תלונות שווא במאבקי גירושין/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
גברים המחויבים לתת גט על-פי פסיקת בית הדין הרבני ומסרבים לציית לצו המשפטי, עלולים למצוא את עצמם בפני הברירה - לתת גט או ללכת לכלא. מתברר כי יש גברים הניצבים גם בפני הברירה ההפוכה - לחזור לשלום-בית או ללכת לכלא.
לבית משפט השלום בירושלים הוגש כתב באישום פלילי כנגד בעל בעקבות תלונה של אשתו בנפרד על תקיפה אלימה ואיומים. לטענת האישה, במהלך חייהם המשותפים הוא קילל אותה, סטר בפניה כשביקשה את עזרתו בטיפול בילדם והיכה אותה בשוק רגלה עם אגרופו.
לטענת האישה, כשביקשה להתקשר למשטרה, בעלה ניסה לחנקה ואיים כי "אם תתקשר,י זה יהיה הסוף שלך", בנוסף למקרים נוספים של איומים ברצח.
לבסוף נטען גם כי במקום לסייע בביצוע אינהלציה לבנם הקטין של בני הזוג, הסובל מאסטמה, נהג הבעל לטלטל את הבן בשתי ידיים, לצעוק עליו, להענישו ולהכניסו לחדר שימשיך לבכות ולסגור את הדלת.
מדובר באישומים חמורים, שאילו היו מוכחים, היו מביאים את הבעל ככל הנראה למאסר בפועל, אולם במקרה זה הטיעונים מתבססים כולם על גרסתה של האישה לאירועים, ללא ראיות או עדים חיצוניים, וזאת למרות שהאישה טענה כי חבריה לעבודה ומכריה היו עדים לסימני אלימות על גופה.
עדותה של האישה בפני עצמה אמנם נשמעה אמינה לבית המשפט, אך הנסיבות הסובבות את הגשת התלונות עוררו בלב השופטים חשדות לא פשוטים.
ראשית, העובדה שהתלונות כנגד הבעל הוגשו זמן רב לאחר קרות האירועים, ולמעשה רק לאחר שהבעל הגיש תביעת גירושים. כמו כן, התברר לבית המשפט כי במהלך התקופה בה מתנהלים ההליכים, הן הבעל והן האישה הגישו האחד נגד השני לא פחות מ-13 תלונות הדדיות במשטרה, וכולן נסגרו. הדבר מוכיח כי שני הצדדים עושים שימוש במשטרה כדי לקדם אינטרסים משפטיים בהליכים.
בנוסף לכל אלה, ומה שהכריע ככל הנראה את הכף יותר מכל היה העובדה שמי שמונע את הגירושים בפועל היא האישה, שכן הבעל הוא זה שתבע להתגרש ואף עזב את הבית, בעוד שהאישה עותרת בבית הדין הרבני לחזור לשלום-בית עם הבעל ומסרבת לקבל ממנו גט.
בית המשפט ציין כי הוא מודע לכך שפעמים רבות תלונות על אלימות במשפחה מוגשות דווקא לאחר פירוק היחסים, מאחר שאז חשה הקורבן חופשיה מחששה מפני הבעל האלים, אך עם זאת, חובת הזהירות שעל בית המשפט לנקוט גוברת כאשר התלונה מוגשת בעיצומו של סכסוך הגירושים, ולאישה צפויות לצמוח יתרונות משפטיים מהרשעת הבעל.
ואכן, הוכח לבית המשפט כי בדיון אודות הגירושים בבית הדין הרבני בא-כוחה של האישה הציג בפני הרכב בית הדין את כתב האישום שהוגש נגד הבעל על בסיס תלונות האישה, ואף רמז שכבר ניתן לראות אותו למעשה כמורשע, מאחר ש"כשיש כתב אישום, ב-97% מהמקרים יש הרשעה".
האישה תיארה בעדותה בפני בית המשפט מערכת יחסים מורכבת, שאופיינה בכוחנות מצדו של הבעל, שלדבריה "היה קצר-רוח. הוא תמיד היה זועם. תמיד היה מעניש אותי". בית המשפט נטה להאמין לאישה שחייה עם הבעל לא היו גן עדן, אך סבר כי לא עלה בידיה להוכיח את אירועי האלימות אשר בגינם הוגש כתב האישום.
יש לזכור כי חיי נישואים גרועים, גם כאלה המלווים באלימות, אינם שפיטים בפני עצמם, למעט לצורך חיוב מתן הגט. הם לא מקימים עילת תביעה פלילית - אלא אם מוכחים אירועים ספציפיים, ואף אינם מקימים בהכרח עילת תביעה נזיקית אזרחית - אלא אם ניתן להוכיח נזק אמיתי שיש לו קשר סיבתי לאלימות.
עם על האמפתיה לכך שהאישה חוותה מערכת יחסים מורכבת, אין לתת יד למשחק כפול בו מחד מתוארת מערכת יחסים אלימה ומתעללת - ומאידך הרצון המוצהר בבית הדין, של הצד המתלונן כנגד אותה אלימות, הוא לשלום-בית.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il