שדה סולארי / צילום: איל יצהר
אי אפשר להתנגד למכרז הסולארי שיושק השבוע, משום שגם מעט מדי ומאוחר מדי עדיפים במקרה הזה מהימנעות מוחלטת מפעולה. ובכל זאת, ההוצאה לדרך של שדות סולאריים חדשים היא גם הזדמנות להזכיר שפעילותה של הממשלה בנושא היא הפגנת בוז עמוק ומהדהד ביחס לאזרחי ישראל, הזכאים ליהנות מאוויר נקי וממחירים זולים. במקרה הזה קשה לומר שהממשלה מתנהגת כמו מדינת עולם שלישי, משום שאפילו בחלק מהמדינות האלה מצב האנרגיות המתחדשות טוב מאשר בישראל.
כך, למשל, ניקרגואה, זינקה בתוך פחות מעשור מאפס ל-54% חשמל נקי ברגעי השיא, והציבה לעצמה יעד של 90% אנרגיות מתחדשות ב-2020. הכל כדי להשתחרר מהתלות בנפט הנרכש במטבע זר ורושש את המדינה. מרוקו מחוייבת ל-50% מתחדשות ב-2020 ול-42% ב-2016, והודיעה ב-2014 שתגייס ותשקיע בעצמה 11 מיליארד דולר. גם מרוקו הונעה לכך כדי להפחית את עלות הדלקים, ועתה היא מתכננת להפוך ליצואנית חשמל נקי לשכנותיה כחלק מהתכנית להחזר ההשקעות.
קוסטה ריקה הגיעה כבר לייצור 100% חשמל נקי במשך חודשים ארוכים, וגם דנמרק מתקרבת ליעד לעתים קרובות, בזכות השקעה מאסיבית באנרגיית רוח, המספקת לה 42% מהחשמל בחישוב שנתי. בתחילת 2016 הכריזה שבדיה שתשקיע 546 מיליון דולר בשנה במגוון אמצעים וטכנולוגיות, כדי להתקדם כמה שיותר מהר ל-100% אנרגיות מתחדשות.
על על פי דו"ח האנרגיה הגלובאלי ל-2016 של חברת היעוץ הצרפתית אנר-דאטה (Enerdata), עשר המדינות המובילות את התחום בעולם ייצרו ב-2015 בין 35.5% מהחשמל ממקורות מתחדשים (ספרד) ל-97.9% (נורבגיה). אפילו סין המזוהמת הגיעה כבר ליותר מ-25%, וכרבע ממדינות העולם התחייבו ליעד של 50% ב-2030 ו-100% ב-2050.
ומה בישראל? החשמל הסולארי מהווה כיום כ-1.5% עלובים מכלל ייצור החשמל, וגם תוספת של 1,000 מגה-ואט עד 2020 לא תביא את המדינה לעמידה ביעד הנמוך של 5%, אלא ל-2.5% בלבד. כדי לעמוד בהחלטת הממשלה על הפחתת פליטות לקראת ועידת האקלים בפאריס, זקוקה ישראל לכ-5,000 מגה-ואט מותקנים של אנרגיות מתחדשות ב-2020, כפול מהתכנון. אם מימוש היעד של 17% ב-2030 יהיה תלוי בהתנהלות ממשלתית כמו זו של השנים האחרונות, הרי שישראל עלולה לסיים את העשור הבא עם חצי מהכמות בלבד.
במסגרת ההיערכות לוועידת פאריס, התחייבו מדינות האיחוד האירופי לצמצום פליטות גזי החממה ב-36% עד 2030 לעומת 2005, במספרים מוחלטים. ממוצע ה-OECD עמד על התחייבויות לצמצום הפליטות ב-33% וארה"ב התחייבה ל-32%. ישראל, לעומת זאת, התחייבה רק להורדת הפליטות לנפש ב-26%, מ-10.5 טון גזי חממה ב-2005 ל-7.7 טון ב-2030, בעוד שכמות הפליטות המוחלטת דווקא תגדל ב-14%.
"קנס דלקים" ב-40 מיליון שקל ליום
אלמלא המחדלים האיומים בחיבור מפעלים לגז טבעי ובהעברת מאות אלפי כלי רכב להנעה בגז טבעי - בעיקר אוטובוסים ומשאיות - היה אפשר לטעון שהממשלה אינה רשלנית אלא עובדת בשביל טייקוני הגז: אלה שמפיקים אותו, אלא שמשווקים אותו ואלה שמשתמשים בו לייצור חשמל בתחנות כוח פרטיות. הם יהיו הנפגעים הראשיים מהכנסה מאסיבית של אנרגיות מתחדשות. אלא שהמחדלים בייצור לקוחות למונופול הגז ולמתחרה היוונית החדשה, בהנחה שאינם חלק מקונספירציה מתוחכמת ליצירת מצג שווא של רשלנות, או לשמירה על לקוחותיו של יצחק תשובה בתחנות "דלק", מעלים את המחשבה שחדלות האישים של ההנהגה הישראלית חזקה אפילו יותר מקשרי ההון-שלטון.
התוצאה של החידלון הזה, השייך קודם כל לראש הממשלה - שהוא היחיד שמסוגל להוביל מהלך לאומי גדול ומהיר בתחום - היא המשך הרעלת מיליוני אזרחי מדינת ישראל בזיהום אוויר קטלני. עשרות אלפי נפגעי שבץ, לב, סרטן ומחלות נשימה מדי שנה; אבדן 27 אלף שנות חיים; והוצאות בריאות בכ-20 מיליארד שקל בשנה. על כך מתווסף "קנס דלקים" לייצור חשמל המגולגל לתעריף, שכיום מוערך ב-27 מיליון שקל ביום, וב-2030 עשוי להגיע ל-40 מיליון שקל ביום, כלומר 1.2 מיליארד שקל בחודש. כבר כיום ניתן לחסוך 20% הללו, ובתוך פחות מעשור ניתן יהיה לחסוך לפחות 50% אם לא 100%.
ובעוד שבדיה השקיעה רק בשנה שעברה כמעט 550 מיליון דולר במעבר לאנרגיות נקיות, וממשלות בכל העולם משקיעות גם הן מיליארדים בחשמל נקי, ממשלת ישראל הקצתה במסגרת התוכנית הלאומית להפחתת פליטות 800 מיליון שקל בלבד עד 2030, מהם 300 מיליון שקל במענקים ו-500 מיליון שקל בערבויות מדינה לפרויקטים של התייעלות אנרגטית. השקעות ישירות באנרגיות מתחדשות? יוק.
מדיניות האנרגיה של ממשלת ישראל היא אם כן הפגנת בוז וזלזול באזרחי המדינה. בחסות הצפת המידע ומאות הסוגיות הציבוריות הבוערות, רובם אפילו לא יודעים זאת. אם דבר לא ישתנה, אזרחי ישראל ימשיכו לשלם בשתיקה חשבונות חשמל יקרים מדי, לקבל את התחלואה הנגרמת מזיהום אוויר כגזירת גורל, ולהתבוסס לשביעות רצון ראש הממשלה וחלק משותפיו במריבות בין ימין ושמאל.