תרזה מיי / צילום: רויטרס
ב-2:30 אחה"צ (שעון ישראל) התחילה לתקתק פצצת "ברקזיט". שגריר בריטניה לאיחוד האירופי בבריסל מסר מכתב רשמי מראשת הממשלה תרזה מיי, המודיע על פתיחת הליך הגירושים, על יסוד "סעיף 50" באמנת האיחוד. במארס 2019 לכל המאוחר, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ושל צפון אירלנד תחדל להיות חברה באיחוד. אין זה מן הנמנע שהיא גם תחדל להיות גדולה, או מאוחדת.
האביב עתה זה התחיל, והנה תחזית מוסמכת ובלתי שנויה במחלוקת: הוא עומד להיות חם מאוד. בבוא הסתיו נדע מה יהיה על אירופה, מה יהיה על בריטניה, מה יהיה על צרפת ומה יהיה על גרמניה. במידה רבה - אולי במידה שלא הייתה דוגמתה זה שמונים שנה - נדע מה יהיה על המערב.
"ברקזיט" עלולה לפתוח את שערי השאול. קודם כול, גבוהה למדי היא הסבירות, שייכשל המשא ומתן המסובך להפליא על פרידה מסודרת מאירופה עם נוסחה ליחסים לבביים. הצוות האירופי למשא ומתן עומד לדרוש, שלפני טריקת הדלת הבריטים יואילו לפרוע את חובותיהם לאיחוד, 60 מיליארד אירו בסך הכול. הדרישה הזו, היא כשלעצמה, עלולה לשכנע את הבריטים להקדים את טריקת הדלת. זה התרחיש של "נחיתה קשה", בלי הסכמים ובלי הסכמות.
שותפי סחר, אירופיים ולא-אירופיים, של בריטניה חוששים מאוד מתוצאה כזאת. תהיה כרוכה בה הרבה יותר אי ודאות ממה שהשוק מוכן לסבול. התאחדות של תעשיינים יפניים, שמפעליהם מעסיקים כ-140,000 בריטים, הזהירה אתמול את הממשלה בלונדון: "אנא שאו ותנו אגב תשומת לב מעמיקה לכלכלה".
הרושם הוא שעל ממשלת בריטניה השתלט הלוך רוח רדיקלי, עם מרכיבים פטאליסטיים; שהעיקר שם עכשיו הוא לצאת מאירופה, יהיה המחיר אשר יהיה.
הם רוצים להצביע
המחיר לא יהיה כלכלי בלבד. בסקוטלנד, הפרלמנט המקומי ייפה אתמול את כוחה של הממשלה לדרוש משאל עם חוזר על עצמאות לפני שיושלם תהליך הברקזיט. משאל העם הקודם נערך רק לפני שנתיים וחצי. רוב סולידי, 55%, הצביעו לטובת הישארות בבריטניה. אז, שוחרי העצמאות התחייבו שלא לבקש משאל נוסף ב-20 השנה הבאות. אבל אז לא עמדה על הפרק יציאה מאירופה.
הלאומנים הסקוטיים רוצים עכשיו משאל חוזר על יסוד החלטת האנגלים לפרוש מן האיחוד, במשאל העם בקיץ שעבר. רוב גדול של הסקוטים התנגדו. מיד לאחר המשאל, סקוטלנד דרשה שהיא תורשה להישאר באיחוד.
זו הייתה דרישה משונה. אמנם יש חברה אחת באיחוד האירופי, דנמרק, המניחה לשניים ממחוזותיה להישאר מחוץ לאיחוד (גרינלנד ואיי פארו), אבל הם קטני אוכלוסים והים הצפוני מפריד ביניהם לדנמרק. שום ים אינו מפריד בין סקוטלנד לאנגליה. גבול יבשתי יצטרך להימתח ביניהן - והוא יהיה שקול כנגד פרידה.
הממשלה בלונדון דחתה את הדרישה למשאל עם, כאשר בקעה בשבוע שעבר מפי ראשת ממשלת סקוטלנד. אבל האומנם לונדון תוכל למנוע משאל כזה לאחר שהפרלמנט הסקוטי הצביע לטובתו? ומה יקרה אם ממשלת סקוטלנד תערוך משאל על אפה ועל חמתה של לונדון?
המרד הסקוטי?
זה יהיה אקט של מרד. המרד הסקוטי האחרון, באמצע המאה ה-18, הניב מלחמת דמים, טבח גדול ממדים, הגירה מסיבית של סקוטים לצפון אמריקה והרבה מרירות. לא הרי המאה ה-21 כהרי המאה ה-18. צבא אנגלי לא יחזור ויתקוף את יושבי הרמות הסקוטיות. אבל סנקציות משפטיות וכלכליות קשות יצפו לסקוטלנד.
בסוף 2014 קרה משהו מעין זה בספרד. ממשלת קטלוניה, האזור האוטונומי שברצלונה היא בירתו, ערכה משאל עם על עצמאות נגד רצונה של הממשלה המרכזית ועל אף איסור מפורש של בית המשפט החוקתי העליון. המשאל אמנם לא היה מחייב, אבל עצם עריכתו הניבה תהליך משפטי. החודש פסק בית משפט בברצלונה, כי האיש שעמד אז בראש הממשלה המקומית לא יוכל למלא כל תפקיד פוליטי בשנתיים הבאות.
ההבדל הוא שבניגוד לממשלה במדריד, זו בלונדון לא חשבה את עצם המשאל ללא חוקי. אדרבא, ב-2014 היא הביעה נכונות לכבד את תוצאות ההצבעה, יהיו אשר יהיו. הממשלה במדריד, לעומת זאת, דוחה את עצם זכותה של קטלוניה, או של כל אוטונומיה ספרדית אחרת, להצביע על פרישה.
דינמיקות מוזרות
בריטניה מתקרבת אולי אל קיצה. קולות מבשרי רעות בוקעים לא רק מסקוטלנד. ראש הממשלה האוטונומית בוויילס הזהיר השבוע את לונדון מפני התוצאות של אדישותה. איש אינו חושב ברצינות שהוולשים רוצים עצמאות, או מתכוונים לחתור אליה. אבל איש לא חשב לפני 20 שנה שיום אחד מונטנגרו תהיה מדינה עצמאית. דינמיקות מוזרות מתפתחות בנסיבות כאלה, ורוחות רעות הפורצות מתיבת פנדורה אינן ממהרות לחזור אליה.
ללמדנו מה גדול הפוטנציאל למשבר חוקתי בבריטניה, ממשלת הקואליציה המנהלת את צפון אירלנד זה עשר שנים ביותר עומדת על סף התמוטטות. זו קואליציה מסובכת מאוד, כמעט מנוגדת להיסטוריה ולשכל הישר. יושבים בה פרוטסטנטים פרו-בריטיים ולאומנים איריים קתוליים, שנהגו להתבונן אלה באלה דרך קנה הרובה. הסדר שלום בצפון אירלנד הושג ב-1998, ויוצב תשע שנים אחר כך. הוא עבד מאז לא רע. אבל הוא התאפשר מפני שאירלנד התאחדה למעשה, בזכות פירוק הגבולות הפנימיים בתוך האיחוד האירופי.
בקיץ שעבר, הרוב בצפון אירלנד הצביעו לטובת הישארות באירופה. הלאומנים האיריים, שהתחזקו בבחירות האחרונות לפרלמנט המקומי, אינם מוכנים לחזור אל גבול בינלאומי שיחצה את אירלנד. לחלק מן הפרוטסטנטים דווקא לא אכפת.
הנה כי כן, ההשתחררות מעולה של הביורוקרטיה בבריסל עומדת לשחרר את אנגליה מ-300 שנות היסטוריה, ולהחזיר אותה אל גבולותיה בימי הנרי השמיני.
מדינת הצפון
במאמר המתפרסם היום ב"פייננשל טיימס", ראש הממשלה לשעבר גורדון בראון, בעצמו סקוטי, קורא לממשלה בלונדון להוציא מתוק מעז, ולהפוך את בריטניה הגדולה לפדרציה של מדינות בעלות אוטונומיה פנימית נרחבת. אנגליה לא תהיה אחת מהן, מפני שהיא גדולה מדי. היא עצמה תפורק לשורה של אוטונומיות.
בראון מתעניין במיוחד במדינה שתקום בצפון המקופח, לאורך הגבול עם סקוטלנד. יהיו בה 15 מיליון איש, והיא תוכל לטפל במה שהוא מתאר כ"אזורים שעוניים משתווה לזה של האזורים העניים ביותר במזרח גרמניה הקומוניסטית", לפני 1990.
לשון אחר, בריטניה שלעתיד לבוא, אם חפצת חיים היא, תצטרך להיות מדינה מבוזרת, עם ממשלה מרכזית חלשה ומעוטת סמכויות. רק הסכמה רופפת בין מרכיביה תקיים אותה, ואולי לא לאורך ימים.
הסתלקות בריטניה מן האיחוד האירופי היא כמובן מהלומה לרעיון של אחדות אירופה. אבל בריטניה מעולם לא ראתה באחדות הזו את משאת נפשה. השותפות עם אירופה הייתה עסקה משתלמת, עד שחדלה להשתלם. אבל אחדות אנגליה עם סקוטלנד היא עניין אחר. קריסתה האפשרית מאוד תסיים פרק הירואי בתולדות המערב מבלי לפתוח לפי שעה פרק חדש.
■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny