכת המודיעין האמריקאית, שאמורה להיות יד ימינו של כל נשיא, כלי שרת שערכו לא יסולא בפז.
אם בממשלים קודמים שימשה סוכנות הביון המרכזית מכשיר מרכזי בתהליכי גיבוש מדיניות וקבלת החלטות בנושאי חוץ, הממשל הנכנס מתייחס אליה בזלזול גלוי, והנשיא הבא מסרב אפילו להאזין לתדרוכים היומיים - תחזית האיומים והסיכונים - ש-CIA מציעה לכל נשיא (ונשיא נבחר). טראמפ רמז לנו מה הוא חושב על החכמה הקולקטיבית של הממסד הביטחוני כאשר הכריז בעצרות בחירות, שהוא "יודע טוב יותר מכל הגנרלים מה באמת מתרחש בזירה נגד דעאש". עכשיו אנו יודעים למה הוא התכוון.
אבל הקרע בין טראמפ לבין קהיליית המודיעין התרחב עוד יותר בסוף השבוע בעקבות חשיפת "וושינגטון פוסט", ש-CIA הגיעה למסקנה שרוסיה התערבה במערכת הבחירות ב-2016 כדי לסייע לטראמפ לזכות בנשיאות. קודם לכן סבר המודיעין האמריקאי, שהמעורבות הרוסית נועדה רק לערער את האמון בשיטת הבחירות בארה"ב. החשדות שהקרמלין אכן נוטה חסד לטראמפ מרחפים באוויר זה מכבר, אך עד עתה לא ניתנה להם כל גושפנקה רשמית. טראמפ רואה בכך קריאת תיגר של המודיעין האמריקאי על ממשלו, והוא לא ישכח זאת במהרה.
על הרוח הרעה בין טראמפ לקהיליית המודיעין תעיד תגובתו על החשיפה: "אלה שמעלים טענות על ההתערבות הרוסית (לטובת טראמפ) הם אותם אנשים שטענו בזמנם שלסדאם חוסיין, שליט עיראק, היה נשק להשמדה המונית. הבחירות הסתיימו לפני זמן רב באחד מהניצחונות הגדולים ביותר בהיסטוריה במניין האלקטורים. הגיע הזמן להתקדם ולהחזיר את הגדולה לאמריקה".
בראיון ל"טיים" אמר הנשיא הנבחר: "אני לא מאמין שהרוסים התערבו בבחירות. פורצי המחשבים יכלו להיות מרוסיה, או מסין ואולי מדובר בכלל באיזה ברנש במרתף בית בניו-ג'רזי".
במקביל, מנסה טראמפ להתמודד עם מחוקקים רפובליקאים, שמביעים זעם גובר על יחסו הפייסני לרוסיה ולשליטה, ולדימיר פוטין. טראמפ לא עשה סוד מחיבתו לפוטין במהלך הקמפיין. הוא עגב עליו בפומבי. "אם פוטין יאמר דברים טובים עליי, אני אומר דברים טובים עליו", הוא אמר לפני כמה חודשים. ובהזדמנות אחרת: "פוטין הוא מנהיג גדול. הוא מקיים פיקוח הדוק על ארצו. אני לא אוהב את השיטה ברוסיה, אך בתוך השיטה הזו, פוטין הוא מנהיג טוב יותר מאשר ברק אובמה (בשיטה האמריקאית)".
בצעד שמכעיס עוד יותר את הרפובליקאים, רמז בסוף השבוע המטה של טראמפ שהמועמד המוביל למשרת שר-החוץ בממשל הנכנס הוא רקס טילרסון, מנכ"ל אקסון מוביל, חברת האנרגיה הגדולה בעולם. טילרסון הוא אחד מידידיה הגדולים של רוסיה בקהיליית העסקים בארה"ב ויש לו קשרים הדוקים עם פוטין. בשנות ה-90 הוא ניהל פרוייקט של אקסון באי הרוסי סחאלין ופיתח יחסי עבודה טובים עם פוטין. ב-2011 חתמה אקסון מוביל על הסכם לגילוי וניצול בארות נפט וגז באזור הארקטי ובסיביר עם רוזנפט, חברת אנרגיה בבעלות ממשלת רוסיה.
כעבור שנתיים, העניק פוטין לטילרסון את "עיטור הידידות", האות הגבוה ביותר שרוסיה יכולה להעניק לזרים שהיא חפצה ביקרם. אקסון הספיקה לגלות מאגר נפט בים קארה, אך הפרויקט כולו הוקפא לאחר שהקהילה הבינלאומית, בהובלת ארה"ב, הטילה סנקציות על רוסיה בעקבות פלישתה לקרים. טילרסון נהפך לאחד המתנגדים הגדולים ביותר להטלת הסנקציות ומתח ביקורת חריפה על ממשל אובמה בגין התנהלותו מול מוסקבה. מינויו הצפוי של טילרסון לשר החוץ מצביע בבירור על מדיניות הפייסנות כלפי רוסיה, שטראמפ מתכנן לנקוט.
למעשה, טראמפ מנסה למחוק בבת-אחת מה שהוטמע באמריקאים מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת: רוסיה (ובריה"מ לפניה) היא השטן, מקור כל רע עלי אדמות. דורות של אמריקאים זוכרים את תרגילי ההגנה האזרחית בבתי-הספר מפני הפצצות האטומיות של בריה"מ: בהישמע הצופר, כל התלמידים נקראו להתחבא מתחת לשולחנות...
תקופת מקארת'י, שבה התנהל מצוד גלוי אחר סוכנים קומוניסטים באמריקה, היתה דוגמה נוספת לעוויתות ההיסטריה האנטי-סובייטית שהרעידו את ארה"ב. גם לאחר נפילת אימפריית הרשע הקומוניסטית ופירוק ברה"מ לא התנערה ארה"ב מעוינותה לרוסיה. התחזקות הנטיות האנטי-דמוקרטיות של פוטין בשנים שחלפו רק מחריפות את העוינות הזו.
הממסד המודיעיני בארה"ב, שהאתוס שלו התגבש במלחמה הקרה, והקונגרס, שרבים מבכיריו לא שכחו את המאבק בקומוניזם, הם שני המעוזים האנטי-רוסיים החזקים ביותר בארה"ב. ובעוד שהמודיעין בארה"ב כפוף לנשיא, הקונגרס לא יזדרז לתת לטראמפ יד חופשית להפשיר את היחסים עם משטר פוטין. העובדה ששני בתי הקונגרס נמצאים בשליטת הרפובליקאים לא תעלה את הנשיא הנכנס על הכביש המהיר למוסקבה.
למעשה, אצל חלק מהמחוקקים הרפובליקאים - בייחוד חברי הממסד שתמיד הסתייגו מההשתלטות העוינת של טראמפ על מפלגתם - נוצרה דילמה: האם התלות המפלגתית בטראמפ, שיניף את הדגל הרפובליקאי בבית הלבן בפעם הראשונה אחרי שמונה שנים, תגבר על המשטמה כלפי פוטין? ההתנכרות המופגנת של טראמפ לשירותי המודיעין של ארה"ב, והחלטתו למנות תומך מוצהר של הקרמלין לשר-החוץ יוצרות דיסונאנס אצל המחוקקים האלה: האם האינטרס המפלגתי הצר ירמוס אחריות פטריוטית?
כבר עתה ברור ששני סנטורים רפובליקאים בכירים, ג'ון מקיין ולינדסי גרהאם, יובילו את המאבק נגד מינויו של טילרסון (המחוקקים הדמוקרטים, כמובן, ישימו רגל לטראמפ בכל הזדמנות). "אינני יודע מה היחסים בין מר טילרסון לוולדימיר פוטין, אבל אני יכול לומר לכם שזה מדאיג אותי", אמר אתמול מקיין. גרהאם הוסיף: "אני לא מכיר את האיש, אך אם הוא קיבל עיטור מהרוסים זה משהו שצריך לדבר עליו".
לדמוקרטים יש מסע צלב משלהם: הם דורשים למנות ועדת חקירה ממלכתית, שתבדוק האם ההתערבות הרוסית למען טראמפ אכן סללה את הדרך לניצחונו. אחרי ככלות הכל, בשלוש המדינות שהכריעו את הכף בבחירות הוא זכה ביתרון של 80 אלף קולות בלבד, כלומר יתרון של פחות מ-1% בכל אחת מהשלוש. האם לא ייתכן שההתערבות הרוסית, נאמר שחרור דוא"לים מביכים שנגנבו מהמטה של הילארי קלינטון, הצליחה להזיז כמה אלפי קולות למחנה של טראמפ? כמה רפובליקאים תומכים בדרישה זו. הם מודים שהתערבות של מדינה זרה בבחירות בארה"ב חשובה יותר מכל שיקול מפלגתי. כמובן, ועדת חקירה כזו, גם אם תוקם, לא תוכל כנראה לפסול את תוצאות הבחירות, אבל היא תוכל לשחוק את הלגיטימיות של ממשל טראמפ, ועל כך יאמרו הדמוקרטים: "דיינו".
ביסוד כל המרקחה הזו מונחת שאלה טורדת אחת: אם נצא מההנחה שטראמפ אינו משת"פ ביודעין של פוטין, האם הוא לא מצטייר עדיין כאידיוט שימושי בשירות הרוסים? אחד הטוענים כך הוא מייקל היידן, לשעבר CIA וראש הסוכנות לביטחון לאומי (NSA). במאמר יוצא דופן בחריפותו, ב"וושינגטון פוסט", בתחילת נובמבר, כתב היידן: "למען האמת, מעולם לא ראינו תופעה כזו... הראש בפועל לשעבר של CIA, מייקל מורל, אומר כי פוטין גייס את טראמפ כסוכן של הפדרציה הרוסית בלי שטראמפ יהיה מודע לכך. אני הייתי משתמש במונח 'פולזני דוראק' - אידיוט שימושי, אדם נאיבי, שרוסיה מפעילה אותו באמצעות מניפולציות. מאחורי גבו, הרוסים מתייחסים אליו בבוז, אבל פוטין מקבל בשמחה את התמיכה העיוורת של טראמפ בו".