פרץ וינקלר, ששימש כסמנכ"ל כספים בחברת יכין-חקל וכיועצו הבכיר של איש העסקים סמי שמעון המנוח, גזל שלא כדין מחברת יכין, סך של כ-7 מיליון שקל, שאותם העביר לחברת פטלה בע"מ, חברה פרטית בבעלותו, אשר מניותיה היו רשומות על-שמו, וכיום רשומות בשם רעייתו. זאת, בלא שתהיה לו הזכות או הרשות או הסמכות לעשות כן.
כך טוענת חברת יכין-חקל, בתביעת ענק שהגישה היום (ד') נגד וינקלר והחברה שבבעלותו. בפתח התביעה נכתב כי "מעשיו מעלים חשד לגניבה בידי מורשה במובנם הפלילי". על-פי הטענה, העברת הכספים נעשתה בידי וינקלר בשנים 2007 -2013, בזמן ששימש כסמנכ"ל הכספים של יכין, תוך שהוא מנצל את הכוח שהיה בידיו לבצע העברות כספיות מחשבונות בנק של החברה, בניגוד לסמכויות החתימה, בלא לקבל את האישורים הנדרשים ושלא באישורם של בעלי המניות ובעלי-השליטה בחברה.
עוד נטען, כי כנגד העברות כספיות אלה, הפיק וינקלר חשבוניות-מס סתמיות של חברת פטלה, שאין מאחוריהן שום תוכן או מהות אמיתיים, שכן החברה לא סיפקה מעולם שום שירותים ושום טובין ליכין. "בחלק מהמקרים טרח וינקלר להמציא סיפור פיקטיבי כלשהו עבור הנהלת-החשבונות של יכין, כביכול כהצדקה להעברת הכספים (כגון פדיון של ימי חופשה שבכלל לא עמדו לרשותו או מענק פרישה בעיצומה של תקופת העבודה); ובחלק אחר מהמקרים, אפילו סיפור פיקטיבי כאמור איננו בנמצא".
התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד יורם זמיר ודפנה וינברג ממשרד עוה"ד שפיגלמן, קורן, זמיר. לטענתם, "בהתנהלותו עוול וינקלר כלפי יכין בעוולות של גזל ומרמה, והפר את חובות האמון והזהירות שהוא חב כלפיה, ובנוסף עשו הוא ופטלה עושר שלא במשפט".
יכין היא חברה פרטית, שהוקמה על-ידי ההסתדרות הכללית בשנת 1927, ונרכשה בתחילת שנות ה-90 על-ידי איש העסקים המנוח, המיליארדר היהודי, סמי שמעון. שמעון השקיע בה ובפירעון חובותיה סכום מצטבר של יותר מ-500 מיליון שקל. בשנת 2002 העביר שמעון מחצית מהון המניות ביכין לרעייתו אנג'לה שמעון.
ב-30 במאי 2009, בהיותו בן 77, הלך לעולמו סמי שמעון, והותיר אחריו רכוש בשווי של מיליארדי שקלים. המוות של שמעון פתח קרבות ירושה קשים בין אלמנתו ובתו, אנג'לה ואלכסנדרה שמעון, לבין שני אחיו ומנהל העיזבון הראשון שמונה, השופט בדימוס, גל גוטזגן. בהמשך לכך, גם החזקותיו של שמעון בקבוצת יכין נקלעו לעין הסערה.
ההחזקות בקבוצה טרם חולקו ליורשותיו - האלמנה והבת - והן עדיין מוחזקות ומנוהלות במסגרת העיזבון.
בעלי המניות ביכין בתקופה שבה בוצעו המעשים הנטענים בתביעה (וכך גם במועד הגשת התביעה) הם עיזבונו של סמי שמעון (50%) ואלמנת המנוח אנג'לה שמעון (50%). אולם זה תקופה מנהל וינקלר מאבק מול האלמנה אנג'לה והבת אלכסנדרה, על 12.5% ממניות חברת יכין. וינקלר תובע לקבל את המניות הללו מתוך 50% מהמניות שקיבלו היורשות, מאחר שלטענתו שמעון הבטיח לו את חבילת המניות הזו.
לטענת וינקלר, אנג'לה שמעון ובתה, וכן אחרים, הבטיחו לו כי יעבירו את המניות על שמו בהתאם להתחייבות של שמעון המנוח, אך כעת הן מבקשות להתנער מהתחייבות זו.
הסכסוך הארוך והקשה שהתנהל בין מנהל העיזבון ליורשות, הגיע לסיומו בהסדר פשרה מחוץ לכותלי בית-המשפט; לאחר שהוסכם כי עו"ד שי רייכר ממשרד עוה"ד יגאל ארנון, יחליף את השופט לשעבר, עו"ד גוטזגן, בניהול העיזבון. במקביל, מונה עו"ד רייכר לשמש גם כמנכ"ל יכין; אולם, הסכסוך בין וינקלר ליורשות עדיין נמשך.
על-פי התביעה שהוגשה היום, עוד בתקופה שבה שימש גוטזגן כמנהל העיזבון, בפברואר 2010, נערך ונחתם הסכם בין גוטזגן לבין אנג'לה שמעון (והבת אלכסנדרה שמעון), שבמסגרתו הוסדרו עניינים שונים שנוגעים לניהול העיזבון, ובכלל זה ניהולן של יכין ושל חברות נוספת שבבעלות העיזבון. על-פי הנטען, בהסכם נקבע בין היתר, כי דירקטוריון יכין יכלול שני רואי-חשבון - פרץ וינקלר ודני עקריב - ושני עורכי-דין - דוד ספיר ושלום מזרחי - שהיו עובדי החברה הבכירים באותה עת, וכן את אנג'לה ומנהל העיזבון, שהם בעלי המניות בחברה.
עוד נקבע, כי את יכין יחייב צירוף החתימות של אחד משני רואי-החשבון ואחד משני עורכי-הדין; אך משיכת שיקים בסכום של מעל 100 אלף שקל, תחייב חתימה גם של אנג'לה, ובנוסף לכך יידוע בכתב של מנהל העיזבון.
בתביעה נטען, כי חרף האמור, מעל וינקלר בכספי החברה ונטל אותם לכיסו.
התביעה מגוללת את סיפור שגשוגו של וינקלר ביכין והכוח שצבר בחברה, על רקע עבודתו ארוכת השנים בה. וינקלר החל את עבודתו כעובד שכיר ביכין בשנת 1996, שנים ספורות לאחר רכישתה על-ידי שמעון, ושימש בה כסמנכ"ל כספים. זאת, עד לפיטוריו מהחברה בתחילת שנת 2014.
באותן שנים, וינקלר הפך מהר מאוד ליד ימינו של שמעון בכל הנוגע לניהול החברה. "הואיל ושמעון עצמו שהה פרקי זמן ממושכים מחוץ לישראל, וגם היו לו עסקים ועיסוקים אחרים, ובשל חילופי גברי תכופים למדי בכיסא המנכ"ל, צבר וינקלר לעצמו מעמד וכוחות משמעותיים ביכין. בכלל זה הייתה לוינקלר מרות על יתר העובדים בתחום הכספים ביכין, והם קיימו אחר הוראותיו בלא השגות", נכתב בתביעה.
עוד נטען, כי במסגרת תפקידו כסמנכ"ל הכספים ביכין ובחברות-הבת שלה, היה וינקלר אחד ממורשי החתימה בהן; כך היה בימי חייו של שמעון (בכפוף למבנה זכויות החתימה שחל באותם מועדים), וכך היה גם לאחר הפטירה (על-פי ההסכם שנחתם ב-2010). בכלל זה, נטען, ובמסגרת תפקידו כסמנכ"ל הכספים ביכין, הייתה לוינקלר שליטה על מערכת שבאמצעותה ביצעה יכין את תשלומי השכר החודשיים, תשלומי מסים ותשלומים אחרים, באופן שאיפשרו לו להורות על ביצוע העברות כספיות בהרשאתו היחידה (בלא צורך בחתימה של מורשה חתימה נוסף לצידו, לשם ביצוע ההעברה עצמה).
משכורת חודשית של כ-100,000 ש'
על-פי התביעה, תנאי העסקתו של וינקלר היו טובים ביותר, וכללו משכורת חודשית (כולל שעות נוספות גלובליות) של מעל 100,000 שקל (בשנת 2013), ובנוסף לכך, הועמד לרשותו רכב פאר וניתנו לו זכויות נלוות וסוציאליות מלאות ואף מעבר לכך.
בשנת 2007, הקים וינקלר את ושפר כחברה פרטית בבעלותו ובניהולו הבלעדיים (בהמשך שונה שמה לפטלה - החברה הנתבעת). לטענת התביעה, "למיטב הידיעה, המטרה לשמה הקים וינקלר את ושפר הייתה לקבל תשלומים שוינקלר לא רצה לקבלם בכובעו כעובד שכיר ביכין (ובכלל זה תשלומים שלא רצה שידעו כי הוא נוטל מיכין ללא הרשאה)"; וצוין עוד, כי תחת המסגרת המשפטית של ושפר קיבל וינקלר בשנים 2007-2013 (בנוסף על כל הסכומים ששולמו והופרשו לטובתו כעובד שכיר ביכין), עוד סכום של כ-30,000 שקל בתוספת מע"מ לחודש, תחת הכותרת של "שכר-טרחה" או "שכר ייעוץ", ועוד כ-5,000 שקל בתוספת מע"מ לחודש, תחת הכותרת של "שכר דירקטורים".
התובענה מתייחסת לסכומי עתק אשר על-פי הטענה, העביר וינקלר מיכין לושפר, מעבר לשכרו ביכין ומעבר לתשלומים החודשיים שקיבל באמצעות ושפר, בלא סיבה ובלא רשות, "באופן שעולה כדי גזל, מרמה, הפרת אמונים חמורה ועשיית עושר ולא במשפט".
על-פי התביעה, דבר ביצוען של העברות אלה, מיעוטן עוד בימי חייו של שמעון ורובן לאחר פטירתו, התברר לתובעת באופן אקראי לחלוטין, רק במהלך השנה האחרונה.
חוסר מודעות
בין עיזבון המנוח לבין וינקלר התנהלו ועדיין מתנהלים מספר הליכים משפטיים שבמהלכם נזכרה גם חברת ושפר שבבעלות וינקלר, כמי שקיבלה כביכול זכויות או כספים ששייכים לחברה אחרת שבבעלות העיזבון. עם זאת, נטען בתביעה, כי מנהל העיזבון לא ידע ולא התוודע לכך שלושפר הועברו במרוצת השנים מיליוני שקלים מכספיה של יכין.
"רק אגב וכתוצאה של בדיקות כלליות שנערכו לאחרונה על-ידי מנהל העיזבון הנוכחי (בכובעו כמנכ"ל יכין למן חודש פברואר 2014), בקשר עם תשלומים לספקים שונים של החברה, נודע לו לראשונה ובאקראי, כי ושפר רשומה כ'ספק' של יכין, וכי יכין העבירה לה סכומי עתק למן שנת 2007 ועד לפיטורי וינקלר בתחילת 2014".
לטענת יכין בתביעה, וינקלר הסתיר את העובדה כי חברת ושפר שבבעלותו (וכיום בבעלות רעייתו) קיבלה מיכין סכומי עתק, והוא גם התנסח באופן שהיה בו כדי להסוות את קבלת הכספים בושפר.
על-פי התביעה, בדיקה שערך מנהל העיזבון (בכובעו כמנכ"ל יכין-חקל) העלתה, שאלמנת המנוח אנג'לה שמעון, וגם מנהל העיזבון (הקודם) גוטזגן, לא הסכימו למשיכות הכספים של וינקלר, וגם לא היו מודעים להן (והם אפילו לא היו מודעים לקיומה של ושפר). זאת, חרף העובדה כי לאורך תקופה נדרשה חתימתם או יידועם של מנהל העיזבון ושל אנג'לה שמעון, כבעלי המניות וכדירקטורים ביכין-חקל, לצורך ביצוע תשלומים בסכומים שעולים על 100 אלף שקל.
שאלות קשות בנוגע להתנהלות רו"ח וינקלר שהיה יד ימינו של שמעון
זוהי אינה הפעם הראשונה שבה עולות טענות בנוגע להתנהלותו של פרץ וינקלר בכספו של המיליארדר המנוח, סמי שמעון. בתביעה נוספת שנסובה סביב העיזבון - תביעתו של בית-היתומים בנתניה "מעון לתינוקות וילדים קריית-צאנז" (שכונה חרדית בנתניה המשמשת כמרכז חסידות צאנז בעולם) - עלו טענות באשר להתנהלות לא ראויה של וינקלר בכספי המנוח.
מעון קריית-צאנז טען בתביעה שהגיש בספטמבר 2010 לבית-המשפט המחוזי מרכז, נגד עיזבונו של שמעון, כי טרם מותו התחייב שמעון לתרום למעון 7 מיליון דולר, שייועדו לבניית בית-יתומים חדש בקריה בנתניה. האלמנה ומנהל העיזבון התנגדו להענקת התרומה, אולם עם סיומו של הסכסוך הכולל סביב העיזבון, הגיעו הצדדים גם בתיק זה להסדר, שלפיו העיזבון יתרום כמחצית מהסכום הנתבע, וזכרו של שמעון יונצח בדרך מכובדת באמצעות הקמת בית-היתומים בנתניה.
במסגרת העדויות שנשמעו בתיק תביעת קריית-צאנז עד הפשרה האמורה, התעוררו שאלות קשות באשר להתנהלותו של רו"ח וינקלר, שהיה יד ימינו של שמעון ומנהל הכספים שלו טרם מותו.
לפי העדויות, ומסיבות שאינן ברורות, וינקלר סירב לבצע את העברת הכסף לצורך הקמת בית-היתומים, והיה זה שלכאורה מנע את מימוש רצונו של שמעון. המעון ומייצגי העיזבון טענו, כי ייתכן שוינקלר עיכב את ביצוע הפרויקט, מאחר שהמעון סירב לבקשתו להעביר לגורם שלישי 10% מהתרומה שתועבר לבית-היתומים.
חלק מהטענות נגד וינקלר עלו גם בעדותו של הרב שמעון שר, מי שהיה ממלא-מקום ראש עיריית נתניה ויו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה בעיר (וכיום הוא אחד החשודים עם מרים פיירברג בפרשת השוחד לכאורה בנתניה). במסגרת עדותו בתיק, סיפר שר כי ב-2008, לאחר שלטענתו שמעון כבר סיכם עימו על מתן התרומה למעון היתומים, פנה אליו סגנו של מנהל בית-היתומים "ואמר לי שפנו אליו פרץ וינקלר ומאיר דקל, שהם רוצים לקבל 10% מסך התרומה שהמנוח יעביר לבניית בית-היתומים". לטענת שר, "אמרתי שבשום פנים ואופן לא, ואין מה לדבר על כך בכלל".