זיאד חנא / צילום: איל יצהר
מחלון חדרו של פרופסור זיאד חנא בחיפה אפשר לראות את הים. ממש קרוב. "אני חושב שזה בניין ההיי-טק הכי קרוב לחוף הים בישראל", הוא אומר לנו בחיוך. אחרי שהתעשתנו מהנוף, חשבנו שאולי זה לא מקרי. חנא תמיד שאף רחוק, מאוד רחוק אפילו במונחי המגזר בו גדל - וזאת למרות שרוב הסיכויים היו נגדו. בן למשפחה ערבית-נוצרית מרובת ילדים, אב עובד אדמה שנעקר מביתו ונאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות כדי לפרנס את משפחתו, ומלחמת הישרדות כלכלית תחתה חי. "אחיי התחילו לעבוד בבניין בגיל צעיר. זה היה מאוד קשה", הוא מספר. "הורי תלו את התקווה בי".
למה?
"כי כאשר הגיע תורי לצאת ללמוד, המשפחה כבר התייצבה כלכלית. זו כבר הייתה פחות מלחמת הישרדות, והייתה להוריי יותר יכולת להשקיע בילדים".
חנא, היחיד מבין אחיו שיצא לאקדמיה, מספר כי כבר מגיל צעיר היה "מאוד שאפתן בכל הקשור לטכנולוגיה", ואהב מתמטיקה. "הוריי טענו כי זו בחירה לא פרקטית כי זה היה מקצוע איתו אפשר היה אז להתקבל בעיקר לחברות כמו אלביט ואלסינט, והיה ברור שלא אוכל להתקבל אליהן. אבל אני רציתי להיות דוקטור למדעי המחשב".
למדת באוניברסיטת תל-אביב. איך זה היה?
"קשה, ולא רק בגלל השפה. לא היה לי בכלל רקע במדעי המחשב, כמו שהיה לאלו שבאו מהמגזר היהודי. לדוגמה, בשיעור הראשון בקורס מבוא למדעי המחשב נתנו לנו משימה: לפרמט דיסקט. ואני לא ידעתי מה פירוש לפרמט".
אחרי השלמת התואר הראשון, ובמסגרת יריד תעסוקה שהיה באוניברסיטת תל-אביב, ניסה חנא להתקבל לעבודה באחת החברות שהגיעה ליריד. חנא מילא קורות חיים ("לא היה לי הרבה מה לכתוב"), הגיע לראיון עבודה ואז קיבל תמרור עצור. "אמרו לי: זיאד, זו טעות".
איך הרגשת?
"זו הייתה הרגשה קשה אך לא התייאשתי. להיפך: זה חיזק אותי. רציתי להוכיח את עצמי עוד יותר".
חנא החליט שהוא פונה זמנית להוראה. "חזרתי לבית הספר התיכון בראמה, והקמתי מאפס מגמת מדעי מחשב של 15 יחידות: 5 יחידות מדעי המחשב, 5 יחידות הנדסת תוכנה ו-5 פרויקט. קראו לי 'זיאד המחשב' (צוחק).
מלבד פרנסה, המטרה בהוראה הייתה לסייע לדור הצעיר לרכוש השכלה טכנולוגית בתיכון, בניגוד למה שלך היה?
"כן. ממש ככה. לתת להם את מה שלי לא היה".
אחרי קריירה קצרה בהוראה, חנא ניסה שוב את מזלו והפעם ביריד תעסוקה בטכניון ובדוכן של לא אחרת מאשר אינטל. הפעם זה הצליח, והוא התקבל לעבודה באינטל.
איך אתה מסביר את התשובה החיובית שקיבלת מאינטל?
"אינטל היא חברה בינלאומית שבנויה על ערכים לפיהם צריך להעריך את הבן אדם כבן אדם, ולא לפי דת, מין או גזע. כמו כן, אני מניח שהתבגרתי והייתי יותר בעל ניסיון מבעבר".
יכול להיות שאם אינטל הייתה חברה ישראלית, לא היית מתקבל?
"יכול להיות".
בתחילה, חנא עבד באינטל כסטודנט לתואר שני ואז, רגע אחרי שהתחתן והוא בן 29 ("כן, למגזר שלי זה קצת גיל מאוחר אבל היה לי חשוב לבסס את עצמי לפני שאקים משפחה"), נפתחה בפניו האפשרות לעשות רילוקיישן לארה"ב, והוא קפץ על ההזדמנות. במשך כשנתיים וחצי חי בסיליקון ואלי, והוא מודה שבהתחלה לא היה קל. "חווינו שוק תרבותי, אבל בשבילי זה היה אתגר ואני אוהב אתגרים".
נתקלת בגזענות?
"לא".
לארץ חזרה המשפחה לאחר תום תקופת הרילוקיישן שנקבעה מראש וגם כדי שאשתו של חנא, עביר, לא תאבד את מקום עבודתה בבית הספר. אז, בתחילת שנת 2000, החל חנא לקחת על עצמו את המשימה של לצמצם כמה שיותר את הפער בין המגזר הערבי לתעשיית ההיי-טק, ולא רק על ידי הגדלת תעסוקת ערבים בתעשייה. "הייתי מרבה לערוך סיורים באינטל ובחדרים הנקיים של מפעלי הייצור שלה".
מה אז הייתה עיקר הבעיה שיצרה את הפער?
"המגזר הערבי כלל לא הבין מה זה היי-טק. מה זה מתכנת ומה הוא עושה. 'זה לא שלנו', זו הייתה התפיסה. רציתי שיבינו שאל להם לפסול עבודה בהיי-טק. החברה הערבית דוגלת במקצועות שיש להם מעמד חברתי גבוה כמו רופא, עורך דין, מנכ"ל. לעובד היי-טק כלל לא היה מיתוג כזה (ראו בהמשך על עבודתו של חנא בתחום זה).
ואז, אחרי 17 שנה, החליט חנא לעזוב את אינטל כשהוא מותיר אחריו קבוצה של 40 איש עליה היה אחראי. "עזבתי כי רציתי להתפתח מעבר לאינטל. אינטל זו חברה מקסימה, אך בתאגיד גדול כמוה לפעמים קשה לחשוב בצורה יזמית. רציתי ללכת לעבוד בחברה קטנה, להתחיל משהו מאפס ולהוכיח את עצמי בגדול".
זה סיכון די גדול. בכל זאת, אינטל.
"נכון, אבל התחום עליו הייתי אחראי באינטל היה קטן, ואינטל היא חברה גדולה. זה כמו שיש מסעדה טובה במלון 'הילטון' שכולם באים אליה בגלל שהיא ב'הילטון' ולא בגלל המסעדה עצמה".
ועדיין, לא חששת?
"לא. התשוקה להתחיל משהו מאפס הייתה גדולה יותר".
ועז אז החיידק היזמי לא היה קיים בך?
"לא ממש. האמנתי שאני קודם כל צריך להתייצב, להתבסס, להתבגר וללמוד לפני שאפנה ליזמות".
זה קרה לך בגיל 40. ייתכן שזה קשור לחינוך שקיבלת?
"סביר מאוד להניח. קיבלתי חינוך די קונסרבטיבי, כלומר לקיחת כמה שפחות סיכונים. קודם לומדים, עובדים, מתבססים, מקימים משפחה ורק אז לוקחים סיכונים".
זו הדרך שאתה ממליץ לכל יזם?
"זה מאוד תלוי במי מדובר, אבל לדעתי יזם כן צריך להתבשל לפני שהוא פונה ליזמות, כלומר לדרך עצמאית, בין אם על ידי עבודה בחברה גדולה כמו אינטל ובין אם על ידי קבלת הכוונה ממנטור צמוד. לי, לדוגמה, לא היה מנטור או מישהו שייתן לי הכוונה ולכן הדרך הנכונה עבורי הייתה להתקבל לחברה גדולה כמו אינטל".
משקיעי הון סיכון או אנג'לים הם לא סוג של מנטור ליזם צעיר?
"משקיע הוא לא מנטור. יש לו ראייה כלכלית - כמה הוא צריך להשקיע כדי להרוויח".
כאמור, חנא עזב את אינטל לטובת Jasper שפעלה מהסיליקון ואלי. חנא ומשפחתו ארזו שוב את מטלטליהם וירדו לארה"ב. חנא לא נמנה על מייסדי Jasper, והחל לכהן בה כטכנולוג וארכיטקט ראשי. Jasper פיתחה תוכנה לבדיקת היתכנות של שבבי מחשב תוך כדי שלבי התכנון. "מאוד נהניתי כי נפתחתי לעולם. בחברה קטנה זה כולם מצליחים או כולם מפסידים. יש סולידריות. אף אחד לא דורך על השני. בחברה גדולות, לעומת זאת, קיים האלמנט האישי. העובד לא מסתכל על ביצועיו יחסית לתמונה הגדולה".
אחרי 3 שנים חזר לארץ כדי להקים את מרכז הפיתוח של Jasper בישראל ("זה היה רעיון שלי"), ובשנת 2014 נרכשה החברה על ידי Cadence תמורת 170 מיליון דולר במזומן.
איך הייתה ההרגשה? הדבר הקטן הפך לגדול...
(מחייך) "זו הייתה הרגשה מעורבת. מצד אחד, שמחתי שהגשמתי את החלום שלי - לקחת משהו קטן ולהפוך אותו לגדול. מצד שני, כל יזם חושב מה היה קורה לחברה שלו אם היה מחכה עוד קצת".
חנא חוזר ומדגיש כי מדובר היה באקזיט ראשון של חברת הזנק בעלת הנהלה ערבית, אך זו דוגמה אחת שאינה מספקת כדי לעודד את המגזר הערבי לחשוב על קריירה בהיי-טק. "כל דבר שיקרה במגזר הערבי בכיוון של יזמות טכנולוגית, זה יהיה מדהים".
בנקודה זו מפרט חנא על סקר שנעשה על ידי masarup, המועצה ליזמות בחברה הערבית המובלת על ידי דמויות מפתח במגזר העסקי בחברה הערבית, ביניהם חנא. יותר מאוחר, הפך masarup לתת קבוצה במועצת ההיי-טק בעמותת "צופן" שבה הוא מכהן כיו"ר משותף. מטרת המועצה היא להגיע ל-500 סטארט-אפים בהובלה ערבית תוך 5 שנים. במאי אשתקד, עם השקת המועצה, ביצעה masarup (masar פירושו בערבית לזנק) סקר מקיף שמטרתו הייתה לבדוק את הבשלות של החברה הערבית להיי-טק. הסקר נערך בקרב 500 נשאלים, מרביתם בגיל העבודה, בני 25-34, תושבי הגליל, עם השכלה של עד 12 שנות לימוד (ראו גרף עם תוצאות הסקר).
בגדול, גילה הסקר כי 40% מהערבים נחשפו לתחומי ההיי-טק והיזמות, לעומת 90% מהיהודים. כמו כן, 20% בממוצע מהערבים מכירים באופן אישי מישהו מהתחום - נתון מטריד לאור הזיקה הברורה בין היכרות אישית לתמיכה ולרצון לעסוק בתחום. כמחצית מהנשאלים תמכו בהתמקדות של החברה הערבית בקידום תעשיית ההיי-טק והתחום היזמי. בנוסף, נמצא בסקר כי פערים משמעותיים - ובהם מעמד, גיל, מגדר ואזור (המשולש, לעומת הגליל), מעמד (למשל, הכנסה והשכלה) - השפיעו באופן ישיר על שאיפותיהם של הנשאלים. לצד פערים אלו, עלו פערים מגדריים משמעותיים בבחירה בין צורות התעסוקה השונות - עצמאי, שכיר או בעל עסק - וכן בהעדפה המובהקת של נשים לבחור בתחומי החינוך ובהעדפה של גברים לבחור בתחומי ההנדסה וההיי-טק.
"הסקר הזה גילה כי המודעות להיי-טק עדיין נמוכה במגזר הערבי למרות שחל שיפור במהלך 20 השנים האחרונות. יש עדיין פחד, ויש מחסומים שהמגזר צריך להתגבר עליו כמו שפה". חנא עובד כדי לשפר מצב זה, במסגרת מועצת ההיי-טק בעמותת "צופן" יחד עם דדי פרלמוטר, איתו הוא חולק את תפקיד היו"ר במועצה. פרלמוטר, נזכיר, היה הישראלי הכי בכיר באינטל העולמית. "ב-4 מישורים", כפי שהוא מסביר כדי שמספר המועסקים הערבים בהיי-טק הישראלי יהיה כשיעורם באוכלוסייה, כלומר 20% לעומת 2%-3% כיום: "הראשון, ממשלתי כלומר יותר השקעה בתשתיות והשתתפות במכרזים ממשלתיים ללא הפליה מובנית (חנא מתכוון בעיקר לקריטריון כמו יוצאי צבא, ט.צ). כרגע, זה לא באג'נדה הממשלתית; השני, חינוך כלומר להשקיע יותר בחינוך טכנולוגי מגיל צעיר; השלישי, תעשייה, כלומר לשכנע מעסיקים ישראלים וזרים בישראל להעסיק יותר ערבים כי הרי בכל רגע נתון חסרים 10,000 מהנדסים; והרביעי, יזמות כלומר לחנך ליזמות". לפי חנא, יש כרגע בערך 50 סטארט-אפים ערבים שנתמכים על ידי משרד המדען הראשי.
בנקודה זו אומר חנא שבעיית המחסור בכוח אדם איכותי בתעשיית ההיי-טק היא היותר קריטית, ועל רקע מאמציו שתיארנו לעיל הוא אומר: "אין צורך לחפש פתרונות בחוץ, כלומר לבצע מיקור חוץ להודו או לייבא מאוקראינה. אני מאמין בגיוון. חברות היי-טק הרי בנויות על פערים תרבותיים ועל מגוון של כישורים. הפער בינינו הישראלים לבין ההודים הוא הרבה יותר גדול מהפער בין יהודים לערבים. לכן, דווקא ההיי-טק יכול לגשר בקלות על הפערים התרבותיים. ההיי-טק זה הדבק שמחבר בין עמים ותרבויות".
אתה אופטימי באשר להגשמת החזון הזה?
"מאוד אופטימי, בין היתר מכיוון שאני מסתכל על המאקרו להבדיל מבעבר שהסתכלתי על המיקרו. יש ביקוש מאוד גדול למשרות של מהנדס, יש היצע שגדל במגזר הערבי, ויש פתיחות שגדלה".
והאווירה הפוליטית הנוכחית לא מקשה?
"מקשה, אבל אם נחכה לפתרון פוליטי זה לא יקרה בחיים. אני בן אדם פרגמטי, ולכן אני מאמין שאנשים צריכים לקחת את גורלם בידיים שלהם וליזום".
זיאד חנא - תעודת זהות
מי אני
פרופסור זיאד חנא (51) הוא סגן נשיא למו"פ, מנהל תחום אימות פורמלי ב-4 מרכזי פיתוח של ענקית התוכנה האמריקאית Cadence בעולם ומנכ"ל מרכז המו"פ שלה בחיפה. ל-Cadence, שנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 8.8 מיליארד דולר, הגיע ב-2014 לאחר שזו רכשה את Jasper הערבית-ישראלית, תמורת 170 מיליון דולר. חנא כיהן ב-Jasper כסגן נשיא לפיתוח ומהנדס ראשי, ומכירתה הייתה האקזיט הראשון של חברה שהנהלתה ערבית. Cadence ישראל מעסיקה 300 איש בערך. חנא החל את הקריירה שלו בקבוצת פיתוח הכלים באינטל חיפה והפך לאיש מפתח בפיתוח כליי אימות פורמלי ששימשו כמעט בכל הדורות של מעבדי אינטל. לאחר 17 שנה באינטל, עבר לסיליקון ואלי כדי להצטרף ל-Jasper ולאחר 3 שנים חזר לארץ והקים את מרכז הפיתוח שלה בחיפה.
איפה גדלתי
חנא, ערבי-נוצרי, נולד בכפר ראמה שבגליל התחתון, והוא בן למשפחת פליטים מהכפר איקרית. "אבי היה עובד אדמה ובראמה לא הייתה אדמה אז הוא עבד כשכיר בכל מיני עבודות". אביו בן 91 ואמו נפטרה בגיל 80. יש לו 5 אחיות ו-2 אחים, והוא השביעי. לחנא יש תואר ראשון ושני במתמטיקה ומדעי המחשב מאוניברסיטת ת"א, ותואר שלישי במדעי המחשב מאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה, בה הוא משמש כפרופסור אורח (חוקר, לא מרצה) . "אני אוהב מחקר יישומי שמשפיע על חיי אדם. האקדמיה עבורי היא כלי לקדם את האג'נדה החברתית שלי".
המשפחה שלי
נשוי לעביר (ניחוח הפרח בערבית), מורה למדעים בבית ספר בדליית אל כרמל ולזוג 2 בנות: קרול (19), סטודנטית למדעי המחשב בטכניון, וכריסטינה (15). המשפחה מתגוררת בחיפה.
עוד משהו
מכהן כיו"ר משותף של המועצה הציבורית בעמותת "צופן", ארגון יהודי-ערבי שמקדם שילוב ערבים אזרחי ישראל בהיי-טק. חנא מוכר בחברה הערבית כמי שמטיף להשתלבות של ערבים בהיי-טק ומשמש מנטור אישי לעשרות צעירים שבחרו בתחום. משמש כחבר הוועד המנהל במכללה האקדמית בנצרת.
