תוך פחות מיממה הפכה חברת מובילאיי לתקווה הכלכלית הגדולה של העם היושב בציון. עם היוודע רכישת החברה על-ידי קבוצת אינטל, עלה עם שלם על יצועו עם חיוך על השפתיים, וחלומות על רכב אוטונומי בחניה, והתעורר בבוקר עם ציפיות להפחתת מסים. בפוליטיקה הישראלית לא מחכים דקה.
ברגע שיוצא נתון כלכלי חיובי ראשון - מיד יש מי שלוקחים עליו קרדיט, מכריזים ניצחון, ואף הולכים לבחירות. מה קרה כאן ברבעון הרביעי של 2016, כאשר צמיחת המשק זינקה ב-6.2%? מה מסביר נתון כל-כך חריג? האם זה בסך-הכול גל רכישות של מכוניות, כפי שמעריכים בבנק ישראל, או שהכלכלה עלתה באמת על פסים של צמיחה מואצת. ואולי הנתון אינו סופי, וכפי שכבר קרה בשנה שעברה יתברר בסוף, שהאומדן הראשוני היה מוטעה ושהצמיחה הרבה יותר חלשה מכפי שדווחה?
התשובות והתמיהות לכל שאלות האלה מעסיקות את כלכלני המאקרו, אבל את הפוליטיקאים שמנווטים את ספינת הכלכלה הישראלית - הן כבר לא מעניינות. מה שרלוונטי מבחינתם הוא הקרדיט על ההישגים. והקרב על הקרדיט מתחדד עכשיו שבעתיים, בגלל ההחלטה המסתמנת על בחירות מוקדמות.
יש כאן משחק כפול. הנתונים הכלכליים לא רק ישמשו כלי משחק בבחירות כאלה, הם גם השפיעו על האמירות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמו גם של שר האוצר שלו, משה כחלון, שאפשר מבחינתם ללכת לבחירות. שני האישים מבינים בחושיהם החדים, שהמשק נמצא כרגע בנקודת שיא, שממנה אולי אפשר רק לרדת. שעכשיו הזמן למנף את התחושה שמצבנו הכלכלי משתפר, ולהפיק ממנה את מרב ההון הפוליטי. שצריך להילחם על הקרדיט, אם אפשר באלגנטיות, ואם אי-אפשר אז בכוח - וללכת לבוחר כמנצח.
את המנטליות השלטת בפוליטיקה הישראלית כינו בעבר מנטליות גלותית. היום אפשר לכנות אותה מנטליות טוויטר.
שלשום ואתמול כבר לא רלוונטיים, רק הציוץ הקרוב. שאלות כמו איך מבטיחים צמיחה גבוהה לאורך זמן, מושגים כמו צמיחה, מדיניות כלכלית ארוכת טווח, תכנון אסטרטגי - כל אלה נועדו בשביל המפסידנים. כי מי שזורע, שותל, ומחכה עד הסוף כדי לקטוף את פירות ההצלחה - סופו שיישאר מאחור, בלי פירות ובלי שלטון. המנצחים אצלנו הם אלה שקוטפים את הניצן הראשון, ורצים איתו לבוחר לגזור קופון. אצלנו בפוליטיקה חייבים לממש את הרווח מהר-מהר, כי מי יודע מה יקרה מחר, מה יהיה עד הציוץ הבא.
הכלכלה לא גרמה לנתניהו להחליט על הקדמת הבחירות. ההחלטה הזו נקבעת על-ידי שיקולים פוליטיים. בפוליטיקה יש תאגיד, ויש תקשורת, ויש שר אוצר שפתאום מתברר - לפחות לפי הפרסומים בתקשורת - שהוא במגעים עם מנהיג המחנה-הציוני, ואולי השניים רוקחים יחד איזה ניסיון קטן לפוטש. אז השיקולים הפוליטיים משכנעים את קברניט האונייה שלנו, בעצת יועציו, להורות לאונייה לשנות את כיוון ההפלגה - אל נמל הבחירות המוקדמות.
הנתונים הכלכליים, שהיו שם על שולחנו של ראש-הממשלה ברגע שבו התקבלה ההחלטה על שינוי הכיוון - היו באמת יוצאי דופן. תראו מה היה לנו בחודש האחרון: קפיצה גדולה בצמיחה, מעל ומעבר לכל התחזיות, עסקה חלומית של מובילאיי-אינטל, שמסדרת כבר בתחילת השנה, עודף נאה ובלתי צפוי של 3-4 מיליארד שקל לקופת ההכנסות מסים של האוצר.
וכך - יש כסף להורדות מסים. יש שקל חזק שמרים לנו את הכבוד הלאומי, ומאפשר לנו לטוס לאירופה כמו מלכים ורוזנים; לקנות בלי חשבון באינטרנט בדולרים, כאילו מדובר בשקלים. ואחרון חביב, שוק הנדל"ן, המפלצת הדוהרת של מחירי הדירות - שאחרי שנתיים שכחלון מנסה עליה את כל הטריקים שבספר ומחוצה לו - מתחילה סוף-סוף להשתעל, להראות סימנים ראשוניים של הצטננות.
האופוריה הכלכלית הזאת לא תימשך עוד זמן רב. הסיכויים להשיג שוב נתונים כאלה ברבעונים הבאים, או אפילו להתעלות עליהם - נמוכים מאוד.
אז בשורה התחתונה אפשר להבין את ההתמרמרות של כחלון על כך שנתניהו מופיע רק כשיש הצלחות, אבל כנראה רק כך מנצחים בישראל בבחירות.