מבקר המדינה יוסף שפירא/ צילום: תמר מצפי
כשאומרים "המפקח הכללי", קופצת לראש תמונתו של רוני אלשיך, שראש הממשלה בנימין נתניהו הציב אותו בראש המשטרה. אבל מתברר כי יש עוד תפקיד המוגדר "מפקח כללי", שגם אותו מינה נתניהו - וזהו המפקח הכללי במשרד ראש הממשלה, האחראי לענייני ביקורת המדינה.
המפקח הכללי הזה אמור לרכז את פעילות משרדי הממשלה לתיקון הליקויים שנחשפו בדוחות מבקר המדינה. הוא זה שמביא את הערות המבוקרים בצמידות לדוח המבקר, והוא אמור לדווח למבקר על הטיפול בליקויים.
מאז אפריל 2016 מכהן בתפקיד יאיר וולף, שהיה ראש מועצת גוש עציון והוא שכנו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, בהתנחלות אלעזר. וולף כיהן בתפקיד בכיר במנהלת תנופה לטיפול במפוני גוש קטיף בעקבות ההתנתקות.
כשוולף התמנה, כתב לו נתניהו: "יעילותה של הביקורת, מקיפה ורצינית ככל שתהיה, מותנית בכך שהיא תילמד ותיושם על-ידי הגופים המבוקרים.. נודעת חשיבות עליונה לעבודת אגף המפקח הכללי במשרד ראש הממשלה".
אלא שהדיווחים על טיפול משרדי הממשלה בליקויים הם חלקיים ולא אמינים במקרים רבים. מבקר המדינה, יוסף שפירא, יחד עם נציגי משרדי הממשלה ובשיתוף הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, התחילו לפני שנתיים הליך של ניסיון לשפר את מערך הטיפול בליקויים.
זה לא מסובך: החוק ממילא מחייב את משרדי הממשלה ויתר 1,500 הגופים המבוקרים לדווח על הטיפול בליקויים. נותר רק להתקין תקנות פשוטות: המשרד הממשלתי יהיה חייב להצהיר מה יתוקן, מי האחראי על התיקון ומתי צפוי סיום התיקון.
מי שמתלונן על בעיות משילות, צריך לברך על תקנות שאינן מאפשרות למשרדי הממשלה להתחמק מאחריות. מי שמדבר בשם השקיפות, צריך גם לברך על פרסום פומבי של ההתחייבות לתיקון הליקויים.
בשבוע שעבר, בוועדה לביקורת המדינה, טורפד הניסיון של מבקר המדינה להגיע להסכמה על תקנות הדיווח - מכה נוספת למעמדם של שומרי הסף. צוות ה"חיסול" כלל את חברי הכנסת דוד ביטן, יו"ר הקואליציה (ליכוד), ובצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), שקיבלו תמיכה מפורשת ממשרד ראש הממשלה. הנימוק העיקרי שלהם היה שמדובר בפלישה של המבקר לתחום שאיננו בסמכותו.
מנכ"ל משרד מבקר המדינה, אלי מרזל, הופתע מההתנגדות, והוא אומר: "אני מקווה שכולם יתעשתו ויבינו שמדובר בהסדרת תקנות בנושא מרכזי של ממשל תקין בישראל".
מקווה? שישיר התקווה.