עורך דין יוסי שגב / צילום:איל יצהר
במשך שעה ארוכה ישב עו"ד יוסי שגב, מבכירי עורכי הדין בארץ, באולם בית המשפט והקשיב בפנים חתומות לשופטת בית משפט השלום, יעל פרדלסקי, מקריאה את מלוא הכרעת הדין במשפט הפלילי שניהלה נגדו רשות המסים. זאת, בטענה להעלמת מס שנגזר משכר-טרחה שקיבל מליזה רדי, בתו של המיליארדר שאול אייזנברג המנוח, בגין הייצוג שהעניק לה עו"ד שגב בסכסוך על ירושתו של אביה. ואז זה היכה בו: לאחר כשבע שנות התדיינות הורשע עו"ד שגב, וכן משרד עורכי הדין שבבעלותו, בהתחמקות מתשלום מע"מ בהיקף של כ-2.4 מיליון שקל. זאת, לאחר שבית המשפט קבע, כי שגב נתן את שירותיו המשפטיים כבא-כוחה של ליז הרדי, להרדי עצמה, ולא לאמה, לאה אייזנברג, כפי שניסה עורך הדין המוכר להציג לרשויות המס. זאת, במטרה להימנע מתשלום מע"מ למדינה במיליוני שקלים.
בית המשפט קבע כי "המדינה הוכיחה על-סמך הראיות העובדתיות שהובאו בפניי כי הנאשמים (עו"ד יוסי שגב ומשרד עורכי הדין בבעלותו - א' ל"ו) נתנו שירות לליז הרדי, ובגין השירות התקבל התקבול", כתבה השופטת פרדלסקי והוסיפה כי "התקבול ניתן לנאשמים על-ידי ליז הרדי, באמצעות לאה אייזנברג, בגין עסקה של מתן שירות של הנאשמים לליז הרדי המעוגנת בהסכמי שכר-טרחה בין ליז הרדי לנאשמים, כשלא נעשתה עסקה כלשהי בין לאה אייזנברג לנאשמים, והמסקנות מתבססות על עובדות שהוכחו באמצעות עדים וראיות חיצוניות".
הבן נגד האם והבנות
משפטו של שגב היה אחד המשפטים הפליליים המסקרנים ביותר שניהלה רשות המסים מאז ומעולם. מצד אחד של המתרס ניצבת הרשות ועורכי הדין מטעמה שמייצגים את הציבור הרחב; מהצד השני ניצב שגב, אחד מעורכי הדין העשירים והמקושרים במדינה, איש מקורי וייחודי שבנה את עצמו בשתי ידיו ואשר אינו יודע מורא. שגב הואשם כי בדרכים פתלתלות הוא התחמק מתשלום מע"מ למדינה בסך של 2.8 מיליון שקל.
בכתב האישום שהוגש נגדו ב-2011, טענה רשות המסים כי שגב קיבל שכר-טרחה בסך כ-15.6 מיליון שקל עבור הייצוג המשפטי שהעניק לליז הרדי, בתו של המיליארדר שאול אייזנברג המנוח המתגוררת בישראל, בהליכי הסכסוך על עיזבון האב. אולם, לטענת המדינה, כדי להתחמק מתשלום מע"מ בסך 2.8 מיליון שקל, שגב הציג בפני רשויות מע"מ מצג כוזב, כאילו נתן את השירות המשפטי ללאה אייזנברג, אמה של הרדי, שהינה תושבת חוץ, ולפיכך השירות שניתן לה אינו חייב במס.
ראשיתה של הפרשה ב-1997, אז הלך לעולמו איש העסקים שאול אייזנברג, הבעלים דאז של "החברה לישראל", הבנק הבינלאומי הראשון, הבנק לספנות ושל נכסים רבים נוספים. בעקבות פטירתו, ניטש מאבק ירושה רחב ממדים בין בנו לבין רעייתו, לאה אייזנברג, וארבעת בנותיהם. בעוד שהבן הציג עותק של צוואה, לפיה הוא זכאי למרבית העיזבון, בנות המשפחה, ובכללן האם, טענו כי אין זו הצוואה האוטנטית המגשימה את רצונותיו של המנוח. הסכסוך לווה על-ידי צמרת הפרקליטים בארץ, בהם עו"ד שגב ועו"ד ד"ר יעקב וינרוט. במאי 1997 שכרה הרדי (שהלכה לעולמה בהמשך), אז תושבת ואזרחית ישראל, את שירותיו של עו"ד שגב ומשרדו, כדי שייצגו אותה בסכסוך הירושה מול האח.
עו"ד שגב, נטען בכתב אישום, סיכם עם עו"ד וינרוט, שייצג את אמה של ליז, לאה אייזנברג, כי הרדי תפעל בחזית אחת עם אמה בתקיפת צוואתו של המנוח. על-פי עצתו של עו"ד שגב, ועל-מנת לשמור על זכויותיה בירושה, ערכה הרדי, באמצעות עו"ד שגב מספר הסכמי שיתוף פעולה עם אמה, שנועדו להבטיח שזכויותיה בעיזבון המנוח לא יפחתו, מאלו שהייתה זכאית להם מכוח הצוואה, וכן להבטיח שהאם תשפה אותה בגין ההוצאות המשפטיות הכרוכות בניהול ההליך. בחלק מהסכמי שיתוף הפעולה נקבע, כי אם יתגלעו חילוקי דעות בין הבת לאם, הם יידונו בבוררות בפני שופט בדימוס.
בהמשך לכך, הגיש עו"ד שגב, בשמה של הרדי, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לצו ירושה לפי דין לעיזבון, וכן עשה פעולות שונות במסגרת סכסוך הירושה בשמה של הרדי. כמו כן, לאחר שבעקבות מחלוקת בין האם לבת, הודיעה לאה איינברג בספטמבר 1997 על ביטול ההבנות וההסכמות שהיו בין השתיים, הגיש שגב בשמה של הבת, כתב תביעה נגד האם, בפני השופט בדימוס אליהו וינוגרד.
בנוסף, נטען בכתב האישום, בשנים 2002-2003, ייצג עו"ד שגב את הרדי נגד לאה אייזנברג בבוררות שנייה בפני השופט בדימוס מאיר שמגר. בפסק הבורר שמגר נקבע, כי על האם לשפות את בתה בגין ההוצאות המשפטיות בהן נשאה במסגרת סכסוך הירושה בהיקף של 3 מיליון דולר (כולל מע"מ). בספטמבר 2003 סיכם עו"ד שגב עם באי-כוחה של האם, כי הסכום האמור ישולם על-ידי אייזנברג ישירות אליו - ואכן שולם לשגב סך של כ-15.6 מיליון שקל. סכום המע"מ הנובע משכר-הטרחה הנ"ל הוא כ-2.8 מיליון שקל.
בכתב האישום נטען כי במטרה להתחמק מתשלום מע"מ, הציג עו"ד שגב מצג כוזב בפני רשויות מע"מ, לפיו השירות המשפטי בקשר לסכסוך הירושה ניתן על-ידו ועל-ידי משרדו ללאה אייזנברג, שהינה תושבת חוץ, וזאת על אף שבפועל השירות ניתן כאמור בארץ לליז, שהינה תושבת ואזרחית ישראל. זאת, מאחר שאם מדובר בשירות לתושב חוץ, נותן השירות פטור ממע"מ.
כתב האישום שהגישה רשות המסים ב-2010, ייחס לעו"ד שגב ולמשרדו עבירה של דיווח כוזב, במטרה להתחמק ולהשתמט מתשלום המס. מנגד, טענה רשות המסים, כי עו"ד ויינרוט, עורך דינה של לאה אייזנברג, שילם מס מלא על שכר-הטרחה שקיבל לכל אורך ההליכים המשפטיים בנושא העיזבון.
"רדיפה אישית"
ההליך נגד שגב נמשך על-פני שבע שנים מאז חקירתו של עורך הדין המצליח, וכלל עשרות ישיבות, מאות בקשות ומאות מסמכים. חקירתו הנגדית של שגב התפרסה על פני למעלה מחמש ישיבות, כאשר לכל אורך ההליך טען עורך הדין הבכיר כי ההליך נגדו מקורו בחטא, כי רשות המס רודפת אותו בצורה אישית, וכי אין המדובר בסוגייה פלילית כלל ועיקר אלא בסוגיה אזרחית גרידא.
עו"ד שגב טען כי התנהגותו הייתה תמימה, ודאי שאינה פלילית, ושהיא מתמצה בפרשנות לגיטימית של חוקי המס. כן טען שגב, כי עצם העמדתו לדין על-ידי רשות המסים/המדינה מהווה רדיפה אישית שלו, ואין לה בסיס אמיתי. כך, למשל, בעדותו בבית המשפט במארס 2012 אמר שגב כי: "ישבתי וקראתי את כל פסקי הדין, גם בפלילי וגם באזרחי, וגיליתי שאין פסק דין פלילי אחד שהוגש בו כתב אישום על דיווח מהסוג שעשיתי", טען. שגב ציין עוד כי גדולי עורכי הדין בארץ, "כמו עו"ד תוסיה-כהן ועו"ד צבי אגמון", דיווחו על מתן שירות לתושב חוץ, למרות שהשירות ניתן לתושב ישראל, אך לא הוגש נגדם כתב אישום, אלא התנהלו הליכים אזרחיים בלבד".
מנגד, טענו התובעים שייצגו בתיק - עורכי הדין אורי שפיגל וליאת גולדשטיין-שוורץ מהיחידה לתיקים מיוחדים ברשות המסים - כי כתב האישום הוגש בצדק, וכי לא יעלה על הדעת כי בעשרות של מסמכים, בעשרות של דיונים מול ערכאות שונות בבתי המשפט, עת נתן את שירותיו המשפטיים במסגרת סכסוך העיזבון, יציג עצמו שגב, כבא-כוחה של ליז הרדי ז"ל, אך לצורך שומת המס הוא מייצגה של לאה אייזנברג. עוד נטען, כי עצם הטענה מקוממת וחוטאת למהותו של שירות הניתן על-ידי עורך דין, המלווה בחובות אתיות כלפי הלקוח וכלפי בית המשפט.
"הגרסה אינה נתמכת בראיות"
בהכרעת דין, הסוקרת את מאות המוצגים שהוגשו בתיק, דחה בית המשפט אחת לאחת את טענות ההגנה של שגב, תוך ניתוח גרסאותיו של עורך הדין המוכר והטלת דופי באמינותו. השופטת פרדלסקי מתחה ביקורת על גרסתו, כשהיא קובעת כי חלקים מגרסאותיהם של שגב ושל עו"ד אפי פרי, שהיה עד הגנה מרכזי מטעמו, נוגדות את כללי האתיקה, וכן כי "גרסת הנאשם אינה נתמכת בראיות". עוד קבעה, כי הוכח במשפט כי הרדי קיבלה את השירות המשפטי של עו"ד שגב, כאשר התגמול שולם לו על-ידי הרדי, באמצעות לאה אייזנברג.
השופטת הוסיפה, כי הוכח שעל-אף שעו"ד שגב ידע ששכר-הטרחה, בסך 3 מיליון דולר, היה חייב במע"מ, הדיווח של שגב לרשויות המס כלל ידיעה כוזבת בנוגע אלי. "התקבול בשדה של 'עסקאות פטורות או בשיעור אפס' הינו דיווח הכולל ידיעה כוזבת", כתבה השופטת פרדלסקי.
במקביל להליך הפלילי, נוהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הליך ערעור שהגיש עו"ד שגב על השומה האזרחית שהוצאה לו בגין שכר-הטרחה - הליך שהסתיים בספטמבר אשתקד בהפסד של שגב, לאחר שהשופטת ד"ר מיכאל אגמון-גונן דחתה את טענותיו נגד השומה, וקבעה כי בדין חייבה רשות המס את שגב בתשלום מע"מ של כ-2.4 מיליון שקל. שגב ערער על ההחלטה וערעורו תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון, וצפוי כי יערער גם על הרשעתו בהליך הפלילי, לאחר שייגזר דינו.
רקע: הכרכרה המלכותית שעליה רכב פרקליט הצמרת כל השנים הפכה לדלעת
לפני כחמש שנים, בחודש מארס 2012, בעיצומו של המשפט הפלילי שהתנהל נגדו, חשף עו"ד יוסי שגב, את הונו העצמי כדי להדגים עד כמה לטענתו אבסורדיות הטענות שהעלתה המדינה נגדו. "ההון האישי שלי עומד על חצי מיליארד שקל, למה שאתחמק מתשלום מע"מ (בסך 2.8 מיליון שקל)?" - אמר שגב.
הטענה הזאת, כמו גם שלל טענות הגנה אחרות והאשמות נגד רשות המסים, שהעלה עו"ד שגב (71) לאורך משפטו ארוך השנים, לא שכנעו את השופטת בחפותו. שגב הורשע היום, והוטל עליו הכתם של עבריין, שגם עלול להסתיים בענישה משמעותית.
סיפור חייו של עו"ד שגב, שקיבל "טוויסט" בעייתי מאוד, עם הגשת כתב האישום נגדו, ועוד יותר מכך עם הרשעתו, הוא סיפור סינדרלה.
שגב נולד וגדל בתל-אביב, במשפחה בת שש נפשות, שגרה בדירת חדר אחד ברחוב גאולה הסמוך לכרם התימנים. לשגב היו שלוש אחיות, שאחת מהן היא "כוהנת הפילאטיס", דליה מנטבר, ואחת היא סימה גורן, ז"ל, שהייתה אשתו של נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב בדימוס, אורי גורן.
את ילדותו ונערותו חילק שגב בין הים לבין בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שבו עבד אביו, אלברט בטיטו, כסגן המזכיר הראשי.
בראיון שנתן ל"גלובס" באפריל 2012, אמר שגב כי "אהבתי מילדות את הכוח של הים, יש לו כוח לא מוגבל. אהבתי גם את הכוח של החוק. הייתי מתרשם מ'איך שמוציאים את האמת בבית משפט'. זה פשוט ריתק אותי, איך החוצפנית הזאת יוצאת לה בסוף, ולא יעזור לאף אחד שום דבר".
בצה"ל שירת שגב ביחידה קרבית. לאחר שירותו הצבאי החליט "לקחת את עצמו בידיים", להשלים בגרויות ולהתמסר ללימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב. בהמשך, השלים דוקטורט במשפטים בהצטיינות באוניברסיטת לונדון, וכשחזר לארץ פתח משרד עצמאי ביחד עם גיסו, אורי גורן.
תוך שנים מעטות הפך שגב לעורך דין מוכר, שמייצג גופים קטנים ואנשים בודדים מול הבנקים, מול חברות גדולות ומול הרשויות.
את עיקר כספו עשה עו"ד שגב על-ידי כך שנכנס כשותף של לקוחותיו. "אף שלא ייצגתי טייקונים, לא ייצגתי בנק, לא ייצגתי חברה גדולה, הם מחזרים אחריי שנים. אני מייצג רק אדם שלא יכול לריב עם הטייקון או עם הבנק, כי אין לו הכסף או הכוח. אני מאוד חזק, ויש לי אורך נשימה. יש תיק שגמרתי אחרי 26 שנה, אי-אפשר לעצור אותי, לעולמים", כך אמר שגב באותו ראיון.
עו"ד שגב, המתגורר בפרויקט סי-אנד-סן היוקרתי בתל-אביב, ומחזיק ביאכטה מאובזרת שבה הוא מרבה להפליג, נשאל אם הוא אוהב כסף. על כך הוא השיב: "אין לי שום יחס לכסף. הוא לא מעניין אותי. אני לא מתייחס למותגים, לא בביגוד, לא ל'גוצ'ים', לא נוסע במחלקות ראשונות וכאלה. אני מאמין שהאושר נמצא עם האנשים הפשוטים. הוא לא נמצא למעלה. למעלה קר ואתה לבד".
לפני כמה שנים, בעיצומו של המשפט נגדו, העביר שגב את ניהול המשרד המשגשג לבנו, בועז, ושגב עצמו הקדיש את עצמו למאבק המשפטי על חפותו (שנכשל בינתיים), והמשיך לייצג רק במספר תיקים מרכזיים. אבל שגב כמו שגב, לא ידע לשחרר באמת ולהפסיק לעבוד קשה, כמו שמעולם לא עצר את חרצובות לשונו המשוחררת והמקורית.
הרשעתו של שגב בהעלמת מס היא שיא השפל של קריירה משפטית מזהירה שניהל, אבל לא מדובר בהסתבכות היחידה של שגב בשנים האחרונות. בין היתר, קבע בית המשפט העליון לפני כשלושה חודשים, ששגב התרשל כלפי לקוחותיו בדיווח על נאמנות במסגרת עסקת מקרקעין שערך.
עוד קודם לכן, בספטמבר 2016, דחתה שופטת המחוזי בתל-אביב, מיכל אגמון-גונן את התביעה שהגיש שגב נגד רשות המסים, סביב אותה מסכת עובדתית שבגינה שגב הורשע היום.
השופטת קיבלה את עמדת רשות המסים כי השירותים בהקשר לסכסוך הירושה במשפחת איזנברג לא ניתנו ללאה איזנברג, אלמנתו של שאול, שהייתה תושבת חוץ, כטענת שגב - אלא ניתנו לבתה, ליז הרדי ז"ל, שהייתה תושבת ישראל, כטענת רשות המסים, ולכן העסקה חייבת במע"מ.
אחרי ההחלטה של השופטת אגמון-גונן בתיק האזרחי, היה כבר די ברור כי הכרעת הדין של שופטת בית משפט השלום בתיק הפלילי, תהיה לרעת שגב.
אם לחזור להשוואת סיפור חייו של יוסי שגב לסיפור סינדרלה, אז היום, הכרכרה המלכותית שעליה רכב פרקליט הצמרת כל השנים, הפכה לדלעת. לפחות עד ההחלטה בערעור שצפוי שגב להגיש הן בהליך האזרחי והן בהליך הפלילי.