גירושים/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
התקשורת עוסקת רבות במלחמתן של נשים עגונות, שבעליהן מסרבים לתת להן גט. כידוע, לאחר שבית הדין הרבני פוסק כי לאישה יש עילת גירושים, ובעלה חייב לתת לה גט, יש לו סמכות לאכוף עליו את נתינת הגט באמצעות שורה של סנקציות המקשות על חיי היומיום של הבעל - עד שיתרצה ויסכים להתגרש.
רשימת הסנקציות היא מגוונת ובעלת דרגת קושי עולה - החל מאיסור על יציאה מהארץ, דרך שלילת רישיון הנהיגה ועד למאסר בפועל ועוד.
ההגבלות המוטלות מכוח החוק מותאמות לסרבן הספיציפי, כדי שתהיינה אפקטיביות, כך למשל אם סרבן הגט מתפרנס ממקצוע הדורש רישיון כגון עריכת דין, ניתן לשלול ממנו את הרישיון עד למתן הגט, ובכך לשלול ממנו את היכולת להתפרנס. אם סרבן הגט הוא אדם שומר מצוות, ניתן לעודד נגדו "חרם" קהילתי, שיקשה על ניהול חייו הדתיים בחברה הדתית בה הוא חי וכו'.
לאורך השנים נמתחה ביקורת נגד בתי הדין הרבניים על כך שהם מהססים לנקוט בהגבלות נגד סרבני גט, אך בתקופה האחרונה ניכרת הרחבה בפעילות בתי הדין הרבניים לשחרור העגונות. במישור הפסיקתי, בתי הדין הרבניים מגלים יצירתיות גדולה יותר בבחירת הסנקציות, כך למשל בחודש שעבר בית הדין הרבני הגדול אישר שימוש ב"שיימינג" ברשתות חברתיות נגד סרבן גט.
גם במישור החקיקתי חלה התקדמות, ובחודש שעבר נחקק תיקון חדש לחוק, המסמיך את בית הדין הרבני לנקוט בסנקציות חריפות נגד אדם דתי שכבר יושב בכלא בשל סרבנות גט. מאדם כזה יישללו זכויות היתר שניתנות לאסיר דתיים, בכלל זה לשהות באגף מיוחד לשומרי מצוות, להשתתף במסגרות הלימוד הדתיות שבכלא ואף לקבל מזון בכשרות מיוחדת.
הסיקור הנרחב לו זוכה הפעילות נגד בעלים סרבני גט מבליט את היעדר ההתייחסות התקשורתית לנשים סרבניות גט. בניגוד לתדמית שנוצרה בקרב הציבור, מספרם של הגברים התובעים גט ואינם זוכים לו, גדול מזה של הנשים. בחודש שעבר פרסמה הנהלת בתי הדין הרבניים דוח סטטיסטי ממנו עולה כי מתוך 809 תיקי סרבנות גט הפתוחים כיום, ב-427 תיקים דווקא האישה היא סרבנית הגט, כלומר ב-53% מהתיקים.
מדוע אם כן קולם של הגברים מסורבי הגט כמעט אינו נשמע? על פניו, הגברים נהנים משני יתרונות שנשללו מהנשים מבחינה הלכתית.
ראשית, גם אם יבנו לעצמם זוגיות חדשה ויביאו ילדים לעולם עם אישה אחרת, כשעודם רשומים כנשואים לאישה סרבנית הגט, לא ידבוק כל פגם הלכתי בם או בילדיהם - בעוד שאישה מסורבת גט שתנהג באופן דומה תיפסל לנישואים, וילדיה יוכרזו כממזרים. בנוסף, בעל מסורב גט יכול לבקש היתר לשאת אישה שנייה, וכך להינשא לאישה אחרת ולהקים עמה משפחה, על אף שהוא ממשיך להיות נשוי על הנייר לאשתו סרבנית הגט.
נראה כי בעידן המודרני פתרונות אלה כבר אינם מספקים. כפי שאנו רואים בזכות להשתחרר מנישואים מאמללים זכות יסודית עבור האישה - יש לקבל כי קיימת זכות זהה עבור הגבר, ואין מקום להותירו כבול בנישואים שהוא אינו חפץ בהם עוד, גם אם הוא נשוי "רק על הנייר".
לבתי הדין הרבניים יש סמכות להפעיל הגבלות נגד נשים סרבניות גט באופן דומה לסנקציות המופעלות נגד גברים (בכפוף לאישור נשיא בית הדין הרבני הגדול), וכעת יש מקום לצפות למגמה של הרחבת השימוש בסמכויות אלה גם כלפי נשים סרבניות גט.
ניצן לפסיקה ברוח זאת ניתן בחודש שעבר בבית הדין הרבני בתל-אביב. באותו מקרה אברך תבע גירושים לאחר 4 שנות נישואים, במהלכן לא נולדו לבני הזוג ילדים, והם אף לא צברו רכוש משותף, כך שלמעשה לא היו מחלוקות הנלוות לגירושים - למעט הגט עצמו. האישה סירבה להתגרש, ובית הדין הרבני מצא כי היא מתעמרת בבעל במכוון.
בית הדין התרשם כי הבעל הגיע למצב של התמוטטות רגשית ונפשית מהמלחמה באישה, במהלך שנות הנישואים ושנות מאבק הגירושים, והביע חשש כי התמשכות ההליכים ואי-סידור הגט לאלתר יביאו את הבעל למצבים נפשיים בלתי הפיכים. כתוצאה מכך פסק בית הדין הרבני כי על האישה תוטל רשימה של הגבלות, כולל איסור על שימוש בחשבון בנק וברישיון נהיגה.
אם בתוך 3 חודשים האישה לא תיתן הסכמתה לסדר את הגט, יוטל עליה אף עונש מאסר, ובכך אולי תזכה אישה זאת לתואר המפוקפק של האישה הראשונה בישראל שנכנסה לכלא בגין סרבנות גט.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il