בילאל להואני / צילום איל יצהר
כנראה מי שהאמין הכי הרבה בבילאל להואני, עוד כשהיה ילד, הוא להואני עצמו. "תמיד אתגרתי את עצמי", הוא אומר. כשהיה בן 6 בנה רכבל בכפר הולדתו שבגליל, ואף גבה תשלום למי שרצה להשתמש בו. יזם ואיש עסקים בגיל 6 אנחנו שואלים, והוא עונה בחיוך: "משהו כזה".
להואני הוא אחד מיזמי ההיי-טק הבודדים והמצליחים במגזר הערבי. במהלך הראיון, לא קל לו לגעת בעובדת היותו בן מיעוטים ובהשלכותיה על הקריירה הענפה שלו, אך בין השורות ניתן להבחין במשקעים שנוצרו בו כתוצאה מהקשיים שחווה במהלך הדרך.
הוא נולד, גדל ועדיין גר בעיר עראבה שבגליל למשפחה מרובם ילדים וקשת יום. מגיל מאוד צעיר הצטיין במדעים מדויקים, דוגמת מתמטיקה ופיזיקה, וכנראה הסיפור הבא שלו ממחיש זאת יותר מכל: "יום אחד פגשתי את המורה שלי לפיזיקה והתברר לי שהוא שמר על המחברת שלי והעביר אותה לבת של אח שלי. במשך כל השנים, עד שפרש לגמלאות, הוא השתמש בה כדי ללמד תלמידים אחרים שלו איך לפתור בעיות בפיזיקה. תמיד פתרתי נכון", הוא מתגאה.
- היית מצטיין כיתה?
"משהו כזה. כל הזמן תיקנתי את המורה שלי ל-5 יחידות פיזיקה. הוריי לא למדו, ואימא שלי אפילו לא ידעה קרוא וכתוב. אחיי היו בסדר, לא כמוני, והמצב הכלכלי הקשה בבית לא אפשר לרובם להתקדם".
- אז איך אתה מסביר שבלטת ככה, בין חבריך ללימודים ובין אחיך?
"אולי בגלל שהמורה שלי לפיזיקה היה שכן שלנו, וידע שאני בא ממשפחה עניה. ברגע שהוא הבין שאני גאון, הוא השקיע בי יותר".
כשהיה בן 18, התקבל ללימודי הנדסת חשמל משולבת תוכנה בטכניון, אך אחרי 6 שנות לימוד וכשהוא מנסה למצוא תעסוקה במקצוע שלו, להואני נתקל במציאות די קשה ונאלץ לחזור לכפר שלו ולעבוד כפועל בניין במשך כשנה. "כמעט שלא היה אז היי-טק, ובמיוחד לא בגליל. אפילו לחבריי היהודים לספסל הלימודים היה קשה למצוא עבודה, אז ברור שלי היה עוד יותר קשה. היו רגעים שכמעט התייאשתי".
- מי דחף אותך ללמוד בטכניון?
"אני. רציתי ללמוד את המקצוע הכי מסובך, את זה שדרשו עבורו את הציונים הכי גבוהים".
- אתה אוהב להקשות על עצמך?
"כן, לאתגר את עצמי. כשהייתי קטן, המצאתי כל מיני דברים. בגיל 6, לדוגמה, בניתי רכבל בכפר. זה היה רכבל פרימיטיבי, אבל גביתי כסף עבור השימוש בו".
- עד כמה קשה היה להיות הערבי הכמעט בודד במחזור שלך בטכניון?
"זה לא היה פשוט. הייתי די לבד, ולפעמים לא ידעתי מאיפה להשיג חומרי לימוד ולא היה לי את מי לשאול".
- נחשפת לגזענות במהלך התקופה הזו?
"לא ממש".
אחרי שנה כפועל בניין, התקבל לעבודה זמנית כמהנדס תוכנה בחברת BOS שהייתה אז בין חברות הטכנולוגיה המתקדמות בארץ. "ביקשו ממני לנסות לגרום למחשב 400S Mainframe לעבוד בשפה הערבית. הקציבו לי חצי שנה. הלכתי לספריית הטכניון, אחרי שעות של חיפוש מצאתי דף אחד באיזשהו ספר שעזר לי, ואחרי שבועיים סיימתי את המשימה. מנהלי BOS היו בהלם. הם קיבלו אותי ל-3 חודשי ניסיון, ושילמו לי 2,000 שקל בחודש - שכר שגם אז היה נמוך. אחרי 3 חודשים, הפכתי לעובד קבוע והעלו לי את השכר ל-2,500 שקל אבל מאז העלאות השכר שלי תמיד היו בשיעורים דו ספרתיים גבוהים או אפילו תלת ספרתיים".
- היית העובד הערבי היחיד בחברה?
"כן. רק אחרי 7 שנים בערך, במהלך שנת 2000, קלטנו עובד נוסף מהמגזר".
- היית מודע לפערי שכר בחברה בין יהודים לערבים?
"היו פערים, אבל אני לא בטוח שזה היה בגלל הבדלי גזע. אני זוכר שהיה מישהו שעבד תחתיי, שבא להתלונן בפניי על המשכורת שלו וכך הבנתי שהוא מקבל יותר ממני. התעצבנתי, ובתגובה הכפילו לי את המשכורת".
- אתה בטוח שפערי השכר לא נבעו מהיותך ערבי בחברה שרוב עובדיה יהודים?
"לא נראה לי. אני פשוט לא ביקשתי".
- בטוח?
להואני משתהה, ואנחנו עוברים לשאלה הבאה.
- איך נוצר החיבור הראשון שלך לפתרונות הדפסה?
"כשביקשו ממני לעשות אמולציה, כלומר להמיר טרמינל של מחשב IBM בכרטיס PC. הצלחתי ואז ביקשו ממני לעשות אמולציית הדפסה, ותוך שנה אמולציית ההדפסה שלנו הייתה הכי טובה בעולם, אפילו יותר משל IBM עצמה". מאותה נקודה והלאה, הפך להואני יחידה עסקית שולית בחברה ליחידה הרווחית ביותר שלה.
- מתי חל בך המפנה והבנת שאתה רוצה לצאת לדרך עצמאית?
"כשפיתחתי פתרון הדפסה שאפשר להדפיס לא רק ממחשבי S400. החברה לא ממש התלהבה ממנו, ונעלבתי. זה היה רגע מאוד מהותי עבורי בכל הקשור ליזמות. בהמשך, מבנה השליטה ב-BOS השתנה והחלטתי לפרוש אחרי 10 שנים".
- לא חששת?
"קצת. היו ימים שלא ישנתי בלילה כי כבר לא הייתה לי הכנסה קבועה".
הרוח היזמית של להואני גברה על חששותיו, והוא הקים את Virtual Printer Sign, שפיתחה חתימה אלקטרונית על מסמך דיגיטלי מוגנת פטנט - בין היתר מתוך מטרה לחסוך בעלויות הדפסה מיותרות. יותר מאוחר נולדה Epaper, שמפתחת פתרונות לאבטחת הדפסה (לדוגמה, לא ניתן להדפיס ללא הרשאות) והיא מקור הונו העיקרי של להואני. פתרונות החברה, כמעט מונופול בתחומה, מוטמעים אצל 1,000 לקוחות בערך בארץ ומחוצה לה (בעיקר כאלו ששמירה על סודיות מהותית עבורם) דוגמת משרד מבקר המדינה, התעשייה האווירית, משרד הביטחון, הוועדה לאנרגיה אטומית ועוד. השותף הבינלאומי של החברה הוא ענקית פתרונות ההדפסה היפנית Brother שמשווקת את פתרונות Epaper בשוק האירופי והרוסי. בקרוב תחדור Epaper לשוק האמריקאי וההודי, וכך תשמר את קצבי הצמיחה הגבוהים שלה ואת הרווחיות שלה.
באחרונה החל לגלגל את הרעיון של שירותי הדפסה בענן דרך חברה שלישית שלו, Global Public Print Service שמה, שמאפשרת להדפיס בכל מקום, וכך מניידת משימות הדפסה.
- לאורך כל הדרך שעשית, הרגשת שאתה צריך להוכיח את עצמך יותר מאחרים?
"כל הזמן, אבל לא רק בגלל שאני ערבי. הייתי חייב להיות מיוחד כדי להתקדם. בתחילת הדרך, כשהייתי חברה של בן אדם אחד, הסתכלו עליי בחשדנות. לא מספיק סמכו עליי. ואז החלטתי להפסיק לתת שירות, כלומר למכור שעות עבודה שלי, אלא לפתח מוצר אמיתי. כך נולדה Epaper שמעסיקה 30 איש".
- כיצד אתה תורם מניסיונך לפיתוח ההיי-טק במגזר הערבי?
"אני מסייע לעמותת Moona (מונא) שמפעילה מעין אקסלרטור עבור יזמי היי-טק ערבים ויהודים גם יחד, והיא שמה דגש על פרויקטים בתחומי הרובוטיקה, רחפנים, הדפסה בתלת ממד וה'אינטרנט של הדברים'. האקסלרטור יושב במג'ד אל כרום".
- אילו תובנות אתה חולק עם יזמי היי-טק ערבים צעירים?
"אני אומר להם שזה אפשרי. להבדיל מבתקופה שלי, היום יש יותר כלים שמסייעים להם כמו אפליה מתקנת, וכספי מדען ראשי. לא אכחיש ואגיד שלי היה קל. Epaper שולטת בשוק הביטחוני וזה כלל לא מובן מאליו כי הרי זו חברה מהמגזר הערבי".
- היכן הממשלה צריכה להגביר את מאמציה כדי לסייע ליזמי היי-טק מהמגזר?
"להשקיע יותר בלימודי מדעים מדויקים בתיכון. אין דגש על זה במגזר הערבי, ורוב התלמידים המצטיינים הולכים ללמוד רפואה, וחלקם הגדול לא לומד בארץ. זה לא סוד שבבחינה הפסיכומטרית יש אפליה מובנית כלפי בני מיעוטים. למעלה ממחצית מהערבים מעל גיל 18, שמיועדים לאוניברסיטה, לומדים מחוץ לישראל. 2 הילדים הגדולים שלי לומדים מדעי המחשב בגרמניה ואני חושש שכאשר יחזרו לארץ וינסו למצוא עבודה, לא יהיה להם קל. לכן, היה לי חשוב שילכו ללמוד במדינה אחרת כמו גרמניה כדי שלא ירגישו שונים".
- אז אתה לא ממש אופטימי?
"לא בהכרח. למי שמסתכל מהצד, נראה כי חלה הקצנה ימינה אך בשטח קורה משהו אחר. יש הרבה תמיכה ממשלתית במגזר הערבי, בין היתר דרך מכרזי 'קול קורא'. הבעיה נוצרת דווקא בתוכנו, באופן שבו פועלות הרשויות המקומיות במגזר הערבי. חלקן מתפקדות בצורה איומה. לפעמים, הנזק הכי גדול שנגרם למגזר הוא דווקא מבפנים ולא מבחוץ. לא פעם, המגזר שלי אכזב אותי יותר מהמגזר היהודי".
בילאל להואני
מי אני
בילאל להואני (48) הוא יזם היי-טק ערבי, ואחד הנציגים הבולטים של תעשיית ההיי-טק הערבית. להונאי החל את דרכו בחברת בי.או.אס (BOS - Better OnLine Solutions) אחת מחברות הטכנולוגיה הוותיקות בארץ שבהווה לא נותר הרבה ממנה. אחרי שפרש ממנה לדרך עצמאית, הקים 3 חברות, כולן מפתחות פתרונות הדפסה: VP sign, שפיתחה חתימה אלקטרונית על מסמך דיגיטלי מוגנת פטנט; Epaper שפיתחה פתרונות לאבטחת הדפסה והאחרונה והכי צעירה היא GPPS (Global Public Print Service) שמספקת שירותי הדפסה בענן. Epaper היא המצליחה ביותר של להונאי, אותה מימן אך ורק מהונו העצמי, והיא נתמכת בין היתר על ידי תקציבי המדען הראשי, תוכניות "כסף חכם" (סיוע בשיווק לחו"ל) ו"תבל" (לעידוד ייצוא במגזר הערבי) של משרד הכלכלה.
איפה גדלתי
להואני נולד בכפר עראבה שבגליל למשפחה קשת יום, שכללה 12 ילדים (אחת מאחיותיו נפטרה בגיל מאוד צעיר). כבר בבית הספר היסודי בלט בהצטיינותו במקצועות המתמטיקה והפיזיקה ("אז לא היו מבחני אבחון למחוננות"). עם סיום התיכון ולמרות המצוקה הכלכלית בבית, הגיע ללימודי הנדסת חשמל משולבת תוכנה בטכניון. להואני היה רק אחד מבין שני ערבים במחזור שלו שהתקבלו ללימודים.
המשפחה שלי (1)
אביו של להואני עדיין בחיים. אמו נפטרה, ועליה העיד ש"אפילו לא ידעה קרוא וכתוב".
המשפחה שלי (2)
להואני נשוי ואב ל-4. אשתו אחות במקצועה ("אבל היא לא עובדת. זה לא קל"). שני ילדיו הגדולים לומדים מדעי המחשב בגרמניה, והשניים הקטנים עדיין בגיל העשרה.
איפה אני גר
להואני עדיין מתגורר בכפר עראבה, שהיום כבר מוגדר עיר.
שווי הון
להואני לא מדבר על הונו, אך אפשר להעריך שהוא מבוסס כלכלית. "ילדיי כבר לא צריכים לעבוד כדי ללמוד".