בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
ממשלת ישראל מבצעת היפוך מוחלט בין סיבה למסובב. הנהגה צריכה לשלוט במדינה - לא להשתלט עליה עד כדי ערעור הדמוקרטיה. קו דק מאוד מפריד בין ניסיון לגיטימי ליצור משילות חזקה ויציבות פוליטית לבין הטמעת תרבות שלטונית קלוקלת, בעלת פוטנציאל של הדבקה בנגעי נפוטיזם.
הדוגמה האחרונה לכך, הצהרתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפיה יש לבצע יותר מינויים פוליטיים בדומה לממשל האמריקאי, מאחר ש"אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשלוט" - מדאיגה מאוד. בשירות הציבורי במדינה מתוקנת אמורים לעבוד אך ורק מי שטובת הציבור לנגד עיניהם - ולא אלה שמחכים להוראות מראש הממשלה ושליחיו.
ואם כבר מאמצים מודלים זרים - הרי שנתניהו,יודע טוב מכל אחד אחר כי אין מדובר על אותה שיטת ממשל, ואין אפשרות מעשית להעתיק רק חלקים נבחרים מהשיטה האמריקאית. ואם בכל זאת יחליט ללכת על כל החבילה - מעניין יהיה לשמוע את דעתו לגבי הגבלת כהונת השליט העליון לשתי קדנציות בלבד, כפי שנהוג בארה"ב.
הצהרה זו מצטרפת להצעת חוק הג'ובים שהגיש ח"כ דוד ביטן לפני מספר חודשים. היא קובעת כי מי שכיהן כחבר כנסת או שר במשך 3 שנים, ומי שכיהן כראש רשות מקומית במשך 5 שנים - יוכל להתמנות לאחר לדירקטור מטעם המדינה בחברות ממשלתיות, וזאת מבלי להציג "כישורים מיוחדים" (למשל תואר אקדמי, ניסיון בתפקיד ניהולי בכיר במגזר העסקי, ועוד).
הפיכת הפקידות לחזות הכול מקילה עם נתניהו ופוטרת את ממשלתו מלהתייחס לנושאי מדיניות, אסטרטגיה ומנהיגות. 10 שנים מכהן נתניהו כראש הממשלה, אך מה שמפריד, לטענתו, בינו לבין משילות הם "כמה מאות מינויים ללא מכרז". אלא שמינויים פוליטיים עשויים להעמיק עוד יותר את בעיית חוסר המשילות הקיימת. תארו לכם שכל שר יחליף את כל פקידי משרדו עם כניסתו לתפקיד, וכך ייעלם הלכה למעשה הזיכרון והידע הארגוני של הפקידות הבכירה.
זאת ועוד, מכרזים מונעים, או לכל הפחות מצמצמים, את הפוליטיזיציה בשירות המדינה, ובמיוחד במשרות הכי רגישות, כדי להמעיט ככל האפשר את הפגיעה באמון הציבור. במקום שייבחר האדם הטוב ביותר שוועדת האיתור סימנה, נתניהו רוצה למנות את האדם שרואה את הדברים בדיוק כמוהו. בדיוק כפי שהוא פועל בחודשים האחרונים בתחום התקשורת.
במחקר שהתבצע על-ידי הבנק העולמי נמצא כי במדינות שבהן השלטון נוהג למנות את אנשי שלומו לתפקידים, ללא קשר לכישוריהם, אפקטיביות הממשל נמוכה יותר (דוגמת מקסיקו). בנוסף, נמצא כי פרויקטים ומיזמים ממשלתיים שנוהלו על-ידי אנשים שמונו באופן פרסונלי - נחלו כישלונות רבים יותר.
כמובן שיש להבחין בין ההחלטה לאפשר לשרים למנות אנשים באופן עצמאי לתפקידים שמוגדרים מראש כ"משרות אמון" - כמו תפקיד המשנה למנכ"ל המשרד שאישרה הממשלה (כלומר מספר תפקידים בכירים שידוע מראש כי הם משויכים פוליטית) - לבין האפשרות להפוך כל משרה בכירה לנגועה פוליטית באופן פוטנציאלי.
מאחר שלא ממנים אצלנו שרים מקצועיים, כמו שנהוג בחלק ממדינות העולם, ישנה חשיבות רבה יותר לאנשי מקצוע במשרדי הממשלה. בנוסף, מה יעשו עובדי השירות הציבורי אשר יידעו שקידומם אינו תלוי בכישוריהם אלא בקשריהם? מצב זה עשוי להביא לא רק לירידה בתפקודם אלא גם בהימנעותם של אנשים איכותיים להיכנס למערכת הציבורית.
הצהרת נתניהו על הנחיצות במינויים פוליטיים לשם הגברת המשילות נראית כעוד תירוץ לכישלונות של ממשלתו, אבל אם היא תוגשם כמדיניות, הריסת השירות הציבורי עלולה להיות רק אחת מתוצאותיה. אסור לתת לזה לקרות.
■ הכותבת היא חברת כנסת (המחנה הציוני).