פייסבוק / צילום: רויטרס
היועמ"ש אביחי מנדלבליט, לא מחביביי בדרך-כלל, קבע בצדק רב כי התנאי שמציבה פייסבוק בהסכם השימוש שלה, לפיו תביעות נגדה ינוהלו רק היכן שתבחר - תנאי זה הוא בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד, ולכן אין להתחשב בו.
מנדלבליט מזכיר לפייסבוק (ולדומותיה הבינלאומיות) אמת פשוטה וברורה, שאיכשהו חמקה מעיניהן כל השנים: אם ישראל מספיק טובה לעשות בה עסקים (במקרה של פייסבוק, פעילות מו"פ ונתח נכבד מאוד משוק הפרסום), היערכו לכך שכמה יוזמות ומהלכים יעלו על שרטון, בדרכם להכרעה משפטית. וכשזה יקרה, זה חייב לקרות בישראל, אותה מדינה שבה אתם נהנים ממיליוני גולשים ומהכנסות במאות מיליוני שקלים. ככה זה. עם הטוב באה תמיד אחריות לבעייתי, להכנסות נלווית מחויבות להוצאות. זה המינימום הנדרש מכם.
היה משמח אם מישהו בפייסבוק ישראל, בראשות עדי סופר-תאני, היה לוקח עוד רגע לעיין בהחלטת היועמ"ש - ומרחיב אותה להקמת שירות לקוחות כחול-לבן, כאן בישראל. עד מתי תשלח פייסבוק את גולשיה הזועפים, החסומים פתאומית, להתמודד עם מוקדנים באירלנד ו/או בוטים נטולי נשמה? חברה הפועלת מארבע קומות עליונות במגדל רוטשילד היוקרתי בתל-אביב, יכולה - סליחה: חייבת - להקים מערך מקומי, גם אם צנוע, של שירות לקוחות. חברה כזו חייבת לספק כתובת לפנות אליה (ולקבל תשובה עניינית) בישראל.
למרבה הצער, פייסבוק הצליחה איכשהו לשכנע את עצמה שמתקיימים כאן שני עולמות מקבילים: אחד - שבו היא מרוויחה ומשגשגת בשוק הישראלי; ושני - שבו אין לה שום אחריות לתקלות, אפילו לא לחילוקי דעות בשוק הישראלי.
ראו מה כתבו עורכי הדין של פייסבוק לאחרונה, בתשובה לבית המשפט במסגרת מאבקם המתמשך בבלוגר והפרסומאי (האמיץ, יש לומר!) דורי בן ישראל קריו: "יודגש כי פייסבוק ישראל אינה צד רלוונטי לתביעה זו, שכן היא אינה הבעלים המפעילה או המארחת של שירות פייסבוק עבור אף אחד מהמשתמשים, לרבות משתמשים ישראלים". ככה, בעורך דינית שוטפת, מתנהל לו כבר שנים האבסורד; חוקי כנראה, אבל רחוק כל-כך מהצדק וההיגיון הצרכניים הבסיסיים.
מותר לקוות שהחלטתו של מנדלבליט מסמנת שינוי כולל, כי ככה אי-אפשר להמשיך. לא כשדברים אמורים בפייסבוק, גוף שמשפיע באורח כה עמוק ויומיומי על חופש הביטוי, הדמוקרטיה והלכי הרוח שלנו.