עמנואל מקרון / צילום: רויטרס
אנחת הרווחה שנשמעה בעקבות ניצחונו של עמנואל מקרון בבחירות בצרפת, אינה צריכה להטעות. הישגה האלקטורלי של מארין לה-פן - כמעט 11 מיליון קולות - ממשיך את השינוי הטקטוני, שהחל עם הברקזיט ובעיקר עם ניצחונו של דונלד טראמפ. מדובר בהסדר גיאו-פוליטי חדש שהתהווה במערב בעשורים האחרונים, בתגובת-נגד לגלובליזציה ששינתה ללא היכר את הכלכלה ואת הפוליטיקה העולמית.
העלייה בחשיבות השווקים, ניידותו המוחלטת של ההון, והצורך למשוך השקעות זרות צמצמו מאוד את מרחב התמרון של ממשלות בעיצוב מדיניותן הכלכלית.
מצב דברים זה, שהעמיק מאוד את אי-השוויון החברתי והותיר אזרחים רבים מאחור, הוביל גם לפגיעה אנושה באמון הציבור בדמוקרטיה: אם כל ממשלה שלא שתיבחר, מהימין או מהשמאל, תאמץ סט דומה של צעדים כלכליים, אז מדוע ללכת להצביע? ואכן, תופעות שונות - יחסי הון-שלטון, חוסר אמון גובר בפוליטיקאים, עלייתן של "מפלגות אנטי" כמו תנועת "חמשת הכוכבים" באיטליה וכן התחזקות הימין הקיצוני - ממחישות את עומק המשבר שבו מצויה כיום הדמוקרטיה-הליברלית. אובדן הביטחון הכלכלי מוביל רבים גם לחיפוש עוגנים אחרים של ביטחון ומשמעות - בדת, בקהילה ובלאומיות.
לכן, אין זה מפתיע שבארה"ב ("Make America Great Again"), בבריטניה ("Take Back Control") וכעת גם בצרפת ("Au Nom du Peuple" של לה-פן), מובלטים מחדש היבטים של ריבונות ולאומיות.
במקביל, גם הליברליזם התרבותי, המתפשט אף הוא בחסות הגלובליזציה, נתפס כחותר תחת רשת הביטחון ותחושות המשמעות שמספקות המסגרות המשפחתיות, הקהילתיות והדתיות, ובכך מנכר אוכלוסיות רבות ממפלגות השמאל.
בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות המשבר הפיננסי של 2008, זוכה ספרו המונומנטלי של ההיסטוריון-הכלכלי היהודי-הונגרי קארל פולאני, שיצא לאור ב-1944,The Great Transformation לתחייה מחודשת. פולאני טען בספרו, כי האמונה הליברלית בכוחו ה"טבעי" של השוק להסדיר את עצמו ("השוק החופשי") מסוכנת, שכן היא מתעלמת מכך שהשוק משוקע בחברה ובתרבות. הוא הזהיר, כי החלת היגיון השוק על מכלול היחסים החברתיים תנתק את הכלכלה מהעולם הממשי, ותגרום לאסון חברתי, כלכלי וסביבתי.
אל מול האיום הזה על הקיום האנושי, תתעורר תמיד, באופן ספונטני, תנועת-נגד להגנה חברתית, שתפעל להגבלה פוליטית של השוק. ערעור הסדר החברתי שמחוללים תהליכי הגלובליזציה הכלכלית, לצד ההתקדמות הטכנולוגית המהירה המתלווה להם, פותחים את השער בפני עלייתם של כוחות לאומניים מסוכנים, כדוגמת לה-פן. מה שנדרש כיום הוא תנועת-נגד דמוקרטית - שהמחאות החברתיות ששטפו את העולם בשנים האחרונות הן הסנונית המבשרת אותה - תנועה שתוכל להציע אלטרנטיבה כלכלית וחברתית חדשה ומעוררת תקווה.
אלטרנטיבה כזו, שניתן לכנותה "פוסט-ליברליזם", מתחילה להתגבש מבחינה רעיונית בשנים האחרונות: לצד ביקורת נוקבת על הקונצנזוס הליברלי, הכלכלי אך גם התרבותי, השולט זה מספר עשורים בפוליטיקה המערבית (ושמקרון מייצגו היטב), זוהי תפיסה המבקשת לקדם פוליטיקה של "הטוב החברתי המשותף". זאת, בהסתמך על מספר הנחות:
■ כולם מדברים על צדק, איש לא מדבר על "טוב משותף": שיח הטוב המשותף מחייב מעבר משיח הזכויות הצרכני והאינדיבידואליסטי לשיח מוסרי של אחריות ושל סולידריות בין אזרחים-שותפים. זה מחייב בניית מוסדות ומנגנונים חברתיים שיתמרצו את הסטת המבט מהאינטרס הפרטי-האנוכי, כדי להכריע בשאלות הנוגעות ל"חיים הטובים" של החברה, החל מארגון הכלכלה, דרך ניהול המרחב הציבורי ועד לנכונות להקרבה.
■ הוויכוח על "הטוב" מצוי בלב הפוליטיקה: הדיון על "הטוב" וההבנה שקיימות תפיסות שונות ולגיטימיות שלו, עומדים בלב המחלוקות החברתיות ומחייבים פשרות הדדיות. אמפתיה כלפי עולמות המשמעות השונים והאנשים המחזיקים בהם, הכרחית לשם קיום חברתי משותף, בעיקר בחברות הטרוגניות.
■ חלוקת הכוח החברתית: הפוסט-ליברליזם מציע חלוקה נרחבת של הכוח, בעיקר בתחום הפוליטי והכלכלי, חלוקה שתמנע התרכזות (ושכפול) שלו (של הכוח) בידיים מועטות. זהו הבסיס ארוך הטווח לדמוקרטיזציה אמיתית של החברה.
■ כלכלה אתית: אל מול הראייה הליברלית את הפרט, כמונחה רק על-ידי שיקולים תועלתניים, מוצעת תפיסה המאמינה כי ניתן לתמרץ, כתוצר ישיר של מהלך העסקים הרגיל, עשייה המקדמת את "המידה הטובה" ולהשתחרר מהציווי להשאת הרווח בכל מצב. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהשקעה אחראית בעסקים חברתיים, באתיקה בתשלום מס, ובצמצום הפערים החברתיים האדירים.
■ שגשוג ולא רק צמיחה: המשבר הפיננסי של 2008 הציף את הבעייתיות בכלכלה מוטת-צמיחה, אבן-הראשה של הכלכלה הליברלית: רק מעטים נהנים מפירותיה, והיא מעמיקה את הפערים החברתיים; והיא אינה בת-קיימא בפלנטה שמשאביה סופיים ומוגבלים. הצבת השגשוג החברתי כתכלית הכלכלה, תאפשר לכל אדם הזדמנות אמיתית לממש את יכולותיו ולהשתתף באופן משמעותי בחיים החברתיים והקהילתיים.
יותר מכול, אנו זקוקים כיום לדרכי חשיבה חדשות להבנת המציאות, שיסייעו לקדם דרכי פעולה נועזות ויצירתיות לשינויה. הפוסט-ליברליזם מנסה לפלס נתיב כזה.
■ הכותב הוא עמית בכיר במכון שחרית לפוליטיקה של טוב משותף.