איתמר בן גביר / צילום:תמר מצפי
מן העיתונות: "לפני כחודש כינה העיתונאי יועז הנדל את יו"ר ארגון 'להבה', בנצי גופשטיין, 'משתמט' - ולאחר מכן הוסיף כי גם עו"ד איתמר בן-גביר השתמט משירות בצה"ל". הדברים נאמרו בגלי צה"ל. עו"ד בן-גביר הגיש תביעת דיבה ודרש התנצלות ופיצוי של 100 אלף שקל. גלי צה"ל דחו את הדרישות.
עושי צרות
גופשטיין ובן-גביר טוענים כי אכן לא שירתו בצה"ל, אבל לא משום שסירבו לעשות זאת. הם טוענים בכתב התביעה כי למעשה ההפך הוא הנכון. הם בהחלט רצו לשרת ואפילו פעלו ולחצו כדי שיגייסו אותם. אבל הצבא לא רצה שני חבר'ה שהיה חשש כי ינסו לעורר תסיסה בקרב חיילים ולהעביר אותם על דעותיהם ולהופכם לימנים קיצוניים כמותם. שמם של השניים הלך, והולך, לפניהם כעושי צרות, אז צה"ל לא רצה להתעסק אתם.
אין הגנת "אמת דיברתי"
בכתב ההגנה גלי צה"ל לא כופרת בעובדות אלה, אבל טוענת כי המילה "משתמט" אינה לשון הרע. בחוק שעוסק בסוגיה זו נאמר, בין השאר, כי לשון הרע היא פרסום כוזב העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם. ההגנה היעילה והטובה ביותר היא "אמת דיברתי". אבל במקרה זה ברור שהביטוי משתמטים אינו משקף את האמת, מכיוון שהשתמטות מקובלת כאקט של התנגדות וסירוב לשרת בצה"ל, וזה לא מה שקרה כאן.
הביטוי משתמט הוא דיבה?
השאלה אם הביטוי "משתמט" הוא לשון הרע, היא שאלה של פרשנות. ברור שזו אינה מחמאה בציבור הרחב. אבל אולי בקבוצת ההתייחסות של שני התובעים זו דווקא כן מעלה, ואולי אפילו מצווה? האם במקרה כזה אפשר לומר שנפגע שמם הטוב?
החוק אומר שהמבחן הוא מה חושב האדם הסביר. שהוא, בדרך-כלל, השופט. כלומר, שוב, עניין של פרשנות.
חשוב לזכור כי העובדה שפרסום אינו נכון, כשלעצמה, אינה יוצרת לשון הרע. צריך שהפרסום הזה יפגע בתובע בצורה כלשהי. על רקע המוניטין של השניים, האם אפשר לומר שיש פגיעה בשמם הטוב? ללא ספק תישאל השאלה אם בכלל יש להם שם טוב בתחום זה.
מהפרסומים בעיתונות, אני מבין שגלי צה"ל מסרבת להתנצל ולשלם - ומציעה במקום זאת הבהרה. אני חושב שזו הצעה סבירה מאוד. בהבהרה ייאמר, ללא ספק, כי הנדל טעה, וכי השניים לא שירתו בצה"ל שלא ב"אשמתם".
לדעתי, זה צריך לספק את התובעים. אבל גם אם הם לא יסתפקו בהבהרה ויתעקשו על התנצלות ופיצוי - ראוי שבגלי צה"ל יבהירו בכל מקרה כי שידרו מידע לא נכון, שכן זה הדבר הראוי לעשותו, ללא קשר לסוגיה המשפטית.