1.
אי-אפשר היה שלא להתרגש מהליריות השקטה, הכמעט אינטימית, למרות הקהל שגדש את הרחבה במסיבה המושקעת שהכינו לו. הייתה התעלות באוויר, המילים היו חודרות, המוזיקה צובטת בלב, החיבוקים והאהבה שנשפכו שם, הכול נמסך לעיסה מתוקה של שמחה.
אבל החברה שלי לא התבלבלה. "איזה מפגן כוח", הפטירה. כי את גלריית האנשים הקרובים שהסתופפו יחד היא חישבה בחשבון מהיר. הנה כמה מנכ"ליות ומנכ"לים, כאלה שחולשים על הרבה נכסים, הם בעצמם מותגים חזקים. והנה הטלנטים האלה שהאורחים עטים עליהם לסלפי, מוחנפים מההזדמנות שנפלה בחלקם לנשום את אותו אוויר יחד עם מי שעומד בראש הצבא, והזמר הנערץ והמגיש ההוא מהטלוויזיה.
"הכול זה כוח", אני אומרת.
2.
כוח לא חייב להופיע בצורת כיסא בראש השולחן של מועצת המנהלים. יש לו כל-כך הרבה מופעים ומצבי צבירה, אצל כל אחד מאיתנו. יש לנו אוסף אדיר של נכסים שאפשר לתרגם לכוח. אם רק נהיה מודעים להם. אם רק נדע להמיר את המטבע.
מה זה כוח? זו היכולת להשיג את מה שאתה רוצה, ולהשיג את זה לפעמים מאחרים. מה קורה כשאתה רוצה שאחרים יעשו משהו, למרות שלא ממש בא להם? אתה צריך לתת משהו בחזרה. התוצאה היא מפגש רצונות. עוצמה היא יחס חליפין, גם מול מנהיג שנמצא גבוה מעליך בהיררכיה. אנשים מוכנים לתת ציות תמורת משהו. הבטחה להגנה, נניח. יחסי עוצמה לא יתקיימו כשאחד הצדדים לא מרוויח לאורך זמן.
אז מה זה הדבר הזה שנותן לך כוח? הוא חסר משמעות בפני עצמו. הוא שואב את המשמעות שלו ממידת ההזדקקות של האחר. כמה הוא צריך את מה שיש לך לתת.
האם עוצמה היא משחק סכום אפס? האם היחלשות של צד אחד היא התחזקות של הצד השני? לא בעיניי. ככל שאתה מנסה להפעיל כוח מול הצד השני - אתה מדלדל אותו, אל תשחק את מה שקיבלת. גם אם אתה יכול, זה לא הכרחי להפעיל סנקציות, מספיקה עצם היכולת לממש אותן. זה כל הרעיון בכושר הרתעה.
3.
מתחת לכל-כך הרבה ממה שאנחנו עושים יושב צורך בסיסי אחד: הצורך בכוח.
מה מייצר אותו עבורנו? המשאבים שלנו. משאבים שאנחנו אפילו לא נותנים עליהם את הדעת. כי הם פשוט מונחים שם, ונראים לנו מובנים מאליהם. עד שהם כבר לא.
ידע הוא כוח, וכסף זה כוח, יופי זה כוח, נעורים - כוח, קשרים - כוח, כישרון הוא כוח, זיכרון הוא כוח, מיניות היא כוח, אפילו חנופה יכולה לייצר כוח. כל אלה הם צורות שונות של אותו דבר.
גם אהבה היא כוח. כשאנחנו מקבלים אהבה, זה לא ממלא אותנו כוח? וכשסר חיננו בעיני האהוב, כל הקסם שהיה לנו מתפוגג. הכוח מתאדה. אנחנו תלויים בזמינות של מקורות העוצמה. והם לא קבועים. הם דינמיים, מתחלפים, נסיבתיים.
האם כוח הוא אמצעי? לאו דווקא. לפעמים הוא-הוא המטרה. ניטשה חשב שכל החיים מונעים מכוח הרצון לעוצמה, ולא משום דבר אחר. זה כנראה פחות רע מכפי שזה נשמע. יעידו אלה שניסו ונהנו. אבל כוח גם מעודד מזג רע. אם לאוורר קלישאה, כשיש לך פטיש ביד כל הבעיות שלך מתחילות להיראות כמו מסמרים.
4.
כדי להשיג את מה שאתה רוצה - אתה זקוק לכוח, אפילו מינימלי. וזה לא רק מה שיש לך, אלא מה שהאחרים חושבים שיש לך. ואם אתה מייצר מצב שבו זקוקים לך - זו תמצית הכוח.
יש לי עובדת עם כישרון מיוחד. וכולנו בצוות זקוקים מאוד לתוצרים שלה כדי להצליח למלא את המשימה הקולקטיבית. אז מי בעל הכוח? מי שנותן לה את המשכורת? אני כבוסית? לא בטוח בכלל. כוחה בכישרונה. הסביבה שלה תלויה בה. וזו דעתי על כישרון בכלל. ברגע שאתה הופך את עצמך למישהו שאי-אפשר לוותר עליו - אתה צובר הרבה מאוד כוח. ואם אתה מצליח לייצר מוצר שאי-אפשר לוותר עליו? העיקרון ברור.
הכישרון יכול להאפיל על כוח שנשען על סמכות. וגם כוח שיונק מאידיאולוגיה יכול להאפיל על סמכות. יש אנשים עם צבא מעריצים, שהולכים אחריהם מכוח הרעיונות שלהם. הם מוקסמים מהם, בגלל אותו משאב נחשק - כריזמה, חשיבה מקורית, יכולת רטורית. אם הם חדים במיוחד, מנהיגים מהסוג הזה מצליחים לנגוח בהגמוניה הקיימת של רעיונות שולטים. ואז, הודות לכוח שמייצר להם קהל האוהדים, הם יכולים להביא לשינוי תפיסה חברתית.
בכל שלב בחיים מישהו אחר מהלך עלינו קסם. ומהקסם הזה הוא שואב את כוחו.
5.
אנחנו חיים בזמן של מספרים. אתה נמדד בכמויות. כמה עוקבים יש לך, כמה שמעו את השיר החדש שלך ביוטיוב, כמה קנו את הספר החדש שהוצאת. האם יש קשר בין האיכות לבין המספר שהשגת? הרבה פעמים לא. האם יש קשר בין המספר שלך לכוח? ועוד איך, בטח שבקרב הקהל שצורך אותך. כי לא משנה אם זה ירוד, המספרים עובדים לטובתך. זה תג הכוח שלך.
אני, למשל, צורכת באופן יומיומי את התכנים שאיטלקייה אחת, שפיצחה את הקוד, מעלה ברשת. אני לא היחידה, כמובן, מיליונים עוקבים אחריה. חברות מסחריות משתוקקות להעניק לה מעיצוביהן רק כדי שתצטלם איתם. וזה מעגל פידבק שמאיץ את עצמו. ככל שהיא מביאה לקצה את המושג טרנדי, יש לה יותר עוקבים, שבתורם מייצרים סיבה טובה ליותר מפרסמים להזדקק לה. הכוח נבנה מלבנים של משאבים, ומשעה שהושג הוא מגדיל את הנגישות למשאבים אחרים.
המציצנות הפכה לצו תרבות, והאנשים שנותנים להציץ להם, צוברים נקודות זכות. אלה האנשים שעברו להתגורר סופית ברשת. הם רוצים שיראו אותם, והיום הם לא צריכים לעשות דבר גדול כדי להגיע לשם. לא להמציא פטנט חדשני, לא לכתוב יצירה מהפכנית. יש את הדרך הקצרה: פשוט לפתוח את דלת הפלאים. והציבור מריע.
כל עת ו'הנכון' שלה. זו כבר לא אותה טופוגרפיה מוכרת. המציאות הווירטואלית משודרגת להיי דפינישן. גם אם את לא בדיוק הנכדה של אלברט איינשטיין, את חוגגת עצמך כקפסולת תוכן קטנה, נוחה למציצה (ולמציצנות). כי יש לך את הדבר הזה שתופס אנשים בעידן שבו האקסהיביציוניזם הוא ערך.
המהפכה התרבותית-טכנולוגית-חברתית משנה את תפיסת הכוח. כשכל אחד, כמעט, חמוש במצלמה וחיבור לווי פי, הקיום המקוון הופך לפעמים להיות יותר אמיתי מהחיים עצמם. הם מתפרמטים מחדש ומוקדי כוח מפתיעים נולדים.
6.
הכול עניין של הקשר, לעיתים יש עוצמה גם בחולשה. ליבנו יוצא אל אנשים שמשדרים חולשה. לפעמים אנחנו לא עומדים בפניהם. הם לא פעם משיגים את רצונם בדיוק בגלל הסיבה הזו, כי לראות מישהו בעמדת נחיתות, מפעיל אצלנו את חוש הצדק. זה 'אפקט האנדרדוג' - אנחנו מזדהים עם החלש. הדחף האבולוציוני הזה טבוע בנו, לרצות שהחלש יצליח. אפשר, אם כך, לחלץ ניצחון ממלתעות התבוסה.
החולשות שלנו הן כוח, בטח בעידן שבו שולט האתוס הנרקיסיסטי, שהמופע המובהק שלו הן תוכניות הריאליטי. זו חגיגה של ויתור על עכבות, על מוסכמות, על בושה. ספר כמה אתה מיוסר וחלש, וההזדהות שלנו נתונה לך. זה המקום שבו אלכימיה ממש עובדת, טראש הופך לזהב (של רייטינג).
7.
וכל הזמן הזה שאנחנו מדברים על כוח חברתי, קשה לי לנתק אותו מכוח פיזי.
אנשים שהגיעו לראש הפירמידה, ומחזיקים בהרבה עוצמה, נשענים גם על יכולת פיזית: אנרגיה גבוהה, יכולת עמידות, צורך בשעות שינה מועטות. ועל דרך ההיפוך, איך אפשר להרגיש עוצמה כשאתה נטול אנרגיה?
שימו לב לתופעה פיזיולוגית מעניינת: כשתחושת הערך העצמי שלנו נפגעת וכוחנו נחלש - יורדת רמת הטסטוסטרון והסרוטונין במוח. וזה אומר שמשהו בחיות, בניצוץ ובדרייב - כבה. כי הטסטוסטרון הוא גנרטור שמייצר מגה ואטים של דחף ויוזמה, מחדד את המחשבה, ממריץ. והסרוטונין, מה יש לומר, הוא עונג צרוף. החלק המעודד הוא שהמוח יודע לייצר עוד ועוד מהחומרים האלה כשהערך העצמי שלנו עולה. אז משתחרר הרבה יותר טסטוסטרון וסרוטונין - החומרים שמהם עשויה העצמה.
8.
כמה אלסטי וחמקמק הוא הכוח.
ראינו את האנשים הכי חזקים במדינה - במשק, בפוליטיקה, גם בתקשורת - הם הסתובבו שנים מסוממי אדרנלין, הלומי אגו, מואבסי תקשורת. יום אחד הם מתבשמים מהעוצמה ששכשכו בה בטבעיות מלכותית, ובמשנהו - נשמט מהם הכוח, והם החליקו במדרון התלול מטה. הם גילו שהשאלטר שהחזיקו כבר לא מחובר לחשמל. הם הוגלו לישימון, החזירו את השידור לאולפן ואז שוכתבו החוצה מסדר היום.
והעולם ממשיך להתנהל כאילו לא היו שם מעולם, בעוד כוויות החריכה שלהם עדיין פולטות את רשיפות הרמץ. הם מגלים באיזו מהירות הידקו עליהם את העפר. במקומות האלה אתה יכול להיות בטוח שאם תיפול - תמיד יהיה מי שישים לך בעיטה.
העידן החדש מחדד יותר מאי פעם את מגבלות הכוח. זוכרים את איקרוס שכנפיו נמסו בשמש בהגביהו מדי לעוף? הרבה מנהלים היום מוותרים על הטיפוס לתפקידים הרמים ביותר, מהפחד ששם יהפכו לשק חבטות.
9.
יש מי שלוקחים ברצינות תהומית את הפוליטיקה הקטנה של הכוח. את מי הזמינו למסיבה, ואת מי לא, מי מופיע בעמודי החברה, ומי נשאר על רצפת העריכה, למי עשו לייק ואת מי סיננו. מכירים את העיקרון הידוע של מקלוהן: מה שזז מצולם, ומה שמצולם - חשוב. תשאלו את כל מי שפותח את העיתון הזה מהסוף.
כוח זה לא משהו שמומלץ להשיג בחנות למידות גדולות. אם יש משהו שאני מגיבה אליו רע זה אנשים שמחצינים את הכוח שלהם. בין אם הם מנפנפים בכסף, או במעמד, או בהשפעה, זה מפגן וולגריות בוטה, שמשיג את האפקט ההפוך. אני מגיבה לזה כמו שהגוף מגיב לווירוס: המערכת החיסונית מתגייסת למלחמה נגד הפולש.
10.
החיים יגלו לכם שלפעמים צריך לשים את רעשי הרקע על מיוט. אין כמו זמן שקט כדי לראות את הדברים חד יותר, ולהתפקס. אתה יכול להיות עתיר משאבים, אבל לשוטט ללא מטרה, חסר כיוון, להתפזר. עד שמתחשק לתפוס אותך ביד ולשאול: לאן אתה רוצה להגיע? לא כואב הלב על המסמוס?
כבר ראיתי מספיק אנשים שלא תופסים מה שיש להם. הם רק מקטרים כל הזמן שאין. לימים הם יגלו שהם מוכנים לשלם כל-כך הרבה עבור מה שכבר היה להם, וחלף על פניהם לבלי שוב, מבלי שיתעכבו עליו, יעריכו אותו, או ייהנו ממנו אפילו קצת.
שיהיה חג שמח במיוחד,
vered-r@globes.co.il