ילדה עצובה / צילום: שאטרסטוק
לפני מספר שבועות הוקלטה מורה מתעמרת בילד בן 6 ומשפילה אותו עד עפר. לאחר בירור מעמיק, שכלל בין השאר השעיה, שימוע וועדת משמעת, הוחלט במשרד החינוך שהמורה לא תחזור ללמד בבבית-הספר. היא תועבר לבית ספר אחר.
הקומפוסט יצא לפנסיה
העונש האכזרי הזה הוא רק דוגמא קטנה לאופן שבו נוהגים במגזר הציבורי בעובדים שסרחו. לא משנה כמה המעשה קשה או מביש, בציבורי אף פעם לא זורקים את הזבל, מסריח ככל שיהיה, רק מזיזים אותו ממקום למקום, עד שהוא נרקב ויוצא לפנסיה.
ככה זה כשיש קביעות, לעולם אי אפשר להיפטר מעובד שסרח. המערכות נתקעות איתו לעשרות שנים, מקסימום מצליחות להעביר את הקוף לכתף של מישהו אחר במערכת. רק שהפעם לא מדובר באיזה פקידון עצלן, בטלן, תחמן או מושחת, מדובר במורה. מורה לחינוך מיוחד, לא פחות, שעולבת בילד מיוחד, צורחת עליו, משפילה, מכנה אותו חוצפן, ילד רע, מגעיל, חיה. היא מבטיחה לילד בן 6 שאף אחד לא ירצה להתקרב אליו אף פעם או להיות חבר שלו, היא לא מפסיקה גם כשהוא בוכה, מאיימת לסגור אותו בחדר קטן לבדו, "כמו חיה בכלוב".
הפיוט הזה נמשך ונמשך, ולמי שחושב שזו הפעם הראשונה, מומלץ שירגיע. ברור לי שלא מדובר במקרה חריג או חד פעמי (אלא אם בדיוק כשהוקלטה חוותה הגברת התקף טורט לראשונה בחייה), שהרי במקצועה היא נתקלת בילדים עם קשיי התנהגות על בסיס יומיומי. מדובר במורה ומחנכת בישראל שזה הסגנון שלה, רק שעד אותו היום הצליחה איכשהו לחמוק מתחת לרדאר.
המקומם הוא שבאותו אירוע פדגוגי השתתפה גם סייעת, אלא בניגוד למוגלה לבית ספר אחר, הסייעת לא תוחזר לעבודה. למה? להערכתי כי אין לה קביעות. הסייעת איננה עובדת משרד החינוך, היא מועסקת על ידי הרשות המקומית, כנראה כעובדת רגילה, זמנית, מזדמנת או סתם בהמת קבלן, מה שמאפשר להעיף אותה לכל הרוחות, וטוב שכך.
צבא של עובדי קבלן
מחלה הקביעות היא הגורם המרכזי לחוסר היעילות של המגזר הציבורי ולרמת פריון הנמוכה שלו, שמדרדרת בעקבותיה את הפריון של המשק הישראלי כולו, על כל המשתמע מכך. חוסר היכולת לפטר עובדים, ולעיתים אף להזיזם לתפקיד אחר, הם שהביאו את קברניטי המגזר להמציא את מוסד 'עובדי הקבלן' שנועד לאפשר רמה מסוימת של גמישות ניהולית, אבל עם הזמן גדל לממדים עצומים. למה? כי אפשר, אז למה שאחרים לא יעבדו קשה במקומנו? הרי כסף לממן אותם יש בשפע, רק במקום שיושקע בנו משלמי המיסים הוא מבוזבז על עוד ועוד כוח האדם, שהיקפו ועלותו במגזר הציבורי מפלצתיים גם ככה.
זה מה שקורה כשאין מקל. עובדים קבועים עושים מה שהם רוצים (ובעיקר - לא עושים), אבל מאידך נהנים מגזר גדול ומתקתק - שכר נאה ויציבות תעסוקתית עד הפנסיה, ללא קשר לכמות ולאיכות, מספיק לבוא בבוקר לעבודה (וגם זה בתנאי שאין איזו השתלמות, חופשון, נופשון, או מיחוש גרון).
אז גם הגברת יאנוש קורצ'ק תמשיך לבוא לעבודה, רק שעכשיו מארגנים לה בשר טרי להתעמר בו, כיתה חדשה בבית ספר אחר. אני לא מקנאה בילדים שיזכו ליהנות מכישוריה, מאמינה שאם ילד שלי היה צריך ללמוד אצלה הייתי הופכת עולמות, כולל מסע שיימינג שלא נראה כדוגמתו, העיקר שכף רגלה לא תדרוך יותר בכיתה.
מאפיה שיק
מצידי שידחפו אותה בכל תפקיד אחר במערכת הגדולה והמסואבת הזאת, אולי עם הטמפרמנט שלה (והמאפיה שיק) היא תצליח להעיר כמה מהגוויות שמסתובבות שם ללא מעש. לא חסרים כאלה ברחבי המגזר הציבורי כולו, בטח שלא במערכת החינוך, שמשום מה מאמינה שדווקא לילדי החינוך המיוחד מגיע את הטוב ביותר. מנפלאות הקביעות.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com