משה כחלון, שר האוצר (צילום: תמר מצפי)
מסר מרכזי של חג פורים ומגילת אסתר הוא להזכיר לנו שהשלטון לעתים רוצה לעשות דבר אחד, ויוצא לו בדיוק להפך. "ונהפוך הוא". העץ שהכין המן למרדכי שימש לבסוף לתלייתו שלו. אפילו המחלוקת בחז"ל אם אחשוורוש מלך טיפש היה או חכם נועדה להצביע בעיקר על המורכבות השלטונית, כאשר לעתים רק בדיעבד ניתן לומר אם החלטה מסוימת הייתה נבונה או מטופשת. דוגמאות אקטואליות לא חסרות אצלנו.
במשך שנים שררה פה הנחה ששליטת המדינה על קרקעות המדינה - על השיווק, על התכנון ועוד - מאפשרת לה לשלוט בהיצע ובמחירים. 93% מהאדמות הן של המדינה, ברצותה משחררת וברצותה מווסתת. ובפועל? כמו כל מונופול, גם המדינה איננה יעילה ופקידיה אינם מוכשרים למורכבות ולגמישות שדורשת המשימה. אפשר רק לנחש עד כמה עוצמתית הייתה תנופת הבנייה כיום אילו קרקעות המדינה ותכנונן היו בידיים פרטיות, כאשר שוק הנדל"ן כל-כך רותח והמחירים בשיא.
ומה לגבי תוכנית הדגל, "מחיר למשתכן"? שר האוצר הצהיר בתחילת הדרך שכאשר פרויקט מחיר למשתכן יציע דירות מסובסדות בהנחה של 200 אלף שקל לפחות, הקבלנים שבונים את הפרויקטים שמסביב יהיו מוכרחים ליישר קו ולהציע הנחות דומות. אבל לרוע המזל, ההשלכות הרוחביות אכזבו. במקום להוריד מחירים, הקבלנים מגלים שערך הקרקעות הרגילות - אלה שמיועדות למי שאינו זכאי להשתתף בהגרלות מחיר למשתכן - רק הולך ועולה, ובמקביל מטפסים כמובן גם מחירי הדירות.
הג'וקר החדש של כחלון, מס ריבוי דירות, נועד בעיקר לשחרר דירות של משקיעים לשוק. לדאבונו של שר האוצר, שעדיין תקוע עם החוק בבג"ץ, מרבית הכלכלנים חוששים היום בעיקר מהירידה בהיצע השכירות ומעליית מחירי השכירות בעקבות דחיקת רגלי המשקיעים - תוצאה שכמובן בעיקר תכאיב לצעירים מחוסרי הדירה, אלה שכחלון דואג להם, וגם עלולה להעיר את האינפלציה (הצמודה למחירי השכירות ולא למחירי הדירות).
אותו כנ"ל לגבי מס שכירות הוגנת, שחרף כל יתרונותיו יגביר כמובן את הרגולציה ועלול לצמצם את היצע השכירות בענף; ואי אפשר בלי להזכיר את תיקון 101, הרפורמה המדוברת בחוק התכנון והבנייה, שהבטיחה לקצר הליכים בין השאר באמצעות הגשת בקשות מקוונות באינטרנט, ובחודשים האחרונים אנו עדים בעיקר לבוקה ומבולקה (עד כדי כך, שאפילו השר עצמו כבר הודיע שאפשר יהיה לחזור לשיטה הישנה). ונהפוך הוא, אמרנו?