בניין חברת החשמל / צילום: איל יצהר
מה עדיף מנקודת המבט הצרכנית: שוק ריכוזי שבו ספק אחד כמו חברת החשמל, שמוכר לצרכנים מוצר שמחירו מפוקח, או שוק מרובה שחקנים - ולעתים פרוע - דוגמת הסלולר, שבו ניתן להשיג מחירים טובים, אך גם ליפול למלכודות האותיות הקטנות, לשירות בעייתי ולטלפונים התכופים המציקים? במילים אחרות: האם הייתם רוצים לבחור בין אחד מכמה ספקים גם בשוק החשמל?
השאלה פתוחה והתשובה מורכבת. אי-אפשר הרי לעצור את הקידמה, ובעידן הרשת החכמה נוכל לבחור אפילו כמה פעמים ביום לעבור מספק לספק בלחיצת עכבר או הזזת אצבע על מסך מגע, בהתאם לתעריפים המתעדכנים כל הזמן. לא מן הנמנע שאף יפותחו אפליקציות המעבירות את הצרכנים אוטומטית בין ספקים שונים, בהתאם לכדאיות הכלכלית, לצד טכנולוגיות לניהול הצריכה הביתית על פי תעריפי שעות העומס והשפל.
העידן הזה אולי נשמע רחוק, אבל הוא מהווה השראה לגיבוש פרק האספקה ברפורמה בחברת החשמל. בממשלה מעוניינים להכניס ספקים וירטואליים על גבי התשתיות של חברת החשמל, והעניין במודל העסקי החדש מחלחל גם ליצרנים הפרטיים. מנהל בכיר באחת החברות בתחום הסביר ל"גלובס" שחלק מהיכולת להציע מחירים טובים יותר יהיה מבוסס על מודלים מימוניים משוכללים.
עם זאת, עידן הרשת החכמה המלאה רחוק מאוד בשלב זה. בשנים הקרובות צפויים להתחבר למונים החכמים 200 אלף בתי אב בלבד, כפיילוט שאחריו יוחלט אם לחבר את כל 2.7 מיליון הצרכנים בישראל לטכנולוגיה החדשה. בתסריט אופטימי מאוד תהיה בישראל רשת חכמה מלאה בסוף העשור הבא, וכל עוד היא לא תתקיים יהיה קשה לנהל תחרות משוכללת על האספקה לצרכנים.
עד שחזון התחרות על האספקה יוכל להתממש לטובת הצרכנים, אפשר להישען לרגע לאחור וליהנות מהמצב הנוכחי. מחירי החשמל בישראל נחשבים נמוכים יחסית למדינות אחרות, והציבור נהנה מסוג של "מועדון צרכנים", שבו רשות החשמל מפקחת בשביל כולנו על התעריף. ל"הסכם הקיבוצי" שלנו עם חברת החשמל יש ערך בפני עצמו, משום שהוא חוסך לנו את הצורך להתמקח ולהתמודד עם ריבוי הצעות ומידע, שרק יחמירו את הצפת המידע שבה אנחנו ממילא חיים.