אבי ניסנקורן / צילום: תמר מצפי
הסיפור האמיתי של הכלכלה הישראלית הוא בעצם סיפור על שתי כלכלות. ברמת המאקרו הצמיחה טובה, האבטלה נמוכה, המשק מוכר כאי של יצירתיות והצלחה. אך ברמת המיקרו, רבים מהעובדים לא שמעו על אותה כלכלה משגשגת וחזקה, ואינם נהנים מפירותיה. אדרבא, השכר החציוני נמוך - מול יוקר מחיה שעדיין בשמיים וכופה מאבק הישרדות יומיומי. השירותים החברתיים מרוסקים, ויש ניסיון מתמיד להפריט את מה שעוד נותר מהם. וכך גם שיעורי העוני ואי-השוויון הם מהמובילים במערב.
אלה תנאי הבסיס וזו תמונת המצב במשק. עם זאת, ישנה אפשרות לשנות את המשוואה בשנים הקרובות. הסתדרות העובדים היא השריד האמיתי שעוד נותר ממדינת הרווחה המפוארת, המבצר האחרון שעומד על תילו ומצליח להדוף בשנים האחרונות את מרבית הניסיונות הקיצוניים להאיץ את הדרוויניזם הקפיטליסטי. קפיטליזם שחותר תחת בסיס הסולידריות שמתוכו נבעו החברה והכלכלה בישראל. ההסתדרות היא אולי המבצר שממנו נוכל לצאת להסתערות פוליטית ואידיאולוגית מחודשת. במובן זה, הבחירות שיערכו החודש על ראשות הארגון, יקבעו רבות לאן מועדות פניו והן ישפיעו על עתיד כולנו.
כאן המקום לגילוי נאות מצידי: עוד טרם ההתמודדות לבחירות, הודעתי מראש כי אתמוך ביו"ר הנוכחי, אבי ניסנקורן. אמנם יש לברך על עצם ההתמודדות, אולם הבחירה באדם הראוי ביותר להנהיג את ציבור העובדים והגמלאים בשנים הקרובות, ברורה ונובעת מסיבות רבות.
בין הסיבות שבגינן בחרתי לתמוך בניסנקורן - עובדת הקבלן הוותיקה מבית-החולים וולפסון, ששוחררה מכבליה ונקלטה ביחד עם עוד עשרות אלפים מחבריה להעסקה ישירה. עבודה קבלנית היא עבדות מודרנית, שפוגעת בזכויות האדם ובכבודו.
הכרזת המלחמה של ניסנקורן על התופעה, היא בשורה חברתית חשובה למאות אלפים שעודם רעבים, צמאים וכמהים לצדק, לשוויון ולהזדמנות מחודשת. עבור ניסנקורן הם לעולם לא יהיו שקופים, עובדה שמתבטאת במעשים.
אתמוך בו בגלל הגמלאי מחיפה, שנזרק מהביטוח הסיעודי שלו, יחד עם עוד 1.2 מיליון גמלאים ועובדים ותיקים, לאחר עשרות שנים שבהן שילמו במצטבר עשרות מיליארדים לחברות הביטוח, ונותרו בחוסר כול. זו אחת ההונאות הגדולות ביותר שהיו פה, שנגדה ניסנקורן (שאיים בהשבתת המשק) ואני נאבקים בעיקשות, במטרה להחזיר לגמלאים את מה שנגזל מהם, ולחוקק עבור נכדיהם: ביטוח סיעודי ממלכתי (של המדינה), כדי שהם לא יעמדו מול אותה צרה. עבור ניסנקורן הם לעולם לא יהיו שקופים. במעשים.
אתמוך בו בגלל שחר - אדם בעל מוגבלות, שעד לאחרונה המדינה אמרה לו "קח קצבה עלובה ותירקב בבית". בזכות מהלך היסטורי שקידמנו יחד לחובת העסקת אנשים עם מוגבלות, במגזרים הציבורי והפרטי, נפתחו עבורו ועבור מאות אלפים נוספים שערי שוק העבודה, והזדמנויות גם לאינטגרציה חברתית. גם אדם בעל מוגבלות הוא קודם כל אדם; ורק אח -כך בעל מוגבלות. אזכיר, כי מי שקידם ואף השיג את החוק התקדימי, היה ניסנקורן. עבורו הם לעולם לא יהיו שקופים. במעשים.
אלה הן רק 3 דוגמאות של אנשים מתוך מאות אלפים שההסתדרות נאבקה עבורם, ושיפרה את מצבם בשנים האחרונות. 3 דוגמאות המשקפות את השינוי שחל בסדר יומה של ההסתדרות, והפיכתה מקונפדרציה של ארגוני עובדים, לארגון החברתי החשוב ביותר בישראל, שמטרתו העיקרית: שוויון הזדמנויות וצמצום פערים. אמנם האתגרים עודם רבים, אבל ההישגים כבר מעידים על המוטיבציה האדירה שיש לניסנקורן להוביל תיקון חברתי אמיתי בישראל. לא בדיבורים - במעשים ובתוצאות.
תחת הנהגתו המשיך הארגון להיאבק עבור תנאי ההעסקה והשכר במגזר הציבורי; ולצדם הופעלו מנופי לחץ אדירים של ההסתדרות כדי להוביל לשינויים מרחיקי לכת עבור החלשים באמת: קליטת עובדי קבלן, העלאת חדה בשכר המינימום, שיפור תנאי ההעסקה של עובדות המעונות, עובדי הניקיון והשמירה המנוצלים, ודרישה לתוספת שכר גדולה יותר לעובדים הזוטרים, בהסכמי השכר.
תחת הנהגתו, ההתאגדות פורחת. אלפי עובדים - ולא רק עובדי התעשיות והמלאכה המסורתיות - מתאגדים יחד למאבק משותף על זכויותיהם, ומצטרפים להסתדרות. זוהי קריאת תיגר אמיתית על השיטה הכלכלית הקיימת. פריחת ההתאגדויות מתרחשת בחברות ביטוח, הסעדה, סלולר, ביומד ואפילו בהיי-טק המתגמל.
ניסנקורן שצמח וגדל בהסתדרות, מכיר את הארגון מבפנים. הוא יודע איך נראה הסכם קיבוצי מכל כיוון, מאחוריו עשרות אלפי שעות מו"מ ומאבקים חברתיים מוצלחים, לרבות הצלת מאות מקומות עבודה של אלפי עובדים. הוא חצב והשקיע עד שהגיע לראש הפירמידה, והיום, התיקון החברתי מהווה את משימת חייו. הוא נמצא שם מבחירה להגשמת משימות, ולא כהזדמנות שנקרתה. בדרכו שלו, הוא "פייטר" שלחם והביא להישגים חסרי תקדים, גם לדעת מתחריו.
בשורה התחתונה, אתמוך בו, כי נוסף להיותו נציגם האותנטי והמחויב של העובדים, הוא יכול להוביל את התיקון החברתי שישראל כה זקוקה לו.
■ הכותב הוא חבר כנסת מהמחנה הציוני.